בית הדין האזורי לעבודה נוף הגליל-נצרת קיבל תביעה של מדביר עצמאי שביקש להכיר בקשר בין עשרות שנות חשיפה לחומרי הדברה לבין סרטן הערמונית שבו לקה. ההרכב בראשות השופטת רויטל טרנר אימץ את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, שקבע כי קיים קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% וכי השפעת החשיפה התעסוקתית משמעותית ועולה על 20%. המוסד לביטוח לאומי חויב גם ב-5,500 שקל שכר טרחת עורך דין.
התובע עובד כעצמאי בתחום ההדברה מאז 1994, בשטחים פתוחים ובמבנים סגורים, שישה ימים בשבוע. התשתית העובדתית המוסכמת פירטה חשיפה למספר רב של חומרי הדברה, בצורות שימוש שונות, במשך שעות עבודה ארוכות. במשך שנים עשה שימוש במסכת בד וכפפות, משנת 2010 במסכת פילטר ובשלוש השנים האחרונות גם בחליפת מגן.
ד"ר בריקנר, שמונה מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית, קבע בחוות דעתו כי התובע לקה בסרטן ערמונית גרורתי וכי מתקיים "קשר סיבתי פוטנציאלי וקונקרטי" בין עבודתו כמדביר בחשיפה לחומרי הדברה לבין המחלה. הוא העריך שהשפעת החשיפה בעבודה אינה פחותה משליש ולכן עולה על הרף של 20% שנדרש לבחינת השפעה משמעותית.
המוסד לביטוח לאומי התנגד למסקנה וניסה במספר שלבים להביא למינוי מומחה אחר. לטענתו, המומחה הסתמך על מחקרים לא מעודכנים או בעלי ערך מדעי נמוך, התעלם מספרות מקצועית מקובלת, לא נתן משקל מתאים לגורמי סיכון אחרים ובהם השמנה ורקע משפחתי, והציג קביעות סותרות בכך שלא הצביע על חומר הדברה מסוים שגורם לסרטן הערמונית אך בכל זאת קבע קשר לעבודה.
בקשות להחלפת המומחה נדחו, אך בית הדין אפשר למוסד להפנות אליו סדרות של שאלות הבהרה. המומחה חזר על מסקנתו והסביר כי סקירת הספרות כוללת מחקרי עוקבה, מחקרי מקרה-בקרה, סקירות ומטה-אנליזות שתומכים בקשר בין חשיפה תעסוקתית לחומרי הדברה לבין סרטן הערמונית. הוא הבהיר כי קביעתו אינה מבוססת על חומר יחיד אלא על עצם העיסוק במדביר והחשיפה המצטברת למגוון חומרים.
בית הדין דחה את הטענה כי חוות הדעת נשענת רק על השערות. בפסק הדין נקבע כי המומחה נתן תשובות "סדורות ועקביות" והסביר מדוע המחקרים שעליהם הסתמך יכולים לתמוך בקשר סיבתי. כאשר הוצגו בפניו מקורות אחרים, הוא התייחס אליהם והסביר מדוע לדעתו אין בהם כדי לשלול את המסקנה. ההרכב הדגיש כי אין די בכך שקיימות גישות רפואיות שונות כדי לפסול חוות דעת של מומחה בית הדין.
מחלוקת מרכזית נוספת עסקה בגורמי הסיכון האחרים. המומחה התייחס להשמנה, לרקע המשפחתי ולחשיפה התעסוקתית, והסביר כי בהיעדר דרך אמינה לכמת את חלקו של כל גורם אצל אדם מסוים, הוא העריך את שלושתם במשקל שווה, כשליש לכל גורם. לדבריו, גם אם התובע היה בסיכון מוגבר מסיבה תורשתית, אין בכך כדי להפוך חשיפה של כ-50 שעות ויותר בשבוע לאורך כ-28 שנים לזניחה.
המוסד טען גם שהמומחה התעלם מגילו של התובע וממחלת אמו. בית הדין קבע כי גם נושאים אלה זכו למענה: המומחה הסביר את הקשר בין גיל למשך החשיפה ואת עמדתו לגבי הרלוונטיות של המחלות במשפחה. נקבע כי תפקידו אינו לבצע כימות מדויק של כל גורם סיכון טבעי, אלא להסביר ולבסס את מידת ההשפעה של תנאי העבודה.
בסיכום קבע בית הדין כי "חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה מפורטות, מנומקות וללא סתירות מהותיות". עוד נקבע כי המומחה ביסס את תשובותיו על ספרות רפואית והסביר היטב את קביעותיו. לכן ניתן תוקף למסקנותיו והתביעה התקבלה. פסק הדין אינו קובע שכל חומר הדברה מסוים גרם למחלה, אלא מאמץ את הקשר שקבע המומחה בין החשיפה התעסוקתית המצטברת בעבודת ההדברה לבין סרטן הערמונית במקרה שנדון.
מספר התיק: ב"ל 56713-06-23.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.