בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון חייב אב לשלם בשלב זה 1,600 שקל בחודש מזונות זמניים לבנו, תינוק כבן חצי שנה, וכן 1,000 שקל בחודש דמי טיפול כל עוד האם אינה עובדת והקטין טרם נכנס למעון, עד אוקטובר 2026 לכל המאוחר. בנוסף נקבע כי בתקופה זו יישא האב במלוא שכר הדירה בסך 3,000 שקל בחודש, חיוב הכולל בשלב זה גם את מדור הקטין וגם את מזונות האישה. לאחר חזרת האם לעבודה או באוקטובר 2026, לפי המוקדם, יופסקו דמי הטיפול ומזונות האישה, והאב יישא בחלקו של הקטין במדור עד 900 שקל ובמחצית הוצאות החינוך והרפואה החריגות.
ההחלטה ניתנה במסגרת בקשה למזונות זמניים שהגישה האם לאחר שהצדדים נפרדו ימים ספורים לאחר לידת הקטין. האם ביקשה מזונות עבור הילד וכן מזונות אישה. במקביל התנהל בין הצדדים הליך נוסף בעניין אחריות הורית וזמני שהות, והאב אף הגיש קודם לכן תביעה מטעמו בעניין מזונות הקטין על בסיס בקשתו לזמני שהות שוויוניים.
הצדדים הציגו גרסאות מנוגדות באשר לפרידה. לפי גרסת האם, "האב הוא שעזב את הדירה מיוזמתו". האב טען מנגד כי "לא עזב מרצונו אלא שהאם והוריה סילקו אותו מן הדירה". בית המשפט לא הכריע במחלוקת זו במסגרת ההחלטה הזמנית, שהתמקדה בצרכים ובהכנסות לצורך קביעת החיובים בשלב המקדמי.
בעת מתן ההחלטה התקיימו זמני שהות מצומצמים: פעמיים בשבוע, בסך שש שעות שבועיות, בדירה שבה מתגוררים האם והקטין ובנוכחות האם. סגנית הנשיא חגית מטלין קבעה כי בשלב זה אין להביא את זמני השהות האלה בחשבון להפחתת המזונות, מאחר שהקטין מתגורר בפועל עם האם והסדרי השהות השוויוניים שביקש האב טרם הוכרעו.
בית המשפט בחן את הכנסות הצדדים. האם הייתה בחופשת לידה וצפויה הייתה לשוב לעבודתה באוקטובר 2026. על בסיס תלושי השכר הועמדה הכנסתה הצפויה לאחר החזרה לעבודה על 7,000 שקל נטו בחודש. טענת האב כי האם נמנעת מלחזור לעבודה כדי לקבל דמי אבטלה לצד שכר במזומן נדחתה משום שלא נתמכה בתשתית ראייתית ממשית.
האב השתכר, לפי התלושים שנבחנו, כ-7,597 שקל נטו בחודש. בנוסף הוא קיבל קצבת נכות בסך 5,626 שקל והייתה בבעלותו דירה המושכרת ב-4,800 שקל בחודש, כנגד משכנתא של 4,424 שקל. בית המשפט העמיד את סך הכנסותיו על כ-13,600 שקל בחודש וקבע: "אין בידי לקבל את טענת האב, בדבר יכולת כלכלית זהה לזו של האם".
בעניין צרכי התינוק טענה האם כי הם מגיעים ל-1,900 שקל בחודש, לצד הוצאות חינוך ורפואה ודמי טיפול. האב טען שהצרכים מסתכמים לכל היותר ב-450 שקל, וש"הסכום שהוא מעביר בפועל 1,200 ₪ מספק את מלוא צרכיו". בית המשפט ציין כי מדובר בקטין מתחת לגיל שש וכי בשלב המקדמי אין מקום להיכנס לעובי הקורה, והעמיד את המזונות השוטפים על 1,600 שקל בחודש.
בנוסף נפסקו דמי טיפול של 1,000 שקל בחודש כל עוד האם אינה עובדת ושוהה עם הקטין, ועד כניסתו למעון עד השעה 16:00 או עד אוקטובר 2026, לפי המוקדם. עם כניסת הקטין למסגרת או חזרת האם לעבודה, יישא האב במחצית הוצאות המעון במסגרת ציבורית, ודמי הטיפול יבוטלו, שכן נקבע שאין מקום לחייב גם במחצית המעון וגם בדמי טיפול עבור אותה תקופה.
באשר למדור, דמי השכירות של הדירה שבה התגוררו הצדדים עומדים על 3,000 שקל בחודש. חלקו של הקטין הוערך ב-30%, כלומר 900 שקל. ואולם, עד חזרת האם לעבודה נקבע שהאב יישא במלוא שכר הדירה, מתוך מטרה לשמור באופן זמני על המצב הכלכלי שהיה ערב הקרע ובהתחשב בכך שהאם אינה משתכרת בתקופת חופשת הלידה. חיוב זה נחשב בשלב זה גם למזונות האישה וגם למדור הקטין.
בית המשפט דחה את הבקשה להמשיך במזונות אישה לאחר חזרת האם לעבודה. נקבע כי עם השתכרות צפויה של 7,000 שקל בחודש לא נמצא מקום לחייב את האב במזונותיה מכוח הכלל של "מעשה ידיה תחת מזונותיה". לכן, ממועד חזרתה לעבודה או מאוקטובר 2026, לפי המוקדם, יישאר חיוב המדור של הקטין בלבד, עד 900 שקל בחודש.
עוד נקבע כי ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות בביטוח, ולאחר חזרת האם לעבודה גם במחצית הוצאות המעון הציבורי. קצבת הביטוח הלאומי של הקטין תתווסף למזונות ותשולם לידי האם. ההחלטה היא זמנית ונועדה להסדיר את התשלומים עד להמשך בירור ההליכים בין הצדדים. תיק תלה"מ 12220-07-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.