בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז גזר חמישה חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי פסילת רישיון על נהג שהודה בשני כתבי אישום: באחד נהג בזמן פסילה כשהוא בלתי מורשה לנהיגה, לא ציית לשוטר, התנגש ברכב ונמלט ברגל; בשני התיר לקטין שאינו מורשה לנהיגה להשתמש ברכב ללא ביטוח. השופטת שירי שפר קבעה מתחמי ענישה נפרדים לשני האירועים, ודחתה את בקשת ההגנה להסתפק בשלושה חודשי מאסר.
בתיק המוביל נקבע כי ב-2 בנובמבר 2024 נהג הנאשם ברכב פרטי בכפר יונה, אף שבפברואר אותה שנה נפסל מנהיגה לתשעה חודשים. הוא נהג ללא רישיון תקף, בהיותו בלתי מורשה, וללא ביטוח. לפי עובדות כתב האישום שבהן הודה, שוטר כרז לו לעצור אך הוא הגביר מהירות, עקף משמאל מכונית שהחלה לפנות שמאלה, התקרב אליה יתר על המידה ושני כלי הרכב התנגשו. נזק נגרם לכלי הרכב, ולאחר התאונה הנאשם נמלט ברגל. הוא הורשע בנהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון תקף, נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאות של שוטר והתנהגות הגורמת נזק.
בתיק שצורף להליך, הנאשם הודה כי ב-21 במרץ 2024 היה הבעלים והמחזיק של מכונית, וכי קטין שלא הוציא רישיון נהיגה מעולם נהג בה באזור התעשייה בעמק חפר ללא כיסוי ביטוחי. כתב האישום ייחס לו התרת נהיגה לבלתי מורשה-קטין בידיעה ומתן רשות לאחר להשתמש ברכב ללא ביטוח.
אלא שבגזר הדין הצביעה השופטת על פער בין העובדות שבהן הודה הנאשם לבין הוראת החיקוק שיוחסה לו בתיק המצורף. סעיף 36ב(ג) לפקודת התעבורה עוסק בבעל רכב או בעל שליטה שהרשה לאחר לנהוג "ביודעו" כי אינו בעל רישיון מתאים, או שמדובר בקטין שאינו יכול לקבל רישיון. בית המשפט קבע כי בעובדות שבהן הודה הנאשם לא נרשם שהתרת הנהיגה הייתה "ביודעין", ולכן העובדות אינן מגלות עבירה לפי סעיף זה אלא לפי סעיף 10(ב) לפקודה. השופטת הוסיפה: "לפיכך אתן מלוא המשקל לתיאור העובדתי להבדיל מהוראת החיקוק שיוחסה".
עם זאת, בית המשפט הדגיש כי מתן הרשאה לאחר, ובייחוד לקטין שאינו מורשה לנהיגה, הוא מעשה חמור היוצר סיכון לנהג ולמשתמשי הדרך האחרים. השופטת גם דחתה את טענת ההגנה שלפיה הקטין בחר לנהוג בזמן שהנאשם ישן ברכב, וקבעה כי הטענה "נטענה בעלמא וללא כל ביסוס ראייתי".
שירות המבחן הגיש שני תסקירים. בראשון תוארה נזקקות טיפולית ונכונות מילולית לשינוי, והומלץ לדחות את הדיון כדי להעמיק את האבחון בתחום השימוש בחומרים. בתסקיר השני דווח כי הנאשם הגיע רק לחלק מהפגישות, לא התייצב לבדיקות שתן, והיחידה למניעת התמכרויות העריכה כי הוא אינו פנוי בשלב זה להליך טיפולי. שירות המבחן סיכם כי על אף נזקקותו הגבוהה, הוא אינו מגלה בשלות ומוכנות לשינוי ולא נתן המלצה שיקומית.
המדינה ביקשה לקבוע מתחם אחד לשני האירועים, של מספר חודשי מאסר ועד 36 חודשי מאסר, לצד 40 עד 60 חודשי פסילה. היא ביקשה להטיל "14 חודשי מאסר בפועל", להפעיל במצטבר מאסר מותנה בן חודשיים, ולהטיל 62 חודשי פסילה בצירוף הפעלת פסילה מותנית במצטבר.
ההגנה ביקשה גם היא מתחם אחד, אך טענה כי הוא מתחיל במספר ימי מאסר ומגיע עד 18 חודשי מאסר. היא הדגישה את הודאת הנאשם, לקיחת האחריות ונסיבותיו האישיות, וטענה כי למרות היעדר המלצה שיקומית הוא שיתף פעולה בחלק ניכר מההליך בשירות המבחן. הסנגור ביקש להטיל "3 חודשי מאסר בפועל" ולהפעיל את המאסר המותנה בחופף, לצד פסילה שלא תעלה על שנתיים.
בית המשפט לא קיבל את עמדת הצדדים שלפיה יש לקבוע מתחם ענישה אחד. השופטת קבעה כי מדובר בשני אירועים שהתרחשו במועדים שונים, בנסיבות שונות, עם נהגים וכלי רכב שונים ובמקומות שונים, ולכן קבעה מתחמים נפרדים. לתיק המוביל נקבע מתחם של שניים עד 15 חודשי מאסר בפועל ופסילה של 12 חודשים עד חמש שנים. לתיק המצורף נקבע מתחם של שלושה עד 15 חודשי פסילה, ולעיתים מאסר מותנה, כאשר עבר מכביד עשוי להצדיק גם מאסר קצר בפועל.
בקביעת העונש נתן בית המשפט משקל להודאה ולנטילת האחריות, לגילו הצעיר של הנאשם ולמצבו כפי שתואר בתסקירים. מנגד נשקלו ארבע הרשעות פליליות, שני מאסרים שריצה בעבר ושתי הרשעות תעבורה, ובהן הרשעה קודמת בנהיגה ללא רישיון כבלתי מורשה. בית המשפט ציין כי העבירה בתיק המצורף בוצעה פחות מחודש לאחר גזר הדין הקודם, והעבירות בתיק המוביל כעבור כשבעה חודשים, כך שהעונשים המותנים לא הרתיעו אותו.
השופטת קבעה כי אין הצדקה לחרוג מהמתחמים משיקולי שיקום או מסוכנות וכי ראוי להטיל מאסר בכליאה. בגין התיק המוביל נגזרו ארבעה חודשי מאסר בפועל; בתיק המצורף לא הוטל מאסר. מאסר מותנה בן חודשיים הופעל כך שחודש אחד ירוצה בחופף וחודש אחד במצטבר, ובסך הכול ירצה הנאשם חמישה חודשי מאסר. בנוסף נגזרו 14 חודשי פסילה בתיק המוביל ושבעה חודשים בתיק המצורף, והופעלה פסילה מותנית בת שלושה חודשים במצטבר, כך שבסך הכול נקבעו 24 חודשי פסילה בפועל. בשל המאסר לא הוטל קנס.
פ"ל 15500-12-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.