בפסק דין מיום 11 באוגוסט 2026 חייב בית משפט השלום בהרצליה את כלל חברה לביטוח בע"מ לשלם לבני זוג בגין נזקי הצפה בביתם, וקבע כי אירוע ההצפה הוא מקרה ביטוח מכוסה וכי הוכח במאזן ההסתברויות שחיבור ניקוז רשלני בוצע במסגרת תיקון מטעם המבטחת בשנת 2018. השופט צחי אלמוג חייב את כלל לשלם 385,230 שקל בגין הנזק, 12,695 שקל בגין חלק התובעים בהוצאות מומחה בית המשפט ו-40,000 שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
צריכים עו"ד?
התובעים העמידו את תביעתם על 1,107,339 שקל. לטענתם, בעת תיקון קודם חיברו נציגי המבטחת את צינור ניקוז הבריכה לבור חלחול במקום לחיבור המקורי, ובפסק הדין תומצתה גרסתם כך: "חיבור רשלני זה גרם לכך שבור החלחול התמלא והציף את האזור מעת לעת". הם טענו כי ההצפות גרמו לנזקים כבדים במרתף, בחצר ובבריכה וכי על כלל לשפותם על מלוא הנזק.
כלל הכחישה את האחריות ואת היקף הנזק. בין היתר טענה כי הנזקים נגרמו מליקויי בנייה, איטום, בלאי או שקיעת קרקע, וכי התובעים כבר פוצו בגין נזקים קודמים. היא אף תיארה אותם כ"תובעים חוזרים" וטענה שהם מגישים תביעות רכוש חוזרות במטרה לשפץ את הבית על חשבונה. בהמשך קבע בית המשפט כי טענת ההתיישנות וטענות בדבר היעדר היתרים נזנחו בסיכומים ולא יידונו.
מומחה בית המשפט קבע כי היו שני גורמים מרכזיים לנזק: אירוע ההצפה בעקבות חיבור קו הניקוז לבור החלחול, ולצדו כשל באיטום רצפת המרתף. מבחינה הנדסית הוא העריך 40% לחיבור הניקוז ו-60% לכשל האיטום, אך הבהיר כי אלמלא ההצפה החריגה לא הייתה חודרת רטיבות אל פני הרצפה בתנאים הרגילים. בית המשפט קבע כי ההצפה נכנסת לכיסוי של "שטפון או הצפה ממקור מים חיצוני" בפוליסה התקנית. בפסק הדין הודגש כי מקור מים יכול להיחשב חיצוני למבנה גם אם הוא נמצא בתוך גבולות הנכס, וכי עצם קיומו של חיבור רשלני או ליקוי מבני אינו שולל אוטומטית את הכיסוי. בהקשר זה הסתמך בית המשפט, בין היתר, על ע"א (מחוזי מרכז) 51623-04-19 ועל ת"א (שלום הרצ') 30392-05-18.
גם בשאלת זהות מבצע החיבור קיבל בית המשפט את גרסת התובעים. נקבע כי לאחר שהציגו תשתית ראשונית לכך שאיש מקצוע מטעם כלל הגיע למקום וביצע עבודות, היה בידי החברה יתרון ראייתי בהבאת אותו בעל מקצוע או מסמכי העבודה. משלא עשתה כן, קבע השופט כי הדבר נזקף לחובתה וכי התשתית שהציגו התובעים מספיקה להוכיח במאזן ההסתברויות שהחיבור הרשלני נעשה במסגרת העבודה מטעם המבטחת. בית המשפט דחה גם את טענת כלל לכפל פיצוי. הוא קבע כי הנזקים שנדונו בתביעה היו נזקים חדשים, לאחר שהמרתף כבר שוקם ושופץ. נציג מטעם החברה אף נשאל במהלך חקירתו אם קריסת בור הספיקה היא אירוע מכוסה והשיב: "על פניו כן", ובהמשך אישר כי "יש פה אירוע אחד".
לעניין שיעור הנזק, בית המשפט אימץ את הערכת מומחה בית המשפט, עדכן אותה בהתאם לרכיבים שנקבעו ולמדד תשומות הבנייה והעמיד את הפיצוי על 385,230 שקל. לצד זאת נפסקו 12,695 שקל בגין חלק התובעים בהוצאות המומחה ו-40,000 שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. השופט ציין כי לא מצא לפסוק את מלוא ההוצאות, בין היתר משום שהסכום שנפסק היה בערך שליש מסכום התביעה המקורי.
מספר התיק: ת"א 75816-05-23
