בית משפט השלום בראשון לציון גזר 12 חודשי מאסר בפועל על נאשם שהורשע, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בשלוש עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. האיומים הופנו כלפי גרושתו, ובחלקם גם כלפי בנם הפעוט והוריה. לצד המאסר נגזרו עליו חמישה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 1,500 שקל ופיצוי של 1,500 שקל למתלוננת.
צריכים עו"ד?
לפי כתב האישום המתוקן, בדצמבר 2024 שלח הנאשם למתלוננת מסרונים קוליים שכללו איומים לפגוע בה ובהוריה. בינואר 2025 שלח לה דרך פייסבוק הודעות מאיימות וצירף תמונה של מחסניות נשק ורימוני נפץ, ובהמשך תמונה שבה הוא אוחז באקדח. ביוני 2025 שלח לה בשעת בוקר מוקדמת מספר רב של הודעות וואטסאפ שכללו איומים כלפיה וכלפי בנם הפעוט. בעקבות אותן הודעות פנתה המתלוננת לבת זוגו של הנאשם וביקשה ממנה להרגיעו. בית המשפט קבע כי מדובר בריבוי עבירות שבוצעו במשך כחצי שנה, וכללו איומי רצח בוטים, קונקרטיים וחמורים כלפי המתלוננת, בנם והוריה. נקבע כי אף שהמעשים לא גלשו לאלימות פיזית, חומרתם נלמדת מתוכן האיומים, מן התמונות שצורפו אליהם, מריבוי ההודעות ומהשימוש בכמה ערוצי תקשורת. בית המשפט קיבל את עמדת המאשימה שלפיה העבירות בוצעו ברף חומרה גבוה.
המאשימה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 15 עד 30 חודשי מאסר ולגזור על הנאשם 24 חודשי מאסר. ההגנה טענה למתחם שנע בין מספר חודשי מאסר ל-12 חודשים, וביקשה כי גם אם העונש ימוקם בחלקו העליון של המתחם, הוא לא יעלה על 8 עד 9 חודשי מאסר. בית המשפט קבע כי המתחם שביקשה המאשימה אינו נתמך בפסיקה שהוצגה, ואילו עמדת ההגנה אינה נותנת ביטוי מספק לחומרת המעשים ולריבויים. לצורך קביעת המתחם אימץ בית המשפט את עמדת הצדדים כי יש לראות במכלול העבירות אירוע אחד, בהתאם למבחן הקשר ההדוק, בין היתר משום שהמעשים היו דומים וכוונו כלפי אותה נפגעת עבירה. על בסיס סעיף 40ג לחוק העונשין, מדיניות הענישה והנסיבות, נקבע מתחם של 6 עד 15 חודשי מאסר.
בקביעת העונש בתוך המתחם שקל בית המשפט לקולא את הודאת הנאשם, נטילת האחריות, החרטה, החיסכון בזמן שיפוטי והעובדה שנחסכה עדות המתלוננת, וכן את נסיבותיו האישיות כפי שהוצגו. מנגד, בית המשפט נתן משקל לעברו הפלילי, הכולל 14 הרשעות קודמות בשנים 2007 עד 2025 ומאסרים קודמים, ובפרט להרשעות מאוחרות בעבירות אלימות ואיומים, לרבות בתוך המשפחה. נקבע כי בנסיבות אלה יש למקם את העונש בחלקו העליון של המתחם. מחלוקת נפרדת עסקה בשאלה אם לנכות מן המאסר את התקופה שבה ריצה הנאשם מאסר בתיק קודם ובמקביל היה עצור עד תום ההליכים בתיק הנוכחי. ההגנה ביקשה לנכות את התקופה כולה או לפחות את מחציתה, בטענה שתנאי כליאתו במעמד של "שפוט-עצור" היו קשים מתנאי מאסר רגילים. בית המשפט קבע כי סעיף 45(ב) לחוק העונשין אינו חל במקרה זה, משום שהנאשם כבר סיים לרצות את המאסר הקודם, וכי אין הצדקה לניכוי התקופה כולה או מחציתה.
עם זאת, בית המשפט התחשב בכך שמעמד "שפוט-עצור" מנע מן הנאשם להשתחרר בשחרור מנהלי ב-25 במאי 2026, והוא שוחרר בפועל מן המאסר הקודם ב-15 ביוני 2026. לכן נקבע כי 12 חודשי המאסר בתיק הנוכחי יימנו החל מ-25 במאי 2026. בנוסף הורה בית המשפט לנכות מתקופת המאסר את תקופת מעצרו בתיק הנוכחי מ-24 ביוני 2025 עד 16 ביולי 2025.
