בית משפט השלום בקריות דחה תביעת לשון הרע בסך 700 אלף שקל שהגישו רוני לניאדו ואריה בן אבו נגד שמעון פרץ בעקבות שרשור תגובות בפייסבוק שעסק בכספי התמיכות העירוניות לשתי קבוצות כדורגל בטירת כרמל ובתשלומי ארנונה בגין אולם ספורט. השופטת שרונה צור גינור קבעה כי הפרסומים חוסים, לפי העניין, תחת הגנות אמת בפרסום ותום לב, וכי חלקם הם ביקורת והבעת דעה בנושא ציבורי. התובעים חויבו ב-10,000 שקל הוצאות.
לניאדו כיהן כחבר מועצה וכמשנה לראש עיריית טירת כרמל בשנים 2018 עד 2024 והקים יחד עם בן אבו את עמותת מועדון ספורט טירת כרמל כדורגל, המפעילה את מ.ס טירת כרמל. פרץ הוא חבר ועד ויו"ר עמותת קידום צעיר, שמפעילה את הפועל טירת כרמל. ברקע הסכסוך עמדו תמיכות עירוניות שניתנו ב-2021: 510 אלף שקל למ.ס טירת כרמל לעומת 350 אלף שקל לקידום צעיר.
הוויכוח ברשת החל בפוסט של אדם אחר, שמתח ביקורת על חלוקת כספי הציבור ושאל מדוע שתי קבוצות המשחקות באותה ליגה מקבלות סכומים שונים. מגיבים נוספים הצטרפו, ובהמשך החל דו-שיח חריף בין בן אבו לפרץ. פרץ כתב בין היתר כי הפער בתקציב קשור לכך שלניאדו, שהיה קודם לכן יריב פוליטי של ראש העיר, העניק לו "שקט" לאחר שקבוצתו קיבלה תקציב גבוה יותר. השיח התרחב גם לטענות על שימוש באולם הספורט ועל תשלום ארנונה.
התובעים טענו כי עשרות תגובות של פרץ ייחסו להם התנהלות מושחתת, גזל של כספי ציבור ואי תשלום מסים, וכי הדברים פורסמו בכוונה לפגוע בשמם, במיוחד בשמו של לניאדו כאיש ציבור. הם ביקשו לראות בפרסומים השונים עוולות נפרדות ולהעמיד את הפיצוי על מאות אלפי שקלים. לטענתם, הפטור מארנונה ניתן במסגרת מדיניות עירונית רוחבית ולא הוכחה מעורבות בלתי חוקית מצד לניאדו.
פרץ טען מנגד שמדובר בתביעת השתקה שהוגשה בעקבות המאבק המשפטי על חלוקת התמיכות. לדבריו, התגובות נכתבו בתוך דיון ציבורי שכבר היה סוער לפני שנכנס אליו, והתייחסו לעובדות שנדונו גם בהליכים משפטיים. הוא ביקש להחיל את הגנת אמת בפרסום ואת הגנות תום הלב והבעת הדעה, וטען שהשיח עסק בשימוש בכספי ציבור ובפערי התמיכות בין הקבוצות.
בית המשפט נתן משקל רב להקשר המלא של השרשור ולא רק למשפטים שבחרו התובעים לצטט. נקבע כי בן אבו היה משתתף פעיל מאוד בדיון, הגיב עוד לפני פרץ והשתמש בעצמו בביטויים בוטים כלפי משתתפים אחרים. בין היתר כתב "תחזור לחור ממנו יצאת" וכינה אחרים "תינוק" ו"שקרררררר". השופטת כתבה כי במצב כזה קשה לקבל ניסיון להציג את התובע כצד פסיבי שנפגע משיח חד-צדדי, והוסיפה: "אין הוא יכול לטעון טענות מסוג זה ולדרוש מהתובע פיצוי בסך מאות אלפי ₪".
נקודה נוספת הייתה הבחירה לתבוע דווקא את פרץ, אף שהפוסט המקורי נכתב בידי אדם אחר ומגיבים נוספים העלו טענות חריפות בנוגע לחלוקת התקציבים. בית המשפט הגדיר את הבחירה כתמוהה וציין כי לכאורה מדובר בתביעה בררנית. ההקשר הזה לא הכריע לבדו את התביעה, אך היה חלק מבחינת תום הלב והאופן שבו אדם סביר היה מבין את השרשור.
ביחס לפערי התמיכות, בית המשפט עמד על הליכים מינהליים קודמים שבהם נדונה חלוקת התקציבים בין שתי העמותות. בהליך אחד נקבע כי היה פגם של אי שוויון והדיון הוחזר לעירייה, גם אם ערכאת הערעור שינתה חלק מן הסעד שניתן. לכן הדיון הציבורי בפער שבין 510 אלף ל-350 אלף שקל לא היה המצאה מנותקת מהמציאות. ייחוס מניע פוליטי לחלוקה, נקבע, הוא במידה רבה פרשנות או ביקורת על עניין ציבורי.
גם בסוגיית אולם הספורט מצא בית המשפט בסיס עובדתי לחלק מטענות פרץ. מן הראיות עלה כי התקיימה במקום פעילות פרטית בתשלום, ובית המשפט קבע שפרץ הוכיח טענות לגבי שימוש פרטי מסחרי ואי תשלום ארנונה בהקשר זה. עם זאת הודגש שהדיון המפורט בארנונה חורג במידה רבה מגדר תביעת לשון הרע, וכי אין צורך להכריע מחדש בכל המחלוקות העירוניות שנדונו בהליכים אחרים.
השופטת קבעה כי הגנת אמת בפרסום חלה על חלק מן התגובות, וכי יתר האמירות המרכזיות נהנות מהגנת תום הלב כהבעת דעה על התנהלות ציבורית. בפסק הדין נאמר כי הפרסומים "מהווים פרשנות לגיטימית והבעת עמדה מצד הנתבע על פעולותיהם של התובעים בכספי ציבור". באשר ללניאדו, שכיהן בתפקיד ציבורי, ניתן משקל מוגבר לחופש הביטוי בביקורת פוליטית.
גם הביטוי "גזל" נבחן בתוך ההקשר ולא כטענה פלילית עצמאית. בית המשפט קבע כי בשיח הדינמי ברשת, לצד טענות על חלוקת תקציבים ושימוש במבנה ציבור, אדם רגיל עשוי להבין את הדברים כהבעת עמדה ביקורתית ולא כקביעה עובדתית בדבר ביצוע עבירה. כן נקבע שחלק מהתגובות משקפות דיון פומבי שכבר התקיים במועצת העיר ולכן נהנות גם מההגנה הנוגעת לדיווח נכון והוגן על אסיפה פומבית.
בסיכום נקבע כי מדובר באמירות שאינן חריגות במיוחד על רקע הוויכוח שבו נאמרו, בנושא מובהק של כספי ציבור. בית המשפט ציין כי התביעה הוגשה נגד מגיב אחד בלבד, בסכום שאינו סביר ביחס להיקף הפרסום ולנסיבותיו, וכי ממילא חלות ההגנות שבחוק. התביעה נדחתה ושני התובעים חויבו יחד בהוצאות של 10,000 שקל. מספר התיק: ת"א 43277-05-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.