בית משפט השלום בבאר שבע גזר 25 חודשי מאסר בפועל על נהג שהורשע, על פי הודאתו, בנהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח, הפרעה לשוטר, נהיגה בשכרות בשל סירוב לבדיקה ונהיגה פוחזת. בנוסף נפסל הנהג מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 10 שנים מיום שחרורו, במצטבר לכל פסילה אחרת, ונגזר עליו קנס של 5,000 שקל.
לפי כתב האישום המתוקן, הנהג היה פסול מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שבע שנים בעקבות גזר דין קודם שניתן בנוכחותו בנובמבר 2024. למרות זאת, ב-20 בדצמבר 2025, סמוך לשעה 02:41, הבחינו בו שוטרים נוהג בטויוטה כשהרכב מזגזג בין הנתיבים.
השוטרים חסמו חלקית את נתיב כניסתו לכיכר חולות אבו מוסא, אך לפי כתב האישום הנהג האיץ, עלה על אי תנועה, ביצע פניית פרסה והמשיך בנסיעה. במהלך המרדף הוא פנה בחדות לכיוון ניידת משטרה, באופן שאילץ שוטר להסיט את ההגה בחוזקה, ובהמשך ביצע תאונה עצמית לאחר שעלה על כיכר עם ארבעת גלגלי הרכב. לאחר מכן יצא ממושב הנהג ונמלט ברגל עד שנעצר.
כתב האישום ייחס לו נהיגה בדרך נמהרת ורשלנית המסכנת חיי אדם, הפרעה לשוטרים, נהיגה בשכרות בכך שסירב לבצע בדיקת שכרות, נהיגה בזמן פסילה ביודעין ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף. במאי 2026 הוצג הסדר טיעון שבמסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן והנאשם הודה והורשע, אך לא הושגה הסכמה לעניין העונש.
המאשימה טענה כי מדובר באירוע מתמשך ובשילוב מסוכן של עבירות, שפגע בביטחון משתמשי הדרך, בביטחון השוטרים ובשלטון החוק. היא תיארה את ההתנהלות ככזו המלמדת על "עזות מצח" ועל "סכנה ממשית", וביקשה לקבוע מתחם ענישה של 18 עד 36 חודשי מאסר. עוד ביקשה למקם את העונש בשליש העליון, להפעיל מאסר מותנה של שבעה חודשים במצטבר, להטיל מאסרים מותנים, קנס והתחייבות, וכן לפסול את הנהג לתקופה ממושכת מכוח פקודת התעבורה.
ההגנה טענה מנגד כי נסיבות האירוע אינן מן החמורות וכי הנהיגה הפוחזת מצויה ברף נמוך, סמוך יותר לעבירת נהיגה רשלנית. היא הדגישה כי האירוע התרחש בחורף ובשעת חשכה, וכי לטענתה מרחק הנסיעה היה קצר. עוד הצביעה על גילו של הנהג, בעיית שתיית אלכוהול, מצבו הרגשי בעקבות מות אביו ונכונות אגף השירותים החברתיים בעיריית רהט לשלבו בעתיד במסגרת טיפולית. ההגנה ביקשה לחרוג ממתחם הענישה משיקולי שיקום, ולחלופין לקבוע עונש ברף התחתון. הנהג עצמו הביע צער על האירוע.
בית המשפט קבע כי כל העבירות הן חלק מאירוע מתמשך אחד ולכן יש לקבוע להן מתחם ענישה אחד. נקבע כי הפגיעה בערכים המוגנים משמעותית מאוד, משום שהמעשים פגעו בשלום הציבור, בסדר הציבורי וביכולת גורמי האכיפה לבצע את תפקידם.
בהכרעה הודגש כי הנהג נהג בזמן פסילה, בשכרות וללא ביטוח, והסלים את האירוע למרדף משטרתי שכלל התעלמות מדרישות השוטרים, התחמקות מהניידת ולבסוף תאונה עצמית ובריחה רגלית. בית המשפט כתב כי מדובר "במסכת עבריינית אחת שבמרכזה נהיגה בשכרות ובפסילה לצד הפרעה לשוטרים ונהיגה פוחזת אשר בנס לא הסתיימה בקיפוח חיי אדם".
לאחר בחינת פסיקה במקרים דומים קבע בית המשפט מתחם ענישה של 16 עד 32 חודשי מאסר בפועל. לעניין הפסילה קבע כי עניינו של הנהג נכנס לגדר הוראת סעיף 40א(א)(1) לפקודת התעבורה, וכי נוכח הרשעותיו האחרונות בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ובהיעדר הליך טיפולי שיקומי, לא נמצאו טעמים מיוחדים לסטות מחובת הפסילה. בית המשפט הוסיף כי הפסילה נדרשת גם מטעמי הרתעה ובהתחשב בסיכון שבנהיגה בזמן פסילה ובשילוב אלכוהול.
בגזירת העונש נשקלו לקולה גילו הצעיר של הנהג, מצבו הנפשי לאחר פטירת אביו, בעיית האלכוהול ותוכנית התמיכה שהוצגה. לחומרה נשקלו העבירות עצמן, עבר פלילי ותעבורתי מכביד הכולל נהיגה בפסילה, וכן העובדה שמאסר מותנה, התחייבות ופסילה על תנאי לא מנעו עבירות נוספות. בית המשפט קבע שאין מקום לחרוג מהמתחם או להסתפק ברף התחתון, אך גם לא מצא מקום למקם את העונש ברף הגבוה בשל ההודאה וקבלת האחריות.
העונש שנקבע הוא 21 חודשי מאסר בפועל, שאליהם הופעל מאסר מותנה בן שבעה חודשים, חלקו בחופף וחלקו במצטבר, כך שבסך הכול ירצה הנהג 25 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. בנוסף נגזרו שמונה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 5,000 שקל, הפעלת התחייבות קודמת בסך 2,000 שקל, פסילה של 10 שנים מיום השחרור, 12 חודשי פסילה על תנאי והתחייבות בסך 3,000 שקל להימנע מעבירות מסוימות במשך שנתיים.
מספר התיק: ת"פ 76948-12-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.