עימות בין צעירים ליד מועדון בבאר שבע הסתיים בדקירת אדם בגבו, ובגזר דין שניתן בעקבות הודאת הנאשם נגזרו עליו 16 חודשי מאסר בפועל. המדינה הדגישה כי הנאשם חזר לזירת העימות כשבידו סכין ורדף אחר המעורבים, וביקשה להציב את העונש ברף גבוה; ההגנה טענה שהנאשם עצמו הותקף בידי כמה צעירים ושיש להביא בחשבון את עברו ואת מצבו האישי. השופט אבישי כהן קבע כי השימוש בסכין יצר סיכון גבוה לפגיעה קשה ואף למוות, אך העניק משקל גם לחלקם של מעורבים אחרים ולעובדה שהעימות החל ללא תכנון מוקדם.
לפי כתב האישום שבו הודה הנאשם, בדצמבר 2025 התפתחה תקרית בשעת לילה מאוחרת סמוך למועדון קלובינקה. הנאשם הגיע עם שתי נשים, וסבר שקבוצת צעירים לעגה לו. חילופי הדברים הפכו לקללות ולהתקרבות הדדית, ואף התפתחה קטטה. אחת הנשים ניסתה להרחיק את הנאשם ואחד מחברי הקבוצה ניסה לעצור את המתלונן מלהתקרב. לאחר שהקטטה הראשונה הסתיימה והקבוצה החלה להתרחק, הנאשם הרים מקל, רץ בכיוונה והניף אותו באופן מאיים.
האירוע לא הסתיים בכך. הנאשם עזב את המקום, שב אליו בריצה כשהוא מצויד בסכין, ואנשי הקבוצה ניסו להימלט. אחדים נכנסו לרכב, והנאשם ניסה לפתוח את הדלת. בהמשך חזר לעבר חברי הקבוצה האחרים. המתלונן הגיע שוב למקום כשבידו מקל; לאחר עימות ביניהם, ותוך כדי ניסיון בריחה, דקר אותו הנאשם בגבו. למתלונן נגרם פצע בחלק העליון השמאלי של הגב שטופל בסיכות. בגין האירוע שבו מצא בית המשפט אחריות פלילית הורשע הנאשם בפציעה בנסיבות מחמירות ובהחזקת סכין שלא כדין מחוץ לביתו.
הצדדים לא הסכימו על העונש. התביעה ביקשה לקבוע מתחם של 15 עד 30 חודשי מאסר, וציינה את פוטנציאל הקטלניות של הסכין ואת עברו הפלילי של הנאשם, שכלל תשע הרשעות קודמות. הוגשו גיליונות רישום פלילי ותעבורתי, מסמכים רפואיים של הנפגע ותיעוד מצלמות אבטחה. המדינה הזכירה גם הרשעות בהליך אחר שטרם נגזר בו עונש, והדגישה כי לא הונח בסיס שיקומי שהיה עשוי להצדיק הקלה מיוחדת. מבחינתה, לא היה מקום לזקוף לטובת הנאשם את נסיבות הקטטה באופן שיאפיל על המעשה האחרון. בנימוקיו ציין בית המשפט כי "יש למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש שקבעתי לעיל אולם לא בתחתיתו".
ההגנה הציגה התמונה כמורכבת יותר. לטענתה, חמשת האחרים תקפו את הנאשם והתיק נגדם נסגר, ולכן יש לתת משקל לאופן האכיפה ולהתנהלות הקבוצה. הסנגור הודה שהתגובה בסכין לא הייתה מידתית, אך ביקש להימנע מהצגת הנאשם כיוזם בלעדי של כל שרשרת האירועים. הוא הפנה גם להודאתו שחסכה שמיעת עדים רבים, למצבו לאחר אירועי 7 באוקטובר 2023, לנכות שהוכרה לו ולאובדן בנו הבכור. נאמר שהנאשם השתתף בעבר בהליך בבית משפט קהילתי, אך מעצרו בתיק הזה קטע את השתתפותו.
בית המשפט הדגיש כי "בית המשפט אינו מתעלם מחלקו של הקורבן ותרומתו לאירוע". אך באותה נשימה קבע כי "לא ניתן להשוות בין חומרת מעשיו של הנאשם לחלקם של האחרים".
השופט אימץ חלק מן ההבחנות שההגנה ביקשה להציג. הוא מצא כי לא הייתה היכרות קודמת או תוכנית מראש לפגוע במתלונן, וכי כמה מהנוכחים אכן נטלו חלק באלימות נגד הנאשם. אף נלקחה בחשבון תרומתו של המתלונן להמשך העימות. אלה נסיבות רלוונטיות, אך אינן מבטלות את ההחלטה לחזור למקום עם סכין ולדקור אדם שניסה להימלט. בגזר הדין הוזכרה עמדת הפסיקה נגד "לפתור סכסוכים" בדרך אלימה, והודגש שהשימוש בנשק קר מחייב תגובה מרתיעה גם כשהוויכוח שהצית את האירוע נראה פעוט.
בית המשפט קבע מתחם ענישה של 14 עד 28 חודשי מאסר בפועל, מעט שונה מן המתחם שהתביעה הציעה. שיקולי החומרה כללו את עצם הדקירה בגב, את ההצטיידות בסכין ואת האפשרות שהפגיעה הייתה קשה בהרבה מן התוצאה בפועל. שיקולי הקולה כללו את ההודאה, את נסיבות האירוע שבו גם הנאשם הותקף, את הפגיעה האישית שחווה ואת משך הזמן שכבר היה נתון במעצר. ברקע נשאר עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות אלימות, רכוש וסמים, שמנע הצבת העונש בתחתית המתחם ממש. בית המשפט הדגיש גם כי "עצם השימוש בסכין במהלך אירוע אלים נחשב כמעשה מסוכן".
הפער בין הנזק שנגרם לבין הנזק האפשרי השפיע על מתחם הענישה. המתלונן סבל מפצע דקירה שנסגר בסיכות, ולא תוארה תוצאה קטלנית או נכות קבועה. עם זאת, הסכין הופנתה אל חלקו העליון של הגב, והסיכון שבמעשה אינו נמדד רק בגודל הפצע לאחר הטיפול. השופט הבהיר כי שימוש בנשק קר בסכסוך שהתפתח בתוך דקות מצריך מסר הרתעתי דווקא משום שהמעורבים יכולים לאבד שליטה על ההתפתחות בתוך זמן קצר. משום כך לא הסתפק בהצעת ענישה צופה פני עתיד.
מן הצד האחר, העובדה שחברי הקבוצה האחרים תקפו את הנאשם לא הושמטה מהכרעת הדין. אף שהתיקים נגדם נסגרו, בית המשפט נתן לכך משקל בקביעת חלקו היחסי באירוע ובבחירת נקודת הענישה בתוך המתחם. העובדה שהנאשם הודה חוסכת ניהול ראיות ומצדיקה הקלה מסוימת, אך אינה מעניקה פטור מאחריות להחלטתו לשוב לזירת העימות עם סכין. גם עונש הפיצוי נפרד מן הקנס: הפיצוי מופנה למתלונן בשל הפגיעה בו, ואילו הקנס הוא רכיב כספי עונשי לטובת המדינה.
בכך נשמר גם היחס בין הענישה לבין חומרת המעשים שהוכחו: בית המשפט לא ייחס לנאשם תכנון מוקדם ממושך או פציעות שלא תוארו ברישום הרפואי, אך מצא שהחלטתו להצטייד בסכין ולחדש את המרדף הייתה שלב עצמאי ומסוכן בהתפתחות העימות.
לאחר שקלול הנתונים מצא השופט למקם את הנאשם בשליש התחתון של המתחם, אך לא בנקודת הפתיחה שלו. כך הוטלו 16 חודשי מאסר בפועל, שמניין ימי המעצר נוגע לחישובם, לצד שמונה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת אלימות מסוג פשע וארבעה חודשים מותנים בגין עבירת אלימות מסוג עוון. עוד נפסק פיצוי למתלונן בסך 5,000 שקל, קנס של 3,000 שקל והתחייבות כספית בסך 5,000 שקל. ההכרעה אינה מציגה את המעורבים האחרים כמי שהורשעו: היא מכירה בתרומתם לעימות כפי שנשקלה לעניין העונש, אך דנה באחריות הנאשם לדקירה שביצע.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.