ערעורו של אח חדר ניתוח התקבל חלקית: הוועדה תדון שוב בפיברומיאלגיה ובנכות הנפשית

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל באופן חלקי ערעור של אח חדר ניתוח לשעבר על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לנפגעי עבודה, והורה לוועדה לדון מחדש בשאלת הקשר בין תאונת העבודה לפיברומיאלגיה ובשיעור נכותו הנפשית. השופט יעקב אזולאי קבע כי הוועדה לא יישמה במלואה את פסק הדין הקודם שהחזיר אליה את הדיון, אך דחה את הבקשה להחליף את הרכבה. המשיב חויב בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 שקל.

עו"ד ועדיין לא באתר שלנו? לא "עוד אינדקס". פרטים

המערער, יליד 1954, עבד כאח חדר ניתוח ושימש אחראי משמרת בבית החולים יוספטל. לפי פסק הדין, במהלך עבודתו הוא נקלע לוויכוח קולני עם אורתופד מנתח, נדחף לקיר ואיבד הכרה. עניינו הגיע לוועדה רפואית לעררים, ובהמשך ניתן בספטמבר 2025 פסק דין שהחזיר את הדיון לוועדה בשתי סוגיות: הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הפיברומיאלגיה, ושיעור הנכות הנפשית והשלכתה על תפקודו ותעסוקתו.

בפסק הדין המחזיר נדרשה היועצת הראומטולוגית לשוב ולשקול את הקשר הסיבתי לאחר עיון בתיעוד רפואי מוקדם, ובו תלונות על כאבים בכתפיים ועל כאבים מפושטים. בתחום הנפשי נדרשה הוועדה לשקול מחדש את הנכות תוך התייחסות לטענות המערער על השפעת הליקוי על התפקוד ועל העבודה. נקבע גם כי אם יחול שינוי בנכותו, יהיה מקום לדון מחדש בתקנה 15.

בדיון המחודש טען המערער כי לפני האירוע לא היה מוכר למערכת בריאות הנפש ולא טופל תרופתית, וכי לאחריו סיים את עבודתו. בא כוחו ביקש מהוועדה לשקול מחדש את גובה הנכות הנפשית והפנה בין היתר לחוות דעת שהעריכה את נכותו ב-40%. בתחום הראומטולוגי טען כי כבר סמוך לאחר הפגיעה הופיעו כאבים מפושטים, וכי יש להכיר בקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפיברומיאלגיה.

היועצת הראומטולוגית עיינה במסמכים וקבעה כי מדובר בכאבים במפרקים על רקע שינויים ניווניים ושחיקתיים. היא ציינה כי התלונות "לא מתאימות לתלונות בגין תסמונת כאב פיברומיאלגיה" ושללה קשר סיבתי בין הפיברומיאלגיה לבין התאונה. הוועדה המסכמת אימצה את חוות הדעת, הותירה את הנכות הנפשית הקבועה על 10% וקבעה כי הפגיעה הנפשית משפיעה מעט ובאופן שולי על התפקוד והתעסוקה.

בערעור לבית הדין טען המערער כי קביעות היועצת אינן בהירות ואינן מאפשרות להבין את הלך מחשבתה. הוא הדגיש כי בחוות דעת קודמת היועצת לא חלקה על עצם קיום הפיברומיאלגיה, אלא רק על הקשר הסיבתי, וטען כי היא "נעולה בעמדתה". גם בנוגע לנכות הנפשית טען שהוועדה לא התייחסה כראוי לטענותיו על הפגיעה בתפקוד ובעבודה, וביקש להחזיר את הדיון להרכב חדש.

מנגד טען המשיב כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. לשיטתו, הקביעה שהתלונות אינן מתאימות לפיברומיאלגיה היא "הנמקה ברורה" והחלטת הוועדה בתחום הנפשי נשענה על התרשמותה הקלינית, שבה לא נמצאו ביטויי חרדה, דיכאון או ביטויים טראומטיים. המשיב הוסיף כי החלטת הוועדה "מפורטת ומנומקת" וכי אין הצדקה להחליף את ההרכב.

בית הדין קבע כי בכל הנוגע לפיברומיאלגיה, היועצת חרגה מגבולות הדיון שנקבעו בפסק הדין המחזיר. לפי השופט אזולאי, נקודת המוצא בדיון הקודם הייתה שהמערער סובל מפיברומיאלגיה, והשאלה שהוחזרה ליועצת הייתה הקשר הסיבתי לתאונה. למרות זאת, בחוות הדעת המאוחרת היא עברה משלילת קשר סיבתי לשלילת עצם קיומה של המחלה. בית הדין קבע כי שינוי כזה חייב הנמקה מוגברת, במיוחד נוכח העמדה הקודמת ומאחר שלא נערכה למערער בדיקה קלינית עדכנית.

השופט כתב כי גם אם ניתן היה לשנות את העמדה, "החלטה זו נעדרת הנמקה, לא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של היועצת והיא אינה ממלאת אחר הוראות פסק הדין". לכן הורה שהיועצת תשוב ותדון בשאלת הקשר הסיבתי ותתייחס לתיעוד הרפואי שנקבע בפסק הדין המחזיר. אם תוסיף לסבור שהתלונות אינן מתאימות לפיברומיאלגיה, יהיה עליה להסביר מדוע שינתה את עמדתה הקודמת וכיצד הגיעה למסקנה הפוכה על יסוד אותו חומר רפואי.

גם בתחום הנפשי מצא בית הדין פגם בהנמקה. הוועדה מצד אחד אימצה את הקביעה שאין קשר סיבתי בין התאונה לפיברומיאלגיה, ומצד שני ייחסה חלק ניכר מהתלונות התפקודיות לפיברומיאלגיה כדי להותיר את הנכות הנפשית על 10%. בית הדין קבע כי נוצרה בכך סתירה מהותית, וכי היה על הוועדה להסביר מדוע התסמינים שהיא מייחסת לפיברומיאלגיה אינם נובעים במקביל או לחלופין מההפרעה הנפשית שנגרמה מהתאונה.

בפסק הדין נכתב כי "נפל פגם בהנמקת הוועדה" משום שהשתמשה באבחנה שנדחתה בתחום הראומטולוגי לצורך דחיית תלונות בתחום הנפשי בלי להסביר מהי הנכות הנפשית העצמאית שנגרמה מהאירוע ומה היקפה. הוועדה נדרשה לשקול מחדש את שיעור הנכות הנפשית, להתייחס להשפעת הליקוי על התפקוד והעבודה ולחוות הדעת שהמליצה על 40% נכות.

עם זאת, בית הדין דחה את הבקשה להעביר את הדיון להרכב אחר. נקבע כי אף שהוועדה לא יישמה כראוי את פסק הדין הקודם, לא הוכח חשש ממשי שהיא נעולה בעמדתה באופן המצדיק החלפת הרכב, והפגמים ניתנים לתיקון באותו הרכב. אם יחול שינוי בנכות, תדון הוועדה מחדש גם בהפעלת תקנה 15. תיק ב"ל 60966-05-26.