בית משפט השלום בחיפה חייב חברה לבניית אתרים לשלם לאיי דיי סידס פארם בע"מ 89,100 ש"ח, לאחר שקבע כי ליקויים ופגמים בעיצוב אתר שבנתה עבורה מהווים הפרה יסודית של ההסכם בין החברות. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת ב-133,800 ש"ח בעילה חוזית ובעשיית עושר ולא במשפט. בין היתר טענה כי האתר נמסר באיחור וכי התוצר לא תאם את העיצוב שסוכם והיה בלתי שמיש. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה וטענה, בין היתר, כי האתר פותח בעיצוב אישי ולכן לא ניתן לבטל את העסקה ולקבל החזר כספי.
צריכים עו"ד?
ההסכם נחתם ב-21 במרץ 2021, ובמסגרתו התחייבה החברה לבנות עבור התובעת אתר לשיווק מוצריה. בין היתר התחייבה לספק "ליווי של מעצב צמוד" לאורך תהליך עיצוב האתר, גיבוש הקונספט, האפיון והתכנון. ההסכם קבע גם כי בניית האתר תושלם בתוך 45 ימי עסקים, שמניינם יחל מסיום קבלת החומרים מהלקוח או מאישור עיצוב האתר, לפי המאוחר. ב-4 בנובמבר 2021 הודיעה הנתבעת על סיום פיתוח האתר. בעל החברה התובעת השיב באותו יום ופירט שורה של ליקויים שלטענתו נותרו בתוצר, ובהם הבדלים בין עמוד המוצר לעיצוב שסוכם, גדלים שלא תאמו את בקשותיו ורווח גדול בעמוד הבית. הוא כתב: "מבחינתי אני לא מקבל את הודעתכם על סיום הפיתוח ומבקש שתבצעו את האתר כמו שביקשתי".
בית המשפט בחן גם שיחה מוקלטת בין בעל התובעת לנציגת החברה. במהלך השיחה נכנסה הנציגה לאתר ולאחר שהוצגו לה טענות בדבר הפערים בעיצוב אמרה ביחס לאחד מהם: "זה באמת לא נראה אותו דבר". בהמשך הבטיחה כי במה שלא בוצע בהתאם לבקשות התובעת החברה תטפל ותבצע התאמה חוזרת לעיצוב. נוסף לכך הוצג סרטון שתיעד חלק מהטענות לליקויים, ובחקירת אחד מנציגי הנתבעת הוא אישר כי נראים בו טקסטים שאינם במקום. השופט הבכיר רמזי חדיד קבע כי ראיות התובעת ועדותו של בעל החברה הוכיחו את הפגמים והליקויים באתר ואת חוסר ההתאמה בין הסיכום עם הנתבעת ביחס לעיצוב לבין התוצר שסופק בפועל. הוא דחה את טענת החברה שלפיה היה צורך בחוות דעת מומחה, משום שנציגיה אישרו טענות הנוגעות לעיצוב ומשום שניתן היה להתרשם באופן בלתי אמצעי מחלק מהטענות באמצעות הסרטון. בפסק הדין נכתב: "התחייבויות הנתבעת לחוד והתנהלות בפועל לחוד".
בית המשפט החיל את סעיפים 2 ו-6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), והסתמך גם על ע"א 10474/03 הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ לעניין המבחן האובייקטיבי להפרה יסודית. נקבע כי הליקויים והפגמים בעיצוב האתר עונים להגדרת הפרה יסודית, שכן אדם סביר לא היה מתקשר עם הנתבעת בהסכם אילו ראה מראש את התוצר הסופי. בית המשפט הוסיף כי אותה תוצאה נובעת גם מחוק המכר, ובפרט מהוראות העוסקות במסירת נכס שונה מן המוסכם או נכס שאינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה. החברה טענה כי תקנה 6(א)(2) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), העוסקת בטובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן לפי מידות או דרישות מיוחדות, מונעת את ביטול העסקה. לטענתה, האתר שפותח בעיצוב אישי דינו "כדין חליפה שנתפרה אצל חייט לפי מידות מדויקות של הלקוח". בית המשפט דחה את הטענה. הוא קבע כי התובעת הזמינה את האתר לצורך עסקי ולא לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי, ולכן אינה "צרכן" כהגדרת חוק הגנת הצרכן והחוק והתקנות אינם רלוונטיים למקרה. עוד נקבע כי ממילא תקנות אינן יכולות לגרוע מזכויות הביטול והתרופות המעוגנות בחוק החוזים תרופות ובחוק המכר. לאחר שקבע כי ההסכם הופר הפרה יסודית וכי התובעת ביטלה אותו כדין, עבר בית המשפט לבחון את הסעדים. התובעת דרשה 32,074 ש"ח כהשבת התמורה, והנתבעת לא חלקה על סכום זה. בית המשפט קיבל את הרכיב, ובתוספת הריבית השקלית שחושבה בפסק הדין ממועד הגשת התביעה הועמד הסכום על 39,931 ש"ח.
גם הדרישות בגין עיצוב גרפי ודפוס עלוני פרסום התקבלו. ההוצאות המקוריות שנתבעו עמדו על 2,696 ש"ח ו-2,340 ש"ח בהתאמה, ובפסק הדין הועמד רכיב זה, לאחר תוספת הריבית השקלית שנקבעה, על 6,270 ש"ח. לעומת זאת, הדרישה ל-26,690 ש"ח עבור אריזות ניילון, קרטון ומעטפות ממותגות נדחתה, לאחר שבית המשפט לא שוכנע כי הוצאות אלה נגרמו בעקבות הפרת ההסכם. התובעת דרשה גם 20 אלף ש"ח בגין אובדן הכנסה, לפי אומדן של 5,000 ש"ח לחודש במשך ארבעה חודשים. בית המשפט קיבל את הדרישה. הוא ציין כי האתר שנבנה בידי הנתבעת היה אמור להיות מופעל ב-4 בנובמבר 2021 או בסמוך לכך, בעוד שהנתונים שהוצגו ביחס לאתר החלופי שהקימה התובעת נגעו לחודשים מרץ עד יוני 2023. נקבע כי תקופה של ארבעה חודשים שבגינה התבקש הפיצוי היא סבירה בנסיבות העניין. בתוספת הריבית השקלית שחושבה בפסק הדין הועמד רכיב הפסד ההכנסות על 24,899 ש"ח.
בנוסף פסק בית המשפט 18 אלף ש"ח בגין נזק לא ממוני. השופט ציין בין היתר כי התובעת העלתה את טענותיה בפני הנתבעת בכמה הזדמנויות לפני הגשת התביעה וכי נציגת הנתבעת הבטיחה לטפל בעניין, אך הדבר לא נעשה.
בסך הכל נפסקו לתובעת 39,931 ש"ח בגין השבת התמורה, 6,270 ש"ח בגין הוצאות עיצוב גרפי ודפוס עלוני פרסום, 24,899 ש"ח בגין הפסד הכנסות ו-18 אלף ש"ח בגין נזק לא ממוני, ובסך הכל 89,100 ש"ח. בנפרד חויבה החברה בהוצאות האגרה ובשכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף ש"ח כולל מע"מ.
מספר התיק: ת"א 41419-10-22.
