בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בקשת אם לבטל החלטה שהרחיבה באופן זמני את זמני השהות של בנה עם אביו, אף שתסקיר עובד סוציאלי לסדרי דין טרם הוגש. האם טענה כי ההחלטה מתבססת על חוות דעת מקצועית פגומה, אינה נותנת משקל מספק למצוקת הקטין ומרחיבה את המפגשים ללא הדרגתיות. בית המשפט לענייני משפחה מצא כי נדרשת התערבות דחופה כדי להגן על הקשר של הקטין עם אביו. השופט חננאל שרעבי קיבל את העמדה שאין להמתין להשלמת התסקיר כאשר קיימת תשתית מקצועית מספקת לצורך סעד זמני, והדגיש שהאם תוכל להמשיך להעלות את השגותיה במהלך ההליך העיקרי. בקשתה נדחתה ללא צורך בתשובת האב.
ברקע ההחלטה סכסוך בעצימות גבוהה בין בני זוג לשעבר. האם הגישה תביעה לצמצום זמני השהות של הקטין עם האב בעקבות חשדותיה לפגיעה מינית מצדו בעת רחצה. האב הגיש תביעה לאכיפת זמני השהות ולהרחבתם. בעקבות דיווח האם נפתחה חקירה משטרתית, שנסגרה באוגוסט 2026 מחוסר ראיות. בדצמבר 2025 מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מתחום הפסיכולוגיה הקלינית לבחינת הדינמיקה המשפחתית.
הטיפול במסגרת המינוי לא התנהל, לטענת האם, בידי האדם שמונה באופן אישי. היא טענה כי רעייתו של המומחה ניהלה בפועל את הממשקים המקצועיים ואת ההחלטות, אף שאינה מופיעה ברשימת המומחים, וכי המומחה עצמו לא קיים עמה ועם הקטין עבודה מהותית. האם ביקשה להפסיק את מעורבותה. ביוני 2026 הוגש דוח סיכום והערכה מטעם המכון של בני הזוג, ששלל את החשד לפגיעה מינית, קבע כי מתקיים ניכור הורי מצד האם ובן זוגה והמליץ על הרחבת זמני השהות עם האב ללא הדרגתיות נוספת. האם טענה כי הדוח הוגש בעקבות בקשתה נגד מעורבות רעיית המומחה וכי היה בכך משום פעולה נגדה, החורגת מחובות האובייקטיביות וההגינות של מומחה מטעם בית המשפט.
בית המשפט לענייני משפחה אימץ בנובמבר את ההמלצות לצורך החלטת ביניים. הוא השתכנע כי הקטין מצוי בקונפליקט נאמנויות קשה וכי שיקולי טובתו מחייבים סעד מיידי. נקבע שזמני השהות יכללו שתי לינות באמצע השבוע וסוף שבוע לסירוגין, לאחר שהאפוטרופוס לדין יערוך מפגש הכנה עם הקטין בתוך שבעה ימים. ההחלטה אסרה על האם לצייד את הקטין באמצעי מעקב או הקלטה בעת שהותו אצל האב ועליה ועל בני משפחתה להיות נוכחים באיסוף. לצד ההרחבה הורה בית המשפט לשלב את הקטין בטיפול רגשי פרטני, להפנותו לאבחון פסיכודיאגנוסטי ולמנות גורם מטפל להדרכה הורית ולתיאום. עובד סוציאלי לסדרי דין נדרש להגיש דיווח בתוך 60 ימים, לרבות בעניין התקדמות הטיפולים.
בבקשת רשות הערעור טענה האם כי בית המשפט חזר בו מהחלטתו הקודמת, שבה לדבריה התחייב שלא להידרש בשלב זה למשקל חוות הדעת. היא הוסיפה כי רעיית המומחה חרצה את דעתה על בן זוגה עוד לפני שפגשה בו, לא הייתה בעלת הכשרה מתאימה לבחינת החשד לפגיעה מינית ולגיל הרך, והשתמשה לטענתה באמירות פוגעניות. לטענת האם, לא היה מקום להציג את תסמיני המצוקה הגופנית והחרדה של הקטין כביטוי לניכור בלבד, והיא ראתה בהם אזהרה מפני פגיעה. היא עמדה על כך שסגירת תיק החקירה מחוסר ראיות, ולא מחוסר אשמה, אינה הוכחה שהפגיעה לא אירעה.
האם הוסיפה טענות ביחס לכפיית רחצה בעת שהות הקטין בבית האב ולמגבלות על יכולתו ליצור עמה קשר בטלפון. לדבריה, גורמי הטיפול התעלמו מהתנהגויות מעקב ומהתבטאויות פוגעניות מצד האב וביתו, ובמקביל ייחסו לה ניכור וסירוב לשיתוף פעולה. האם טענה כי למעשה ניסתה לקדם את המפגשים ואת הטיפול, נדרשה להוצאות גבוהות ובקשתה לטיפול מסובסד דרך קופת החולים נדחתה. בנוסף מחתה על העברת חובת איסוף הקטין אליה בניגוד להסכם הגירושין המקורי, ועל מה שתיארה כהיעדר מעורבות עדכנית של האפוטרופוס לדין. במיוחד הדגישה שהתסקיר הוזמן חודשים לפני ההחלטה, אך טרם הוגש, והשינוי בזמני השהות נעשה לדעתה בטרם נבחנה התמונה המקצועית המלאה.
לאחר שעיין בבקשה ובתיק שהתנהל בערכאה הקודמת, שרעבי הגיע למסקנה שאין עילה להתערבות בהחלטת הביניים. הוא ציין כי הקטין כבר לן אצל האב פעם בשבוע מאז פברואר 2026, וכי לא הוכחו חריגות מאז. בתיק הופיעו גם מספר דיווחים קודמים של המומחה, וחוות הדעת המקיפה מיוני עמדה על פער בין סרבנותו הראשונית של הקטין לקשר עם האב לבין חום, קרבה ונינוחות שהפגין במפגשים מנותקי השפעה. לפי ההסבר בחוות הדעת, הקטין היה נתון לנאמנות כפולה, ונעשה ניסיון לשמר ביחס לאב תמונה שאינה מתיישבת עם התנהגותו של הקטין בעת המפגשים. גם התנהגויות כגון סירוב לאכול או להתרחץ אצל האב, חרדה סביב מועדי ההגעה והחזרה והקושי להעביר חפצים בין הבתים פורשו בחוות הדעת בהקשר של הקונפליקט שבו היה מצוי הקטין.
אלה היו מסקנות המומחה כפי שהובאו בהחלטת הערכאה הראשונה, ולא קביעות רפואיות חדשות של המחוזי. בית המשפט לענייני משפחה מצא כי חוות הדעת הייתה מקיפה ומבוססת על תצפיות, וכי בשלב הזמני לא הוצגה טעות המצדיקה לסטות מהמלצותיה. גם האפוטרופוס לדין תמך בהרחבה לאחר ביקור שערך בבית האב, שבו התרשם מקשר טוב בין האב והקטין ומחוויות חיוביות של הילד בבית. הערכאה הראשונה הסתמכה על מסקנות המומחה ועל סגירת החקירה בבחינת החשד לפגיעה מינית. שרעבי מצא שאין מקום להתערב בממצאים ובהתרשמות הישירה של בית המשפט לענייני משפחה, אשר מכיר את הצדדים ואת הנפשות הפועלות בהליך.
לעניין התסקיר, בית המשפט לענייני משפחה הכיר במפורש בחשיבות מעורבותו של עובד סוציאלי לסדרי דין לצורך קבלת עדכונים, מעקב והמלצות. עם זאת, הוא הסתמך על הפסיקה שלפיה אפשר להעניק סעד זמני הנוגע לקטין גם "על בסיס תשתית ראייתית חלקית בטרם הושלם הבירור המקצועי ומלוא התמונה נחשפה". בהחלטה זמנית ודחופה, כשקיימת תשתית מקצועית מספקת, ניתן להכריע אף לפני חקירת המומחים. באותו מקרה ליוו את המשפחה במשך חודשים מומחה ואפוטרופוס לדין, שהגישו דיווחים. שרעבי לא מצא טעות המצדיקה התערבות בנימוק זה, במיוחד משום שההחלטה לוותה בהוראות טיפול ובדרישה לתסקיר בתוך 60 ימים.
השופט הדגיש כי "ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטה זמנית המרחיבה זמני שהות", במיוחד כאשר היא מבוססת על המלצה מקצועית ונועדה לטובת הקטין. לדבריו, מקום להתערבות עשוי להיות במקרים חריגים, ובהם "טעות בולטת, היעדר תשתית עובדתית מספקת, פגיעה ממשית בטובת הקטין או פגם מהותי בהפעלת שיקול הדעת". הוא לא מצא שהמקרה הנוכחי עומד באמות המידה האלה. בנוגע לטענות האם כלפי המומחים הבהיר כי "בהמשך ההליך יכולה האם להעלות את כל טענותיה נגד המומחה/ים". אם יתברר שההרחבה מעוררת קושי, היא תוכל לפנות לערכאה המטפלת בהליך. בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צו להוצאות, משום שלא התבקשה תגובה, וההחלטה הזמנית נותרה בתוקפה.

דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.