כדי לצמצם את הצורך בהתחשבנות חודשית עם אם ששוהה מחוץ לישראל, קבע בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון כי היא תשלם 1,750 שקל בחודש למזונות בתה הקטינה, בסכום אחד הכולל גם חינוך, רפואה והוצאות חריגות. השופטת מירית פולוס בחרה בחיוב כולל לאחר שהאב טען שהאם לא השתתפה בהוצאות הנוספות, ובהתחשב בשהותה בחוץ לארץ. לצד הסכום נקבע חיוב מדור נפרד שיחול רק אם האב יעבור לגור בדירה שכורה ויציג חוזה תקף.
פסק הדין ניתן לאחר שהאם לא התייצבה לדיון. בית המשפט ציין כי היא שוהה כבר חודשים מחוץ לישראל, ללא קשר רציף עם בא כוחה. עורכי הדין של הצדדים הסכימו לסכם על בסיס החומר שהוגש לתיק ועל טענותיהם, ובית המשפט הכריע על פי אותו חומר. הצדדים הם הורים לקטינה ילידת 2011, המתגוררת עם אביה. זהו פסק דין בשאלת המזונות, לצד פסק דין אחר שניתן באותו יום בהליך קשור, שאין לפרט את תוכנו מעבר לאמור במסמך הנוכחי.
לפי הנתונים שהובאו בהחלטה, עוד בתקופה שהאם התגוררה בישראל הקשר שלה עם הילדה התקיים בעיקר במפגשים קצרים וללא לינה. בדיון ביולי 2024 סיפרה האם כי היא פוגשת את בתה לעיתים לשעה או שעתיים, ובפעם אחרת הגיעה הילדה רק לכמה דקות. האם ציינה גם שהייתה קונה לבתה מדי פעם מוצרים, ובהם נעליים. מאז יציאתה מישראל, נאמר בפסק הדין, הקשר בין האם לבתה מתקיים בשיחות טלפון בלבד. הנתונים נלקחו בחשבון בבחינת חלוקת נטל ההוצאות בין ההורים.
באשר להכנסות, האב הציג דוח רווח והפסד משנת 2025 שלפיו הכנסתו החודשית לפני מסים הייתה כ־11,650 שקל. בית המשפט ציין שיש להפחית ממנה את המסים. האב סיפר שקיבל בעבר מאמו 5,500 שקל בחודש מדמי שכירות על דירה שבבעלותה, אך לדבריו אמו יצאה לפנסיה והודיעה שלא תוכל להמשיך להעביר לו את הסכומים. השופטת הביאה את הדברים כפי שנמסרו ולא קבעה שהאב ממשיך לקבל את התמיכה הזאת.
על השתכרות האם היו בפני בית המשפט תלושי שכר מתקופת עבודתה בישראל שהצביעו על כ־7,500 שקל בחודש. מאחר שהאם שוהה בחוץ לארץ ואין קשר שוטף בינה לבין בא כוחה, לא עמד בפני בית המשפט מידע עדכני על הכנסתה שם. עוד צוין כי לאם נולדה בת נוספת. בית המשפט לא הציג הכנסה משוערת חדשה של האם ולא קבע סכום השתכרות שלא הוכח.
האב אמר שביתו מצוי בבית אמו, ולכן אינו משלם כיום שכר דירה בעבור מגוריו עם הבת. עם זאת, לדבריו הוא מבקש לשכור דירה לעצמם אך מתקשה לממן זאת. נתון זה מסביר מדוע חיוב המדור שנקבע לבסוף הותנה בשכירות עתידית בפועל, במקום להתווסף אוטומטית לסכום המזונות כבר במועד פסק הדין.
בהקשר של הוצאות הבת טען האב כי המזונות הזמניים שנפסקו קודם לכן שולמו באופן חלקי בלבד: לדבריו, עד יציאת האם מישראל היא שילמה את דמי המזונות אך לא את חלקה בהוצאות הנוספות, ולאחר יציאתה חדלה לשלם. הוא סיפר שבתו מקבלת שיעורים פרטיים פעמיים בשבוע בעלות של 130 שקל לשיעור, וכי בכוונתו לרשום אותה לחוג שעלות השתתפותו השנתית כ־2,400 שקל. בא כוח האם ציין בדיון שלא הוצג אישור לצורך בשיעורים הפרטיים. עוד נאמר כי האב מימן טיפולי שיניים שכבר הסתיימו.
השופטת הסבירה מדוע בחרה במבנה חיוב שאינו מצריך את ההורים לעקוב בנפרד אחר תשלומי חינוך ורפואה. לדבריה, "נוכח העובדה שנטען כי האם לא שילמה את המחציות, ובשים לב בנוסף לכך שהאם איננה שוהה בישראל בעת הזו, אני מוצאת לקבוע תשלום אשר יכלול גם את סכום ההוצאות החריגות של הקטינה". ההסדר נועד לייתר התחשבנות שוטפת בין ההורים על הרכיבים שנכללו בו, ולא לקבוע שהאם תישא בעתיד במחציות נוספות על אותם רכיבים.
נקבע שהאם תשלם לאב 1,750 שקל בחודש עבור כל הוצאות הבת, לרבות חינוך ורפואה. אם האב ישכור דירה למגוריו, תוסיף האם 15% משכר הדירה ששולם בפועל, בתנאי שיוצג חוזה שכירות תקף ולאחר הפחתת סיוע ממשרד השיכון אם יתקבל. החיוב החדש החל באוקטובר 2026, לאחר שעד אז חלה החלטת המזונות הזמנית. התשלום נקבע עד ה־15 בכל חודש מראש, ונקבעו גם הוראות הצמדה למדד.
על פי פסק הדין, המזונות המלאים ישולמו עד גיל 18 או סיום הלימודים בתיכון, לפי המאוחר. בתקופת שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי, ועד לסיומם, יעמוד החיוב על שליש מסכום המזונות ועל שליש מרכיב המדור שהיה משולם קודם להפחתה. התשלומים מן הביטוח הלאומי בגין הבת ישולמו לאב ויתווספו למזונות. לא נפסקו הוצאות נוספות בהליך זה, על רקע חיוב בהוצאות בהליך קודם שנזכר בפסק הדין. כל פרטי המשפחה המזהים הושמטו מן הפרסום.
תלה"מ 62413-03-24
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.