ארבעה שיקים דחויים שנמסרו למקורות כדי להסדיר חובות מים של אגודת מים שיתופית בערב אל־מזריב חזרו ללא פירעון. האגודה טענה כי קבלן חיצוני שניהל בשמה את הגבייה והתשלומים הוא שאמור לשאת בחובות, וכי מקורות ידעה על פעילותו והשתהתה בדרישת התשלום. בתביעה כספית על סך 422,577 שקל קיבל בית משפט השלום את עמדת מקורות וחייב את האגודה במלוא החוב ובהוצאות בסך 20,000 שקל. ההכרעה נשענה על רישומי החוב, החשבוניות והעדויות, ועל כך שההתקשרות עם הקבלן לא שחררה את האגודה מהתחייבותה כלפי ספקית המים. נגד הקבלן ניתן קודם לכן פסק דין מותנה במסגרת הודעת צד שלישי.
שורש היחסים בין מקורות לאגודה בהסכם אספקת מים משנת 1962. על פי ההסכם, האגודה נדרשה לשלם תמורת המים שסופקו לה לפי מדידה במדי המים ולפי תעריפים וכללי חיוב הקבועים בהסדרי משק המים. מקורות טענה כי חשבונות בגין חודשים שונים בשנים 2019 ו־2020 לא נפרעו, ודרישותיה להסדיר את החוב לא נענו. לפי דוח התנועות הפתוחות שצורף לתביעה, החוב עמד במועד הגשתה על 422,577 שקל, וכלל שיקים שלא כובדו, ריבית פיגורים וחיובים בגין מכירת מים.
הנתון המרכזי היה ארבעה שיקים דחויים בסכום מצטבר של 406,000 שקל, שנמסרו למקורות באמצעות הקבלן. שיק של 78,000 שקל נועד לכסות חשבונות מחודשים מרץ עד מאי 2019; שיק של 86,000 שקל יוחס לחשבונות ממאי עד יולי באותה שנה; ושני שיקים נוספים של 121,000 שקל כל אחד נועדו לשלם חשבונות מתקופות נוספות בשנת 2019 ועד ינואר 2020. השיקים חוללו, ובכך נותרו החיובים ללא פירעון. בהליך נבחנה גם השאלה כיצד יוחס כל שיק לחשבונות שהצטברו קודם לכן, ולא רק זהותו של מי שמשך את השיק.
האגודה הציגה קו הגנה שונה. לטענתה, בשנת 2017 התקשרה עם קבלן שסיפק שירותים לניהול רשת המים ולגבייה מן הצרכנים, והעבירה אליו גם את החובה להסדיר את חשבונותיה מול מקורות. ההסכם ביניהם, שנכרת ב־26 באפריל 2017, הטיל על הקבלן, לפי טענת האגודה, קריאת מונים, ניהול החשבונות, גביית התשלום מהתושבים, תחזוקת הרשת, תשלום לספק המים וטיפול בסרבני תשלום. האגודה טענה שמקורות הייתה מודעת להסדר ואף קיבלה במשך השנים שיקים מן הקבלן, ולכן אין יריבות משפטית בינה לבין מקורות.
בתחילת ההליך אף התבססה האגודה על סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, וטענה כי לא רק ביצוע התשלומים הועבר לקבלן, אלא החבות עצמה. מקורות השיבה שההסכם היחיד המחייב אותה הוא ההסכם עם האגודה מ־1962. לדבריה, היא מעולם לא הסכימה לשחרר את האגודה מחובת התשלום או לקבל על עצמה את הקבלן כחייב חלופי, והסכמים פנימיים עם נותן שירות אינם משנים את החבות כלפיה. בפסק הדין צוין כי האגודה ויתרה בסיכומיה על טענת המחאת החבות. בית המשפט הוסיף כי הראיות תומכות בכך שמקורות כלל לא ידעה על ההסכם עם הקבלן לפני ההליך ולא הסכימה להמחאת החיובים.
האגודה שלחה לקבלן הודעת צד שלישי, שבה ביקשה שיישא בכל סכום שיוטל עליה. היא טענה שהקבלן גבה כספים מן התושבים, לרבות סכומים שלשיטתה עלו על המותר, לא העביר את התמורה למקורות ומשך שיקים שלא כובדו. הקבלן הכחיש את אחריותו וטען שההתקשרות הסתיימה באפריל 2020, כי את הסכומים שגבה העביר למקורות, וכי האגודה היא שלקחה על עצמה בהמשך את הגבייה ואת התשלום. הוא אף טען שההודעה נגדו נועדה להסיט את האחריות מחובות האגודה.
מעמדו של הקבלן בהליך הוכרע במישור הדיוני קודם להכרעה בתביעה העיקרית. הוא לא התייצב לשני דיונים מקדמיים שנקבעו בעניינו, ובינואר 2025 ניתן נגדו פסק דין מותנה בשל מחדליו בניהול ההליך. על פי אותו פסק דין, הוא יישא בחיוב שיוטל על האגודה. מדובר בהכרעה נפרדת מן החיוב הישיר של האגודה כלפי מקורות; עצם קיומה של אפשרות שיפוי מצד הקבלן לא הביא לדחיית תביעתה של מקורות נגד האגודה.
במרכז הבירור הראייתי עמדה עדות ממונה הגבייה במרחב הצפון של מקורות. היא הציגה את דוח התנועות הפתוחות, חשבוניות ואת פירוט השיקים והחשבונות שאליהם יוחסו. נציג האגודה העיד אף הוא, ובהמשך נשמעה עדות הקבלן. בית המשפט העדיף את התשתית החשבונאית שהציגה מקורות וקבע שסכום החוב הוכח במאזן ההסתברויות. ביחס לטענה שהפירוט המאוחר בתצהיר מקורות הרחיב את חזית התביעה, העדה הסבירה: "כשצ'ק חוזר הוא חוזר על דברים ישנים שנסגרו". בית המשפט קיבל את ההסבר שהפירוט נועד להבהיר אילו חשבונות כוסו בשיקים, ולא ליצור עילת תביעה חדשה.
לעניין זה הובהר כי סכום החוב והעתקי השיקים הוצגו כבר בכתב התביעה. בית המשפט דחה את הטענה להפתעה דיונית, והזכיר כי האיסור על הרחבת חזית נועד לאפשר לבעל דין להתגונן מפני טענות חדשות שלא נערך אליהן. במקרה הזה האגודה ידעה איזה חוב נתבע ומהם השיקים המרכיבים אותו. השופטת גם ציינה את החשיבות שבהכרעה במחלוקת האמיתית שהתבררה מן הראיות, להבדיל מהיצמדות מלאכותית לכותרות תקופות החיוב.
מנגד, עדות הקבלן לא התקבלה בנקודה מרכזית. במהלך חקירתו העלה אפשרות שהשיקים שמשך שולמו בגין חובות של אגודות שונות שאותן ייצג, ולא רק בגין חובותיה של האגודה הנתבעת. בית המשפט ציין שטענה זו לא הופיעה בכתב הגנתו ושהיא הועלתה לאחר שכבר ניתן נגדו פסק דין מותנה. הקבלן גם לא הציג מעקב חשבונאי שיאפשר לשייך את הכספים לכל אחת מהאגודות. כלשונו בעדותו: "אני לא יכול להגיד לך בוודאות זה צ'קים של מזריב". לפיכך הועדפה גרסת מקורות, שלפיה כל אחד מארבעת השיקים יועד למספר חשבונות של האגודה הנתבעת בלבד.
האגודה ביקשה לייחס משקל לכך שעובדת נוספת במקורות, שהייתה מעורבת בהתנהלות מול הקבלן, לא נשמעה. ואולם בית המשפט הזכיר כי האגודה עצמה ביקשה לזמנה כעדה ולאחר מכן ויתרה על עדותה. לצד זאת, ניסיונות האגודה לבסס טענות לתרמית או להסתרת מידע מצד מקורות נדחו בהיעדר ראיה. העובדה שמקורות הסכימה לפריסת תשלומים בשיקים דחויים לא הוכיחה שיתוף פעולה פסול עם הקבלן. מהעדויות עלה כי פריסה כזו הייתה מקובלת, קיבלה את האישורים הנדרשים, וכי ניתוק מים לא היה פתרון מעשי כאשר מדובר בצריכה ביתית וחקלאית.
מחלוקת נוספת נגעה לריביות ולכספים הקשורים בקרן השיקום. האגודה ביקשה להפחית חיובי ריבית ולקזז סכומים, אך לא הגישה תצהיר של רואה החשבון שלה או את החשבונות שעליהם הסתמכה. טבלת אקסל שהוכנה מטעמה לא סיפקה תשתית ראייתית מספקת. ממונה הגבייה הסבירה שכספי קרן השיקום כבר זוכו בעבר, ולכן קיזוז נוסף היה מביא להכפלת הזיכוי. "הם כבר זוכו", העידה. בית המשפט קיבל את גרסתה ודחה את בקשת הקיזוז. בדיון הובהר גם שמקורות לא תגבה שוב ריבית בגין סכומים שעליהם כבר נגבתה ריבית.
טענת האגודה כי לא ידעה על החוב עד להפסקת ההתקשרות עם הקבלן נדחתה אף היא. מקורות הציגה התראות והעדה סיפרה על שיחות עם נציגי האגודה. יתרה מזאת, נציג האגודה הודה שכבר בשנת 2019 חשד שהקבלן אינו מסדיר את החוב וביקש ממנו להציג אישור, אך לא ערך בדיקה מול מקורות לאחר שלא קיבל תשובה מספקת. בחקירתו הסביר כי בדק את הקבלן, אך "לא מול מקורות". בית המשפט קבע כי "אין לאגודה אלא להלין על עצמה משבחרה שלא לבקר או לפקח אחר התנהלות צד ג' ותשלום חובותיה למקורות בהתאם להסכם שנכרת ביניהם". כלומר, האגודה אינה יכולה להתנער מאחריותה בשל התנהלות הקבלן.
בסופו של ההליך חויבה האגודה לשלם למקורות 422,577 שקל בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, וכן 20,000 שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט לא פסק את תוספת הריבית מיום הגשת התביעה כפי שהתבקשה מלכתחילה, אלא קבע הצמדה בלבד לתקופה זו; אם החיוב לא ישולם במועד שנקבע בפסק הדין, תחול גם ריבית לפי הוראותיו. פסק הדין המותנה שניתן נגד הקבלן נותר בתוקף. כך נותרה ההבחנה המכרעת של ההליך: המחלוקת הפנימית בין האגודה לקבלן עשויה ליצור חבות ביניהם, אך לא מחקה את חובת האגודה לשלם לספקית המים לפי ההסכם שלה.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.