מדינת ישראל העמידה לדין נאשם שהודה והורשע בשבעה אישומים של מעשי מרמה שיטתיים ומאורגנים כלפי קשישים דוברי רוסית. בית משפט השלום בחדרה גזר עליו 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי כולל של 264,000 שקל לשישה מהמתלוננים וקנס של 10,000 שקל. גזר הדין ניתן בידי השופט אלכס אחטר.
הרשעתו כללה חמש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, שתי עבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא, שלוש עבירות גניבה לפי סעיף 384 לחוק, חמש עבירות של שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום בכוונה להונות מספר רב של משתמשים או כלפי חסרי ישע לפי חוק שירותי תשלום, ושלוש עבירות של קשירת קשר לעשות פשע.
על פי כתב האישום המתוקן שבו הודה, הנאשם קשר עם אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה קשר שנועד להונות קשישים דוברי רוסית ולגנוב מהם כסף ורכוש. חברי ההתארגנות השיגו את פרטיהם של הקשישים, ובהמשך התחזו בשיחות לנציגי בנקים או חברות תקשורת. בחלק מהמקרים נאמר לקורבנות שעליהם למסור כסף או רכוש לצורך תיעוד או הגנה, ובמקרים אחרים הותקנה אפליקציה שאפשרה לאחרים להשתלט על הטלפון. תפקידו של הנאשם כלל הגעה לבתי הקשישים, קבלת כסף, תכשיטים וכרטיסי אשראי, ובחלק מהמקרים גם ביצוע משיכות מזומן. היקף הפגיעה עולה מפרטי האישומים. באחד המקרים הגיע הנאשם לביתו של מתלונן וקיבל ממנו שקית ובה 126,000 דולר ופרטי כרטיס אשראי. במקרה אחר קיבל ממתלוננת 2,000 שקל ו-9,000 דולר, ובהמשך שב וקיבל ממנה תכשיטי זהב. באישום נוסף קיבל ממתלונן 5,000 דולר, 1,950 יורו, 4,800 שקל ושני כרטיסי אשראי, ולאחר מכן משך באמצעות אחד הכרטיסים 5,000 שקל. במקרים נוספים נמסרו לו כסף וכרטיסים, והוא ביצע או ניסה לבצע משיכות מחשבונות המתלוננים.
בשלב הטיעונים לעונש העידו שלושה מנפגעי העבירה. לפי גזר הדין, הם תיארו בדמעות פגיעה קשה בבריאותם, ובה בין היתר עליות חדות ברמות הסוכר ובלחץ הדם, דפיקות לב והתעלפויות. הם סיפרו גם על פחד עמוק לצאת מביתם ועל אובדן תחושת הביטחון האישי. בית המשפט קבע כי המעשים גרמו לשבעת המתלוננים נזק כלכלי משמעותי, לצד נזק נפשי ופגיעה באמון, וציין כי הערכים שנפגעו כוללים את ביטחונם האישי והכלכלי, פרטיותם וקניינם. המאשימה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 26 עד 48 חודשי מאסר ולגזור עונש שלא יפחת מ-26 חודשים, לצד פיצוי משמעותי, מאסר על תנאי וקנס. ההגנה ביקשה מתחם של 9 עד 20 חודשים ועונש בתחתיתו. לטענת הסנגור, חלקו של הנאשם היה שולי והוא שימש כשליח בלבד, לא נטל לכיסו את הכספים והתכשיטים וקיבל עבור חלקו מאות שקלים. עוד הודגשו הודאתו, היעדר הרשעות קודמות, מצבו הרפואי והעובדה שמדובר במאסרו הראשון.
בית המשפט דחה במפורש את הטענה שלפיה חלקו היה שולי. השופט אחטר קבע כי הנאשם היה "חוליה משמעותית" בשרשרת קושרי הקשר, וכי הוא עצמו פנה לקשישים, שוחח עמם, הגיע למפגשים ונטל מהם במרמה כסף, כרטיסי אשראי ותכשיטים. עוד נקבע כי לא הייתה לו כוונה להשיב את הרכוש, וכי אף שלקח אחריות על מעשיו, הוא לא תרם לקידום החקירה בנוגע לאיתור ולמעצר השותפים האחרים. השופט קבע כי מעורבותו בתוכנית העבריינית הייתה בשל "בצע כסף", וכי הנאשם לא עצר עד שנתפס.
מבחינה משפטית קבע בית המשפט כי שבעת האישומים הם חלק ממסכת עבריינית רציפה המבוססת על תוכנית אחת, ולכן יש לקבוע מתחם ענישה אחד לפי מבחן הקשר ההדוק. לאחר בחינת חומרת המעשים, היקף הנזק, זהות המתלוננים, השיטתיות, מספר העבירות ומדיניות הענישה, נקבע מתחם של 15 עד 30 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. בית המשפט ציין כי הפסיקה שהוצגה כללה מקרים בהיקפים שונים, והבחין בין עניינו של הנאשם לבין מקרים שבהם הוטלו עונשים חמורים יותר.
לצד הקביעות המחמירות בדבר חלקו של הנאשם והנזק לקשישים, בית המשפט זקף לזכותו את הודאתו בכתב האישום המתוקן, את לקיחת האחריות, את העובדה שהוא בן 62 וללא הרשעות קודמות, את החיסכון בזמן שיפוטי ואת החיסכון בהעדת 44 עדי תביעה, ובהם המתלוננים. השופט נתן משקל גם למצבו הרפואי ולכך שהיה עצור עד תום ההליכים, וקבע את עונשו "ברף שמעל הרף התחתון" של המתחם.
בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, שיחושבו מיום מעצרו לפי נתוני שב"ס, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. הפיצוי הכולל, בסך 264,000 שקל, חולק בין ששת המתלוננים הראשונים, כאשר למתלונן באישום השלישי נפסק פיצוי של 210,000 שקל. בנוסף הוטל על הנאשם קנס של 10,000 שקל, או 45 ימי מאסר תמורתו.
ת"פ 59922-04-26
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.