גבר שהתיז תרסיס פלפל מטווח קצר לעבר שוטר במהלך בדיקת זהות בבניין בעכו נידון ל־15 חודשי מאסר בפועל בסך הכול. הוא הודה בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, והמאשימה הדגישה את עברו הפלילי הנרחב ואת הפגיעה בשוטר. בית המשפט קבע עשרה חודשי מאסר בגין האירוע הנוכחי והפעיל מאסר מותנה בן עשרה חודשים מתיק קודם, מחציתו בחפיפה ומחציתו במצטבר. השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב הסבירה כי הפגיעה בביטחונם של שוטרים ממלאי תפקיד מצדיקה מאסר ממשי, אך שקלה גם את ההודאה ואת נסיבותיו של הנאשם. השופטת גם הבהירה: "לא מצאתי להטיל עליו עונש כלכלי".
האירוע התרחש ב־15 במאי 2026, בשעות הבוקר. שוטר במדים הגיע לבניין ברחוב הרצל בעכו שהוכר למשטרה כמקום שבו קיימת פעילות הקשורה לשימוש בסמים. בכניסה שמע צעדים מהירים והבחין בסכין מתקפלת פתוחה על הרצפה. בהמשך פגש בנאשם וביקש ממנו להזדהות. הנאשם טען שאינו נושא תעודה ואינו זוכר את מספר הזהות שלו, והחל לעלות במדרגות בטענה שהתעודה נמצאת באחת הדירות בקומות העליונות. השוטר הלך בעקבותיו והורה לו לעצור, אך לפי כתב האישום הנאשם המשיך להתרחק.
בקומה הראשונה הוציא הנאשם מתיקו מיכל תרסיס פלפל. כשעצר לבסוף בהוראת השוטר התיז לעבר פניו ממרחק של פחות מחצי מטר וברח לכיוון הקומה השנייה. השוטר דרש שיעצור והזהיר שישתמש באקדח טייזר, אבל הנאשם שב והתיז לעברו גז כדי להתחמק ממעצר. השוטר השתמש בטייזר, הנאשם נפל, המשיך להתנגד ולהיאבק בו, ובהמשך הצליח להפילו ארצה ולהימלט מן הבניין. שוטרים שהוזעקו למקום עצרו אותו ברחוב סמוך. כתוצאה מן התקיפה סבל השוטר מצריבה חזקה בעיניים, קשיי נשימה, אדמומיות ושפשופים בפניו וצריבה באוזנו.
הנאשם הודה בעובדות ולקח אחריות בהליך המוקד. בכך נחסך הצורך להוכיח את שרשרת ההתרחשויות באמצעות עדויות, אולם הודאתו לא הבטיחה הקלה עד כדי ביטול מאסר. המדינה הציגה גיליון רישום פלילי ובו 26 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש וסמים, לצד שלוש הרשעות נוער שהתיישנו אך טרם נמחקו. הרשעתו האחרונה כללה שוד מזוין ובגינה הוטל עליו מאסר בפועל ומאסר מותנה. התביעה טענה כי הישנות התנהגות אלימה גם מול שוטרים מוכיחה שעונשים קודמים לא הרתיעו אותו.
בית המשפט ראה בחומרה את נסיבות התקיפה. מדובר היה בשוטר שפעל במדים ובמסגרת תפקידו, בניסיון שגרתי לברר את זהותו של אדם בבניין. הנאשם לא רק סירב להזדהות אלא נקט בפעולה פיזית מסוכנת באמצעות גז פלפל, התיז אותו פעמיים ונמלט, בזמן שהשוטר סבל מפגיעה מיידית ביכולת הראייה והנשימה. השופטת הזכירה שהערכים המוגנים אינם רק שלמות גופו של השוטר המסוים, אלא גם היכולת של רשויות האכיפה לבצע את תפקידן וההגנה על שלטון החוק.
על חומרת התקיפה כתבה השופטת כי "מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא מוחשית". ביחס לחריגה מן המתחם קבעה השופטת כי "לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה ממתחם העונש ההולם".
השופטת קבעה עוד כי "מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשים ל-18 חודשי מאסר בפועל", קודם שבחנה את נסיבות העבריין בתוך המתחם.
במסגרת בחינת מדיניות הענישה הוצגו פסקי דין בעבירות שונות של תקיפת שוטרים, ובהן מכות, בעיטות ונשיכות במהלך ניסיונות מעצר. השופטת לא אימצה עונש ממקרה אחר באופן אוטומטי, אלא בחנה את נסיבות השימוש בתרסיס, מידת הפגיעה והסיכון, ומצאה לקבוע מתחם עונש שנע בין שישה ל־18 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. זהו מתחם האירוע הנוכחי, לפני בחינת השאלה הנפרדת כיצד יש להפעיל מאסר מותנה שעומד נגד הנאשם מתיק קודם.
בתוך המתחם נשקלו לחובת הנאשם עברו הפלילי העשיר והעובדה שכבר ריצה מאסרים משמעותיים, לרבות מאסר בגין שוד מזוין משנת 2023. בית המשפט ציין כי ההרשעות הקודמות בעבירות אלימות מחזקות את הצורך בהרתעת היחיד, וכי גם הרתעת הרבים חשובה כשננקטת אלימות נגד שוטר. מנגד נשקלו הודאתו ונטילת האחריות, וכן טענות ביחס למצבו הרפואי. השופטת לא מצאה הצדקה לחרוג מן המתחם שקבעה, לא לחומרה ולא לקולה, ובחרה עונש מאסר של עשרה חודשים בתיק הנוכחי.
הפגיעה בשוטר התבטאה לא רק בכאב ובשפשופים אלא גם בקושי לתפקד בזמן אמת. ריסוס במרחק כה קצר פגע ביכולת הראייה והנשימה שלו, והאירוע כלל מרדף במדרגות, שימוש בטייזר והימלטות אל מחוץ לבניין. העובדה שהנאשם לא הורשע כאן בעבירה נפרדת בגין הסכין שנמצאה בכניסה לבניין מחייבת זהירות: מציאת הסכין הייתה חלק מן הרקע לנוכחות השוטר, לא בסיס להוספת עבירת נשק לגזר הדין. ההרשעה שממנה נגזר העונש נוגעת לתקיפת השוטר בנסיבות המחמירות כפי שתוארה בכתב האישום.
ההבחנה בין תקופות המאסר בגזר הדין מונעת גם טעות חשבונית. הפעלת מאסר מותנה קודם אינה מחייבת בהכרח שכל התקופה תיווסף במלואה לעונש החדש. במקרה זה השופטת בחנה את טיב העבירה הקודמת ואת הקשר בינה לבין התקיפה הנוכחית, והחליטה על חפיפה חלקית. התוצאה של 15 חודשים מתייחסת לסך המאסר בפועל, ולא לענישה של 15 חודשים בתיק החדש ועוד עשרה חודשים נפרדים. הרישום הפלילי הנרחב השפיע בעיקר על בחירת העונש בתוך מתחם הענישה ועל הצורך בהרתעה, ולא שינה את עצם תיאור העבירה שהנאשם הודה בה.
בית המשפט הביא בחשבון גם את טענות ההגנה ביחס למצבו הרפואי של הנאשם. הן לא נמחקו מן השיקולים, אך לא הצדיקו חריגה מן המתחם לנוכח עברו ותוצאות התקיפה. בכך הבדיל בין נסיבה אישית מקלה לבין שינוי האחריות הפלילית למעשה שבוצע.
לנאשם עמד מאסר מותנה בן עשרה חודשים מן ההרשעה הקודמת. השופטת הפעילה אותו, אך הורתה שחמישה חודשים יחפפו את העונש החדש וחמישה ירוצו בנוסף לו, בין היתר משום שהתנאי המקורי הוטל בגין עבירה שונה מן העבירה הנוכחית אף שבשתיהן אלימות. לכן משך הכליאה הכולל שנקבע הוא 15 חודשים, החל מיום המעצר לפי גזר הדין, ולא 20 חודשים. הוטל גם מאסר על תנאי נוסף של שישה חודשים להרתעה מעבירות אלימות עתידיות נגד שוטרים או עובדי ציבור. השופטת נמנעה מהטלת עונש כספי לנוכח אורך המאסר. ההבחנה בין העונש החדש לבין הפעלת התנאי היא המפתח להבנת גזר הדין.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.