בית משפט השלום בתל אביב-יפו דחה שתי תביעות לשון הרע הדדיות שנולדו מסכסוך מתמשך בין הרב אמנון יצחק לבין הרב חני שאולוב ואנשים וגופים המזוהים עמם. התביעה העיקרית, בסך 200 אלף שקל, עסקה בשני פרסומים על שחיטה ועל תמיכות ציבוריות; התביעה שכנגד, בסך 1.3 מיליון שקל, עסקה ב-36 פרסומים. השופטת מירב קנזי-נאמן קבעה כי בהקשר הכולל של היריבות וההתנצחות, הפרסומים שנדונו אינם מצדיקים פיצוי, ודחתה את שתי התביעות ללא הוצאות.
התובעים בתביעה העיקרית היו הרב אמנון יצחק, חברת חנג'ורי בסטרי ביצועים בע"מ ועמותת שופר - ארגון להפצת יהדות. הנתבעים כללו את הרב חני שאולוב, עמותת משפטיו לנגדי ואישה שהייתה בעבר תלמידתו של הרב יצחק. שאולוב והעמותה הגישו את התביעה שכנגד נגד הרב יצחק ושופר.
לפי פסק הדין, היכרות הצדדים נמשכה שנים רבות. שאולוב והנתבעת הנוספת ראו בעבר ברב יצחק את רבם, ובהמשך התפתחו ביניהם מחלוקות תיאולוגיות, דתיות והלכתיות. אחת המחלוקות עסקה גם בתפיסה שלפיה הארץ שטוחה, ומחלוקת נוספת נגעה להלכות שחיטה. ככל שהסכסוך החריף, פורסמו סרטונים, דרשות ופוסטים שבהם הצדדים השתמשו בביטויים חריפים זה נגד זה.
התביעה העיקרית הוגשה בגין שני פרסומים. הראשון היה סרטון הרצאה שהועלה על ידי עמותת משפטיו לנגדי ועסק בבדיקת סכין שחיטה. התובעים טענו כי מהסרטון משתמע שהרב יצחק והחברה שבבעלותו משווקים לציבור בשר שאינו כשר, וכי הדברים פוגעים בשמם ובפעילותם. הנתבעים טענו כי מדובר בדיון הלכתי ובהבעת עמדה בסוגיה שיש בה עניין ציבורי.
בית המשפט קבע כי גם אם הפרסום בעניין השחיטה עשוי להיחשב לשון הרע כלפי הרב יצחק והחברה, הוא מוגן כהבעת דעה בעניין ציבורי. השופטת ציינה כי מדובר במחלוקת הלכתית על אופן בדיקת סכין השחיטה וכי הסרטון הציג עמדה הלכתית מסוימת. היא גם נתנה משקל לכך שהפרסום לא נקב בשמו של הרב יצחק וייחס את הבעיה באופן רחב למשחטות שונות. נקבע שחזקת תום הלב לא נסתרה ולכן לא קמה זכאות לפיצוי בגין פרסום זה.
הפרסום השני בתביעה העיקרית עסק בנתונים שהופיעו באתר גיידסטאר לגבי עמותת שופר. בסרטון נאמר כי לפי האתר העמותה קיבלה כ-3.3 מיליון שקל מהמדינה, בניגוד לעמדה שהוצגה במשך השנים שלפיה היא נסמכת על תרומות. התובעים טענו כי הנתון היה תוצאה של טעות בדיווח וכי הנתבעים "ניצלו באופן ציני ומכוון טעות באתר גיידסטאר" כדי לפגוע בהם. הנתבעים הסתמכו, בין היתר, על טענת "אמת דיברתי" ביחס לנתונים שהוצגו באתר בזמן הפרסום.
בית המשפט קבע כי במועד הפרסום הנתון אכן הופיע בגיידסטאר וכי הוא שיקף את הדוח המילולי שהוגש מטעם שופר לרשם העמותות. בפסק הדין נכתב: "פרסום המדווח מהם הנתונים המופיעים באתר גיידסטאר, כאשר אלו הם אכן הנתונים המופיעים בו, הוא פרסום נכון". לפיכך נקבע כי עומדת לנתבעים הגנת אמת בפרסום. העובדה שהמידע תוקן בשלב מאוחר יותר לא שינתה את המסקנה לגבי הפרסום המקורי, אם כי השופטת ציינה כי לאור התיקון ראוי להסיר את הפרסום.
התביעה שכנגד עסקה בעשרות פרסומים של הרב יצחק או בפרסומים שהתובעים שכנגד ייחסו לו ולגורמים מטעמו. בין היתר נדונו כינויים כמו "נחש", "ליצנים" וביטויים אחרים שנאמרו על רקע המחלוקת הדתית. התובעים שכנגד טענו כי מדובר במסכת השמצות שנועדה לפגוע בשמם, בקהל תלמידיהם ובמשלח ידם, ובחלק מהמקרים טענו גם לפגיעה בפרטיות.
הרב יצחק ושופר טענו מנגד כי חלק מהפרסומים אינם שלהם, וכי ביחס לאלה שנעשו על ידם עומדות להם הגנות לפי חוק איסור לשון הרע. הם טענו שהדברים נאמרו כחלק ממחלוקת דתית וציבורית ומתוך עמדה שלפיה היה צורך להזהיר את הציבור. בית המשפט בחן את הפרסומים אחד אחד ובהקשר שבו נאמרו.
ביחס לכינוי "נחש", למשל, קבעה השופטת כי בנסיבות הסכסוך הוא נתפס כגידוף וכהבעת דעה שלילית ולא כטענה עובדתית. גם פרסומים שייחסו לשאולוב עמדה שלפיה דברי חז"ל אינם נכונים, וכן ביטויים כמו "ליצנים" ו"לא חכמים", סווגו בהקשר שנדון כהבעת דעה על רקע המחלוקת התיאולוגית וההלכתית.
חלק מהתביעה שכנגד עסק בפרסומים בערוץ טלגרם וביוטיוב שיוחסו לרב יצחק. בית המשפט קבע שלא הוכחה אחריותו לפרסומים מסוימים באותם ערוצים. הרב יצחק הכחיש קשר לפרסומים, והשופטת מצאה את עדותו בעניין זה אותנטית ומהימנה. לכן גם רכיבים אלה נדחו.
טענה נוספת נגעה לפרסום צילום של כותרת כתב התביעה, שכלל פרטים מזהים של בעלי הדין. התובעים שכנגד טענו לפגיעה בפרטיות, אך בית המשפט קבע כי פרסום מדויק של כותרת כתב התביעה בנסיבות שנדונו חוסה תחת ההגנה הקבועה בחוק הגנת הפרטיות, בהפניה לפרסומים המותרים לפי חוק איסור לשון הרע.
בסיכום פסק הדין קבעה השופטת כי הפרסומים משני הצדדים היו חלק מעימות ציבורי מתמשך: "הפרסומים ההדדיים אינם מבססים עוולת לשון הרע, ובראי היריבות בין הצדדים ממילא הקורא הסביר יתייחס בחשדנות לפרסומים". עוד נכתב כי הטחת האמירות הקשות "אינה מוסיפה להם כבוד ומהווה הצדקה שלא לפצות מי מהם".
בהתאם לכך נדחתה התביעה העיקרית על שני רכיביה, ונדחתה גם התביעה שכנגד על 36 הפרסומים שנכללו בה. לא נפסקו הוצאות לאף צד. בית המשפט ציין כי בהחלטה על ההוצאות הובאו בחשבון גם חריפות ההאשמות, ריבוי הביטויים הקשים והעובדה שהפרסום בעניין התמיכות טרם הוסר אף שהדיווח בגיידסטאר תוקן בהמשך.
ת"א 60623-09-23.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.