בית המשפט המחוזי מרכז-לוד אישר לנהל תובענה ייצוגית נגד חברת ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ, בטענה כי נוסעים שטיסותיהם בוטלו או עוכבו לא קיבלו באופן פעיל אפשרות לבחור בכרטיס טיסה חלופי, אלא הוצע להם החזר כספי. השופטת כרמית בן אליעזר קבעה כי הונחה תשתית לכאורית המקימה אפשרות סבירה שהטענה להפרת חוק שירותי תעופה תוכרע לטובת הקבוצה. ארקיע חויבה בשלב זה בהוצאות ובשכר טרחה בסך 30 אלף שקל.
הבקשה הוגשה בשם נוסעים שהיו זכאים, לפי הנטען, לכרטיס טיסה חלופי בארבע השנים שקדמו להגשתה ועד מועד האישור. המבקש טען כי בעת ביטול טיסה, או עיכוב ממושך, ארקיע אינה מציעה באופן אקטיבי כרטיס חלופי, לרבות באמצעות חברת תעופה אחרת, אלא מציעה השבת תמורה. לבקשה צורפו תצהירים של המבקש ושל שלושה נוסעים נוספים שתיארו מקרים שבהם בוטלו טיסותיהם ולא הוצעה להם חלופה מתאימה.
ארקיע ביקשה לדחות את הבקשה. היא טענה, בין היתר, כי החוק אינו מטיל עליה חובה מוחלטת להציע טיסה חלופית בכל מחיר ובכל נסיבות, כי זמינות טיסות מושפעת ממצבים ביטחוניים ומאירועים שאינם בשליטתה, וכי במקרים שונים היא מספקת חלופות. עוד טענה שאין שאלה משותפת לכלל הקבוצה וכי יהיה צורך בבדיקה פרטנית של כל טיסה וכל נוסע.
בית המשפט בחן את הראיות בשלב האישור בלבד והבהיר שאינו מכריע עדיין בתביעה עצמה. עם זאת, נקבע כי התמונה שעלתה מן המסמכים והתצהירים מצדיקה את המשך ההליך. ביחס למספר נוסעים נמצא כי טענותיהם שלא הוצעה להם טיסה חלופית נתמכו בראיות ולא נסתרו. באחד המקרים אף נמצא כי הייתה טיסה אחרת של ארקיע למחרת ובה מקומות פנויים, אך לנוסעת הוצע לרכוש אליה כרטיסים חדשים בעלות גבוהה יותר.
השופטת בן אליעזר קבעה כי טענות ארקיע בדבר מדיניות כללית של קיום הוראות החוק "נותרו כטענות בעלמא ולא נתמכו בראיות ממשיות". עוד נקבע כי הדוגמאות שהביאה החברה למקרים שבהם סופקו חלופות היו ברובן מתקופות מאוחרות להגשת הבקשה, ובחלקן עלה לכאורה שהחלופה ניתנה רק לאחר שהנוסע דרש אותה במפורש.
בהחלטה הודגש כי בשלב זה הוכחה, ברמת האפשרות הסבירה הנדרשת, טענה שלפיה ארקיע לא קיימה את החובה להודיע לנוסע שטיסתו בוטלה או עוכבה מעל חמש שעות על זכותו לבחור כרטיס טיסה חלופי. בית המשפט הבהיר כי החובה אינה מסתכמת ביידוע בלבד. בפסק הדין נכתב: “אין מדובר "רק" בהפרת חובת היידוע”, אלא ברכיב הקשור לעצם החובה להציע השבת תמורה או כרטיס חלופי לפי בחירת הנוסע.
עם זאת, בית המשפט גם צמצם את היקף ההכרעה. נקבע כי החובה לספק כרטיס טיסה חלופי "היא לא חובה מוחלטת בכל מחיר" וכי אם אין טיסות חלופיות לא ניתן לצפות מחברת התעופה לספק טיסה שאינה קיימת. השאלה מתי החברה חייבת לספק כרטיס בחברת תעופה אחרת, ומה היקף הפיצוי האפשרי על הפרש המחיר, לא הוכרעה ותתברר במסגרת התביעה לגופה.
בית המשפט דחה גם את הטענה שהבדלים בין הנוסעים מונעים ניהול ייצוגי. נקבע כי השאלה המרכזית משותפת: האם החברה הפעילה מדיניות שבמסגרתה לא ניתנה לנוסעים אפשרות הבחירה שקובע החוק. השונות עשויה להתעורר בשלב חישוב הנזק של כל נוסע, אך אינה שוללת כשלעצמה ניהול תובענה ייצוגית. גם האפשרות של נוסעים להגיש תביעות קטנות לא נמצאה סיבה לדחות את ההליך הייצוגי.
הקבוצה שאושרה כוללת כל נוסע, בארבע השנים שלפני הגשת הבקשה ועד מועד אישורה, שהיה זכאי לכרטיס טיסה חלופי. עילת התביעה שאושרה היא הפרת החובה הנוגעת לכרטיס חלופי מכוח חוק שירותי תעופה. בין הסעדים המבוקשים שיתבררו בהמשך: תשלום הפרשים ונזקים לא ממוניים ומתן צו בנוגע להצעת טיסות חלופיות. ארקיע נדרשה לפרסם הודעה על אישור ההליך בעיתונים ובאתר האינטרנט שלה, ונקבעו מועדים להמשך הדיון.
מספר התיק: ת"צ 26640-08-23.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.