בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון חייב חברת תחבורה ציבורית לשלם 16 אלף שקל לאישה שחוב של נוסע אחר יוחס לה בעקבות מספר תעודת זהות שגוי, ולאחר מכן נפתח נגדה תיק הוצאה לפועל והוטל עיקול על חשבון הבנק שלה. הרשמת הבכירה דורון זיו-אב קבעה כי אגד חברה לתחבורה בע"מ התרשלה "בשורה של מעשים ומחדלים" וכי הצטברות הכשלים הובילה להליכי גבייה ולעיקול שלא כדין. בנוסף לפיצוי נפסקו לתובעת 1,500 שקל הוצאות, והיא קיבלה היתר לפצל סעדים אם בעתיד יתממש נזק אשראי שלא ניתן היה להוכיח בשלב הנוכחי.
האירוע החל ביוני 2024, כאשר פקח של אגד איתר נוסע שלא החזיק בכרטיס נסיעה מתאים. הנוסע מסר לפקח שם וכתובת בבת ים, אך מספר תעודת הזהות שמסר לא היה שלו אלא של התובעת. לאחר שהקנס לא שולם, הופעלו הליכי גבייה באמצעות משרד עורכי דין וחברת חקירות. כאשר התברר שאין התאמה בין השם שמסר הנוסע לבין מספר תעודת הזהות, אותרו פרטים נוספים לפי המספר, ובהם פרטי התובעת.
בנקודה הזאת, לפי פסק הדין, לא נעצר הליך הגבייה לצורך בירור אי ההתאמה. במקום זאת נשלחו מכתבי התראה על שם התובעת, אך לכתובת שמסר הנוסע בבת ים, אף שהתובעת התגוררה בבני ברק. ניסיון המסירה נכשל. בינואר 2025 פתחה אגד תיק הוצאה לפועל במסלול מקוצר על סכום של 167 שקל. גם ניסיונות ההמצאה במסגרת ההוצאה לפועל התבססו על הכתובת השגויה, ובהמשך אושר תחליף המצאה. משלא הוגשה התנגדות במועד, הוטל עיקול על חשבון הבנק של התובעת.
התובעת גילתה על העיקול רק כאשר ניסתה לבצע פעולה בחשבון הבנק ונענתה בשלילה. היא פנתה לבנק ולאחר מכן לאגד, שהבקשה ממנה להציג צילום תעודת זהות הביאה לבירור הטעות. כשבועיים לאחר פנייתה בוטלו הליכי הגבייה והעיקולים. רשות האכיפה והגבייה, שנתבעה בתחילה גם היא, פעלה במהלך ההליך לתיקון החיווי במערכת נתוני האשראי של בנק ישראל, ובעקבות זאת חזרה בה התובעת מתביעתה נגדה; פסק הדין עסק לבסוף באחריות אגד בלבד.
התובעת טענה כי אגד התרשלה כבר בשלב הזיהוי, ובהמשך כאשר שינתה את פרטי החייב בהתאם למספר הזהות למרות אי ההתאמה לשם ולכתובת שנמסרו לפקח. היא טענה גם שהחברה הייתה צריכה להבין שמשהו אינו תקין כאשר מכתב שנשלח על שם אישה לכתובת של הנוסע לא נמסר, וכי פתיחת תיק ההוצאה לפועל והעיקול על חשבונה היוו גם פרסום לשון הרע. לדבריה, העיקול גרם לה בהלה, מבוכה ובושה, והיא נאלצה להסביר לגורמים שונים שתשלומים שוטפים עלולים שלא להיפרע ואף לפנות לקרובי משפחה בבקשת סיוע.
אגד טענה מנגד כי הליכי הגבייה מבוצעים באמצעות גורמים חיצוניים, וכי במקרה של אי התאמה בין פרטי זיהוי מתבצע "טיוב נתונים" שבו ניתנת עדיפות למספר תעודת הזהות. לטענתה, היקף אירועי האכיפה גדול ולעיתים מתרחשות טעויות אנוש, אך קיים מערך שירות שמטפל בבירורים, ובמקרה הזה הטעות תוקנה בתוך כשבועיים מפניית התובעת. החברה טענה גם שרשות האכיפה והגבייה הייתה אמורה לשמש "רשת ביטחון" מפני טעויות בזיהוי חייבים.
בית המשפט דחה את הניסיון לראות באירוע טעות נקודתית בלבד. הוא קבע שהכשל הראשון נוצר כאשר הפקח לא הצליב את הפרטים שנמסרו לו עם תעודה מזהה, אף שהדין מקנה לו סמכות לדרוש הזדהות. הכשל השני הוגדר חמור יותר: לאחר שהתגלתה אי התאמה מובהקת בין השם שמסר הנוסע לבין מספר הזהות, אגד לא עצרה את ההליך אלא התאימה את פרטי החייב לבעל מספר הזהות. בפסק הדין נכתב כי החברה "התעלמה מכך שמדובר באנשים שונים".
גם שלב ההמצאה זכה לביקורת. בית המשפט קבע כי החברה שלחה התראות על שם התובעת לכתובת שבה לא התגוררה, ולא טרחה למסור אותן לכתובתה הרשומה. לאחר מכן נפתח תיק ההוצאה לפועל עם שילוב של שמה של התובעת וכתובתו של הנוסע. הרשמת קבעה כי מדובר ב"שרשרת כשלים", שכל אחד מהם ובוודאי משקלם המצטבר מקים אחריות בנזיקין. היא הוסיפה כי גוף שקיבל סמכויות אכיפה וגבייה ישירות כלפי אזרחים נדרש לסטנדרט זהירות גבוה.
עם זאת, בית המשפט לא קיבל את כל הטענות המשפטיות של התובעת. לא הוכח באיזה מאגר מידע נעשה שימוש כדי להגיע ממספר תעודת הזהות לשמה, ולכן לא נקבע שהייתה הפרה של חובה חקוקה בהיבט זה. גם הכשל בהמצאת ההתראה סווג כרשלנות בביצוע המסירה, ולא כהפרה נפרדת של חובה חקוקה.
בנושא לשון הרע קבע בית המשפט כי פתיחת הליכי הוצאה לפועל והטלת עיקול בגין חוב שאינו קיים עשויות להציג אדם כמי שאינו פורע את חובותיו ולפגוע בשמו הטוב. במקרה הזה העיקול אף שינה לרעה את החיווי של התובעת במערכת נתוני האשראי של בנק ישראל. מאחר שהחוב יוחס לה שלא כדין בעקבות התרשלות חמורה, נקבע כי התשתית שהציגה מספיקה גם לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק איסור לשון הרע.
התובעת לא הוכיחה שנגרם לה בפועל נזק כספי עתידי בשל דירוג האשראי. היא חששה שהאירוע יפגע בתנאי הלוואות שיוצעו לה בעתיד, אך לא הראתה שביקשה הלוואה או משכנתה בתקופה הרלוונטית ונפגעה בתנאיהן. לכן לא נפסק פיצוי על נזק אשראי עתידי, אך ניתן לה היתר לפיצול סעדים אם נזק כזה יתממש. לעומת זאת, בית המשפט התרשם מעדותה על הבהלה, ההשפלה והמבוכה שחשה, והעמיד את הפיצוי בגין עוגמת נפש ובחפיפה עם הפיצוי ללא הוכחת נזק בלשון הרע על 16 אלף שקל. בפסק הדין הודגש: "עם הסמכות, באה אחריות, ובמונחים נזיקיים – חובת זהירות".
מספר התיק: ת"ק 3310-12-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.