הקטינה ביקשה לוותר על ירושת אביה: התנגדות המדינה נדחתה

בית המשפט לענייני משפחה אישר לקטינה בת 17 וחצי להסתלק מחלקה בירושת אביה המנוח, בניגוד לעמדת נציג היועץ המשפטי לממשלה באפוטרופוס הכללי. הבקשה הוגשה על ידי האם, לאחר ששלושת אחיה הבגירים של הקטינה כבר הסתלקו מחלקם בעיזבון. נציג היועמ״ש טען שאין לוותר על זכויות כלכליות משמעותיות של קטינה, במיוחד כשלאמה יש אינטרס ישיר בתוצאה. בית המשפט קבע שהנערה מבינה את משמעות המהלך, מביעה רצון חופשי ועקבי, וכי טובתה כוללת גם שיקולים משפחתיים ורגשיים. ההסתלקות אושרה בכפוף לרישום מוקדם של הערת אזהרה על בית המשפחה.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים

אביה של הקטינה נפטר בפתאומיות, בשנות החמישים לחייו, בלי שהותיר צוואה. על פי המסמך, ארבעת ילדיו והאם היו יורשיו על פי דין. שלושת האחים הבגירים חתמו על כתבי הסתלקות מן הירושה, וגם האחות הצעירה ביקשה לעשות כן. מכיוון שטרם הגיעה לגיל 18, נדרש אישור בית המשפט. עם פתיחת ההליך הייתה הקטינה כבת 16 וחצי, ובמועד ההכרעה נותרה כחצי שנה עד לבגרותה.

לפי האם, חלקה של הבת בירושה הוא 1/16 מכלל העיזבון המשותף. עם זאת, המחלוקת לא נסבה על חלקה המספרי בלבד: בין הנכסים המתוארים נכללו ארבעה נכסי מקרקעין, חשבונות בנק ונכסים נוספים, ונציג היועמ״ש שמנגד הדגישה שמדובר בזכויות בעלות ערך כלכלי משמעותי. האם טענה כי שותפותה של קטינה בנכסים תקשה על פעולות שוטפות, ובהן הסכמי שכירות, תיקונים ומחזור משכנתא, ואף תחייב פניות חוזרות לקבלת אישורים. היא גם העלתה חשש להשלכות מס אם הבת תירש כעת זכויות ותעבירן לאם לאחר שתהפוך לבגירה. אלה הוצגו כטענות האם ולא כממצאים מחייבים של בית המשפט בעניין מיסוי עתידי.

האם טענה כי הבת בוגרת לגילה ומודעת להשלכות הכלכליות של החלטתה. לדבריה, פיצול הבעלות בין היורשים יקשה על ניהול נכסי המשפחה, חשבונות הבנק והתחייבויות הנוגעות לבית. האם גם התחייבה לרשום הערת אזהרה על בית המשפחה לטובת הילדים. לפי ההתחייבות שתוארה בפסק הדין, לכל הילדים תינתן זכות מגורים בבית ללא הגבלת זמן; מכירה תותנה בהסכמתם, והם יהיו זכאים יחד למחצית התמורה בניכוי משכנתה, ככל שתהיה.

ההתחייבות שהציעה האם הייתה מפורטת: לפי המתווה שהציגה, תרשם הערת אזהרה על בית המשפחה לטובת ארבעת הילדים, תישמר להם זכות מגורים ללא הגבלת זמן, ולמכירת הבית תידרש הסכמתם. אם יימכר הבית, הם יהיו זכאים יחד למחצית מן התמורה בחלקים שווים, לאחר ניכוי משכנתא ככל שתהיה. בכך ביקשה האם להראות שההסתלקות אינה מותירה את הילדים ללא כל הגנה ביחס לבית שבו המשפחה מתגוררת. נציג היועמ״ש טען מנגד שהערת אזהרה אינה שקולה לבעלות, אינה משקפת בהכרח את שווי חלקה של הקטינה ואינה מספקת פיצוי מלא על הזכויות שעליהן היא מוותרת.

בשל האינטרס הכלכלי האישי של האם מונתה לקטינה אפוטרופסית לדין. היא שוחחה עם הנערה ללא נוכחות האם, תמכה בבקשה והתרשמה שלא הופעל עליה לחץ משפחתי. בדיון תיארה את הקטינה כ״אחת הנערות האינטליגנטיות, החכמות, המפוקסות״ והסבירה שהיא מודעת לרכוש, סומכת על אמה ומבקשת לאפשר לה לנהל את העיזבון. גם עובדת סוציאלית ביחידת הסיוע נפגשה עם הנערה והגישה לבית המשפט התרשמות חסויה. הקטינה עצמה לא התייצבה לדיון עקב תקלה, אך בית המשפט קבע שאין צורך לעכב את ההכרעה לצורך שמיעה נוספת שלה.

הקטינה לא נשמעה ישירות בפני השופטת. תחילה הוצע שתיפגש עמה ביחידות, אולם בשל מחלת המותב התקיימה ב־15 ביולי 2026 פגישה עם עובדת סוציאלית ביחידת הסיוע, שהגישה עדכון חסוי לבית המשפט. בהמשך, בדיון שנערך ב־17 בספטמבר, הקטינה לא התייצבה בשל תקלה. בית המשפט החליט שלא לדחות שוב את ההכרעה, לאחר שמצא כי עמדת האפוטרופסית לדין ומפגש העובדת הסוציאלית מספקים תשתית להתרשמות מרצונה. הנציג מטעם היועמ״ש סבר שאי־התייצבותה מקשה על בירור הדברים, אך עמדה זו לא שינתה את ההחלטה להתקדם.

נציג היועמ״ש התנגד להסתלקות. לדבריו, מדובר בעיזבון הכולל נכסי מקרקעין, חשבונות בנק ונכסים מניבים; הקטינה מוותרת על זכויות שעלולות להיות בעלות שווי משמעותי, וההבטחה לרישום הערת אזהרה אינה שקולה לבעלות. הוא הציע שאמה תרכוש את חלקה בירושה, שייערך הסכם חלוקת עיזבון, או שתועמד עבורה בטוחה כספית או נכס אחר. עוד טען שאפשר להמתין עד שתגיע לבגרות ותחליט בעצמה.

במהלך הדיון הציע בית המשפט פשרה נוספת: רישום הערות אזהרה לטובת הקטינה גם על שתי דירות נוספות, כך שלא יתאפשר לבצע בהן עסקאות ללא אישור בית המשפט עד גיל 18. האם והאפוטרופסית לדין הסכימו, אך נציג היועמ״ש סירב. בית המשפט תהה מדוע החלופות הכספיות שהציג המשיב עדיפות על בטוחות הקשורות לנכסי מקרקעין, ובפסק הדין כתב: ״לא ברור לי מה טעם מצא ב״כ היועמ״ש לסרב להצעה זו״. בשל העדר הסכמה, בית המשפט לא הורה על רישום הערות האזהרה הנוספות.

במהלך הדיון עצמו הציע בית המשפט פשרה נוספת: רישום הערות אזהרה לטובת הבת גם על שתי דירות נוספות מן העיזבון, כך שלא ניתן יהיה לבצע בהן עסקאות ללא אישור בית המשפט עד שתגיע לבגרות. האם והאפוטרופסית לדין הסכימו להצעה, אך נציג היועמ״ש סירב לאחר התייעצות. השופטת תהתה מדוע הצעות חלופיות, כמו הפקדת סכום כספי משמעותי או רישום כלי רכב על שם הבת, עדיפות על הערות האזהרה שהוצעו. משום שלא הייתה הסכמה לא הורתה על רישום ההערות בדירות הנוספות; התנאי שנקבע בפסק הדין עצמו התייחס לבית המגורים.

בדיון המשפטי הודגש כי ככל שהקטין קרוב יותר לגיל בגרות, מבין את החלטתו ומביע רצון עצמאי בעקביות, ״יש לתת לרצונו משקל מהותי עד מכריע״, כל עוד אין בכך פגיעה בוטה בטובתו. בית המשפט קבע כי התרשמות אנשי המקצוע מהנערה, ההסברים שנתנה והזמן שחלף מחזקים את המסקנה שההחלטה שלה. עוד צוין כי ״אין בקיומו של האינטרס הכלכלי שיש לאמה בהסתלקותה, להעיד בהכרח על כך שהופעל על הקטינה לחץ כלשהו״, אף שהאינטרס מחייב בדיקה זהירה.

בית המשפט גם דחה את הטענה שהועלתה לראשונה בדיון ולפיה דווקא סמוך לגיל 18 עמדותיהם של קטינים נוטות להשתנות. נקבע כי היא לא נתמכה בחוות דעת או באסמכתה כלשהי, וכי רמת הבגרות והעקביות של הנערה מחייבות לתת ביטוי לרצונה. מניעת המהלך במשך תקופה ארוכה, נקבע, מקשה עליה מבחינה רגשית ועל התנהלות המשפחה, דווקא לאחר אובדן האב.

בית המשפט התייחס גם לטענה שהועלתה לראשונה בדיון ולפיה דווקא מתבגרים המתקרבים לגיל 18 נוטים לשנות את דעתם במהירות. נקבע כי הטענה לא גובתה בראיה מקצועית, לא נכללה קודם לכן בעמדה הכתובה והועלתה בהרחבת חזית. מנגד, הבת הציגה עמדה עקבית לאורך ההליך כולו, שהחל כשהייתה כבת 16 וחצי ונמשך עד שהגיעה לגיל 17 וחצי. השופטת הסתמכה על המבחנים שנדונו בפסיקה: גיל ובגרות, יכולת לגבש רצון עצמאי, ומידת העוצמה והעקביות של אותו רצון. היא קבעה ששלושת אלה מתקיימים בנסיבות המקרה.

לכן אישר בית המשפט את ההסתלקות מירושת האב, בתנאי שהערת האזהרה על בית המגורים תירשם לפני ביצוע ההסתלקות. המשיב חויב בהוצאות בסך 2,500 ש״ח לטובת האם, אך נקבע שהכסף יישמר בנאמנות עבור הקטינה ויועבר אליה בהגיעה לגיל 18. החיוב נומק בין היתר בכך שהאם, האפוטרופסית לדין ובית המשפט פעלו למציאת פשרה, שנציג היועמ״ש לא קיבל.