צו למדור ספציפי לא פוטר מדמי שימוש: האישה תחויב על המגורים הבלעדיים בבית

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה ערעור של אישה שחויבה לשלם לבעלה דמי שימוש בגין מגוריה הבלעדיים בבית המשפחה, אף שבית הדין הרבני העניק לה צו למדור ספציפי. הרכב השופטים ורדה פלאוט, צבי ויצמן ומיכל פירר קבע כי הצו שניתן במקרה זה הגן על זכותה להמשיך להתגורר בבית ומנע פעולה שתסכל אותה, אך לא העניק לה זכות להחזיק בנכס לבדה ללא תשלום ולא שלל מהבעל את זכותו לעשות שימוש סביר בבית. חיוב דמי השימוש החל מ-24 בדצמבר 2020 נותר על כנו, והערעור נדחה תוך חיוב המערערת ב-15 אלף שקל הוצאות.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים

ההליך נולד מסכסוך רכושי ממושך בין בני זוג שנישאו בשנת 1990 ולהם שתי בנות בגירות. בית המשפחה נבנה על מגרש שהוענק לבעל בידי הוריו, ובהמשך נרשם בחלקים שווים על שם שני בני הזוג. לפי פסק הדין, בני הזוג חיו בנפרד תחת אותה קורת גג כבר משנת 2008, והבעל עזב את הבית בשנת 2014.

ביוני 2015 דחה בית הדין הרבני תביעת גירושין שהגיש הבעל והוציא צו שנועד להגן על זכות האישה למדור ספציפי. הצו אסר על פעולה בנכס שתפגע בזכותה להתגורר בבית, עד להחלטה אחרת. במהלך השנים התנהלו בין הצדדים הליכים נוספים, וב-2018 אף נוסח מסמך עקרונות במסגרת ניסיון להגיע להסדר כולל, אך הוא לא הבשיל להסכם חתום ומאושר.

הבעל פנה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה וביקש לפרק את השיתוף בבית ולקבל דמי שימוש. הוא טען כי האישה החליפה את מנעולי הבית ולא אפשרה לו עוד להיכנס לנכס, אף שהוא בעל מחצית ממנו. האישה טענה מנגד כי הצו למדור ספציפי מקנה לה זכות להמשיך להתגורר בבית, וכי חיובה בדמי שימוש מרוקן את הצו מתוכן. היא הוסיפה כי אין מקום לפרק את השיתוף כל עוד הצו הרבני עומד בתוקף, וכי מסמך העקרונות מ-2018 שיקף הסכמה שלפיה כל אחד מהצדדים יישאר עם נכסים מסוימים.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדת הבעל בחלקה. הוא הורה על פירוק השיתוף, אך עיכב את מימושו כל עוד צו המדור הספציפי בתוקף. במקביל קבע שהאישה תשלם לבעל דמי שימוש בגובה מחצית שווי השכירות של הבית, החל מ-24 בדצמבר 2020, כשהסכום המדויק ייקבע על בסיס חוות דעת שמאית. בית המשפט קבע גם כי מועד הקרע לצורך איזון המשאבים הוא 28 ביוני 2011.

בערעור עמדה במרכז השאלה האם עצם קיומו של צו למדור ספציפי חוסם חיוב בדמי שימוש. המחוזי הדגיש כי אין תשובה אוטומטית אחת לכל צו מסוג זה, וכי יש לבחון את נוסח הצו ואת נסיבות המקרה. ההרכב אף ציין כי שאלת היחס הכללי בין צו למדור ספציפי לבין דמי שימוש לא הוכרעה באופן ממצה בפסיקת בית המשפט העליון, ולכן אין לראות בפסק הדין כלל גורף לכל מקרה עתידי.

במקרה הנוכחי, לשון הצו הרבני לא קבעה שהאישה רשאית להתגורר בבית לבדה וללא תמורה. הצו נועד למנוע דיספוזיציה שתפגע בזכותה למדור. המחוזי אימץ את ההבחנה שערך בית המשפט למשפחה וקבע: "מדור ספציפי נועד לייחד מבנה מגורים מסוים לבן הזוג, אך אין בו לשלול מיניה וביה את זכותו של בן הזוג השני להתגורר באותו נכס או לעשות בו שימוש סביר".

למסקנה זו נוספה התנהלותה העובדתית של האישה. בית המשפט למשפחה מצא כי היא החליפה את המנעולים כבר בשנת 2015 ולא מסרה לבעל מפתח. כלומר, לא מדובר רק בכך שהבעל בחר לעזוב את הבית, אלא במצב שבו השימוש המשותף בנכס נמנע ממנו בפועל. בית המשפט למשפחה כתב כי האישה "רשאית אמנם להתגורר בבית הצדדים אך לא נקבע כי מגורים אלה הם חינם אין כסף ולבטח לא לעד", והמחוזי לא מצא עילה להתערב בקביעה זו.

המחוזי דחה גם את הטענה שלפיה בית המשפט למשפחה לא היה מוסמך להורות על פירוק השיתוף כל עוד הצו הרבני קיים. לפי פסק הדין, ניתן להכריע בזכויות הקנייניות ולתת הוראה על פירוק שיתוף, ובמקביל לעכב את המימוש המעשי כדי לכבד את הצו שניתן בערכאה הדתית. כך נשמרות שתי ההכרעות: מצד אחד, הזכות הקניינית של כל אחד מבני הזוג אינה מוקפאת ללא סוף; מצד שני, לא מתבצעת מכירה או פעולה שתסכל את זכות המדור כל עוד הצו בתוקף.

טענה נוספת של האישה נשענה על מסמך העקרונות מ-2018. היא טענה שהמסמך שיקף הסכמה שלפיה כל אחד מבני הזוג ישמור על נכסים מסוימים, ולכן אין מקום לחלוקה הרכושית שנקבעה. המחוזי דחה את הטענה לאחר שקבע שהמסמך לא הושלם להסכם מחייב ולא אושר כדין, ולכן אינו גובר על מנגנון איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג.

עם זאת, ההרכב לא התעלם מההשלכות הכלכליות של ההכרעה. בית המשפט למשפחה טרם השלים את איזון המשאבים הסופי, משום שנדרשו חוות דעת שמאי ואקטואר. המחוזי ציין כי במסגרת ההכרעה הסופית יהיה צורך להביא בחשבון את מכלול הנתונים, ובהם חיוב דמי השימוש, יכולתה הכלכלית העתידית של האישה, העובדה שאין לה פנסיה מלאה, וכן את הערך הכלכלי של זכות המדור הספציפי כל עוד היא קיימת.

עוד נקבע כי אין מניעה עקרונית לבצע את איזון המשאבים גם בדרך של הקצאת הבית לאישה כנגד זכויות אחרות, אם הדבר אפשרי ומתאים לנתונים שיתבררו. חוק יחסי ממון מאפשר איזון בכסף, בעין או בשווה כסף, והמחוזי הבהיר שהצו למדור ספציפי הוא שיקול משמעותי במסגרת המארג הרכושי, אך אינו הופך כשלעצמו לזכות קניינית נוספת בבית.

הערעור נדחה בכפוף להבהרות אלה. האישה חויבה לשלם לבעל 15 אלף שקל הוצאות מתוך הערובה שהפקידה. החלטת בית המשפט למשפחה על דמי השימוש ועל פירוק השיתוף נותרה על כנה, כאשר ביצוע פירוק השיתוף יעוכב כל עוד צו המדור הספציפי עומד בתוקף.