בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הורה להעביר את עניינו של מערער בתחום הניידות לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש לחלוטין, לאחר שקבע כי הוועדה הקיימת כבר דנה בעניינו שלוש פעמים ונמנעה מליישם הוראות של פסקי דין מחזירים. השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד קבע כי במצב זה "עולה חשש ממשי כי הוועדה נעולה בעמדתה", וכי בנסיבות הייחודיות יש להחליף את ההרכב "למען מראית פני הצדק". הוועדה החדשה תכלול מומחה בפסיכיאטריה או תיוועץ במומחה בתחום.
המערער סובל, לפי פסק הדין, מהפרעה מוטורית כללית, תנועות בלתי רצוניות בגפיים, הפרעות הליכה וגמגום. בשנת 2014 קבעה ועדה רפואית לניידות מדרג ראשון נכות בשיעור 60% לצמיתות לפי הסכם הניידות. בעקבות ערר של המוסד לביטוח לאומי, שבמסגרתו נטען כי "המחלה אינה אורגנית ואינה נכללת במאפייניה בסעיפי הניידות", בוטלה הזכאות לגמלת ניידות. מאז נדון עניינו שוב ושוב בפני ועדות ובית הדין.
בפסק דין מחזיר מפברואר 2025 הונחתה ועדת הערר לקבוע אם המערער סובל מתנועות בלתי רצוניות או מליקוי אחר המתאים להסכם הניידות. עוד נקבע שאם אין לחברי הוועדה ידע או כלים מתאימים לקבוע אם קיים ליקוי על רקע קונברסיבי, בשל היעדר ידע פסיכיאטרי מתאים, עליה להתייעץ עם מומחה בתחום. פסק הדין הבהיר גם כי ניתן לקבוע אחוזי נכות אם קיים ליקוי מתאים, אף אם מקורו קונברסיבי.
הוועדה שהתכנסה ביולי 2025 דחתה את הערר. היא ציינה בבדיקה כי המערער מתהלך עם קביים, מרכיב מכשיר לרגל ימין ומקבע ברך לרגל שמאל, וכי ברגל ימין נמצאה "כף רגל בעמדה דיסטונית שמשתנה מעת לעת". למרות זאת קבעה כי הוא אינו סובל מתנועות בלתי רצוניות או מליקוי אחר התואם את רשימת הליקויים, וכי אין ממצאים נוירולוגיים או אורתופדיים שניתן ליישם במסגרתה. הוועדה גם התייחסה למכתב פסיכיאטרי שתיאר הפרעה סומטופורמית, אף שציינה כי הסוגיה עדיין בבירור.
בערעור טען המערער כי הוועדה פעלה בניגוד לפסק הדין המחזיר: לדבריו היא בחנה את מצבו רק בהיבטים אורתופדיים ונוירולוגיים, התעלמה מהאפשרות של מגבלה שמקורה נפשי ולא פנתה לייעוץ פסיכיאטרי. הוא ביקש להחליף את ההרכב ולהבטיח שבדיון החדש ישתתף מומחה לפסיכיאטריה.
המוסד לביטוח לאומי ביקש לדחות את הערעור. לטענתו, הוועדה מילאה מהותית אחר פסק הדין, וההתייעצות עם פסיכיאטר לא נקבעה כחובה מוחלטת. עמדתו הייתה כי משנקבע שאין שיתוק או תנועות בלתי רצוניות, "אין רלוונטיות לשאלת מקור הליקוי" ואין צורך בהתייעצות נוספת. המוסד גם התנגד להחלפת ההרכב וטען כי הדיון בעניינו של המערער מוצה לאורך השנים.
בית הדין דחה את העמדה הזו. השופט אבו קאעוד קבע כי הוועדה אמנם הייתה רשאית להפעיל שיקול דעת בשאלה אם להיוועץ בפסיכיאטר, אך מרגע שבחרה להידרש למסמך רפואי בתחום הנפשי ולהכריע במשמעותו בלי ידע מקצועי מתאים, נפלה בהחלטתה טעות משפטית. בית הדין הזכיר כי אותה ועדה עצמה כבר קבעה בעבר ש"אבחנת הקונברסיה אינה שייכת לאף מומחיות של חברי וועדה אלא לפסיכאטריה".
פגם נוסף נמצא בפער בין ממצאי הבדיקה למסקנה. בית הדין ציין כי הוועדה תיעדה עמדה דיסטונית משתנה בכף רגל ימין, אך לא הסבירה כיצד ממצא זה מתיישב עם קביעתה שאין תנועות בלתי רצוניות. נקבע כי ההנמקה אינה מאפשרת להתחקות אחר הלך המחשבה שלה. עוד נקבע כי אמירתה שאין ממצאים נוירולוגיים או אורתופדיים הניתנים ליישום מלמדת שהיא הגבילה בפועל את הבדיקה לתחומי מומחיות חבריה, ובכך נמנעה מהכרעה בשאלת ההפרעה הקונברסיבית שעליה נדרשה לתת מענה.
הנקודה המכריעה הייתה שאלת ההרכב. בית הדין הזכיר כי דרך המלך היא בדרך כלל להחזיר את העניין לאותה ועדה, ורק במקרים חריגים להחליפה. אלא שכאן, לאחר שלושה דיונים של אותה ועדה ואי יישום של פסקי דין מחזירים, נקבע כי נוצר חשש ממשי שהוועדה כבר מקובעת בעמדתה. לכן הערעור התקבל והדיון יתחיל מחדש בפני ועדה רפואית לעררים בניידות בהרכב חדש ושונה. פרוטוקולים קודמים של הוועדות ושל הדיונים בבית הדין לא יוצגו להרכב החדש, למעט החלק האופרטיבי של פסק הדין. המוסד לביטוח לאומי חויב בהוצאות של 3,500 שקל.
מספר התיק: ב"ל 63117-08-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.