חמש שניות עצירה ואחריהן בריחה: נהג חדש נידון על הפקרת הולכת רגל

חמש שניות בלבד עצר נהג חדש לאחר שפגע בהולכת רגל במעבר חצייה בחריש. הוא ידע שפגע באדם, אך המשיך בנסיעה בלי לבדוק את מצבה ובלי להזעיק עזרה. שנים לאחר התאונה קבעה שופטת התעבורה עידית פלד כי עצירה קצרה אינה מקיימת את חובתו החוקית והמוסרית של נהג המעורב בתאונה. ואסים כבהא, שהודה בהפקרה מודעת לצד עבירות נהיגה, נידון לתשעה חודשי מאסר בעבודות שירות, לפסילת רישיון לארבע שנים וחצי ולפיצוי של 10,000 שקל. המדינה ביקשה מאסר ממושך יותר, בעוד ההגנה ביקשה להתחשב בגילו הצעיר ובמצוקה שחווה לדבריו לאחר התאונה.

עו"ד ועדיין לא באתר שלנו? לא "עוד אינדקס" עורכי דין. מיליוני חשיפות ואפקטיביות מוכחת. הרישום לאינדקס לא כרוך בתשלום. פרטים

התאונה התרחשה ב־6 באוקטובר 2021, בסביבות השעה 07:30. כבהא, נהג חדש שנסע ללא המלווה שנדרש על פי החוק, נהג במכונית פרטית ברחוב דרך ארץ בעיר חריש. הכביש במקום כולל שני מסלולים ומעבר חצייה מסומן ליד מעגל תנועה. נערה ילידת 2004 חצתה את הכביש עם אחותה וחברתה, והספיקה לעבור 4.2 מטרים ממעבר החצייה שבנתיב נסיעתו. הנהג לא הבחין בה למרות שדה הראייה שהיה לפניו, נסע במהירות שאינה סבירה לנסיבות ופגע בה בחזית רכבו.

מעוצמת הפגיעה הועפה הנערה לעבר המדרכה. היא פונתה באמבולנס לבית החולים, ושם אובחנו שברים באגן ובשכמה הימנית. בית המשפט ציין כי התאונה תועדה במצלמות אבטחה, וכי ראיות רפואיות ועדותה של הנפגעת הובאו לפניו. פרטי הפציעות הוצגו גם בכתב האישום המתוקן שעליו הודה הנאשם. לא הייתה מחלוקת שלפחות אדם אחר הזעיק את מד״א לאחר שהנהג עזב; ההסכמה בין הצדדים הייתה שהנאשם עצמו לא הזעיק את צוותי ההצלה.

בכתב האישום נקבע כי הנהג הבחין שפגע בהולכת הרגל וידע שנפגעה. למרות זאת עצר לחמש שניות והמשיך בנסיעה. רק כעבור שעות, בשעה 10:59, עצרה אותו המשטרה בביתו. העובדה שעצר לזמן קצר לא פטרה אותו מהצורך לעמוד על תוצאות התאונה ולהגיש עזרה. מבחינת עבירת ההפקרה, השאלה המרכזית לא הייתה רק אם הרכב הגיע לרגע לעצירה מוחלטת, אלא מה עשה הנהג לאחר שידע שיש נפגעת והאם פעל כדי להבטיח שתקבל סיוע. השופטת הדגישה כי "בעבירת ההפקרה הנאשם גם הפר את החובה המוסרית והחברתית", והסבירה שמדובר בחובה המעוגנת בספר החוקים.

כבהא הודה במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה על עונש, לאחר שכבר נשמע חלק מהראיות והוא חזר בו מכפירתו. הוא הורשע בנהיגה בחוסר זהירות, באי מתן אפשרות להולכת רגל לחצות בבטחה, בהתנהגות שגרמה לנזק, בנהיגה של נהג חדש ללא מלווה ובהפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה. ההרשעה בסעיף זה משמעותית משום שהוא עוסק בהפקרה מתוך מודעות בפועל לפגיעה באדם, ולא במצב שבו נהג היה צריך לדעת בלבד כי אירעה פגיעה.

המדינה התמקדה בשילוב שבין הנהיגה חסרת הזהירות לבין עזיבת הזירה. היא ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 18 עד 36 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילת רישיון לחמש עד שמונה שנים ורכיבים נוספים. התביעה ציינה שהנהג היה צעיר וחסר ניסיון, אך דווקא עובדה זו חיזקה את החומרה המיוחסת לנהיגה ללא מלווה. היא הדגישה את הפציעות שנגרמו לנפגעת, את סרטוני האבטחה ואת העובדה שהודאת הנאשם התקבלה רק לאחר שהמשפט כבר החל, ולא חסכה את שמיעת כל העדים.

ההגנה טענה כי הנאשם היה צעיר מאוד בזמן התאונה וכי התנהגותו לאחר הפגיעה נבעה מבהלה ולא מרצון קר רוח להשאיר אדם פצוע ללא סיוע. היא הדגישה את קבלת האחריות, את עברו התעבורתי ואת המלצת שירות המבחן להעדיף את הפן השיקומי. לשיטתה, נכון היה לקבוע מתחם שתחילתו במאסר מותנה או במאסר קצר בעבודות שירות, ופסילת רישיון קצרה בהרבה. כבהא עצמו טען שהשמש סנוורה אותו, שהוא נקלע להלם, פחד מן המתקהלים ונסע לביתו כשהוא מתקשה להבין מה התרחש.

בית המשפט לא דחה את האפשרות שהנאשם היה מבוהל, אך לא ראה בבהלה הסבר משפטי הפוטר מחובת העצירה והסיוע. כדברי השופטת, "אין בטענות הנאשם כדי לעמעם את החומרה הנעוצה בהפקרת אדם". השופטת עמדה על כך שבעבירת ההפקרה קיימים שלושה מדרגים לפי היסוד הנפשי וחומרת התוצאה: רשלנות באי ידיעה על פגיעה, מודעות בפועל לפגיעה, ובמצבים חמורים יותר אי סיוע לאחר פגיעה קשה או מוות כשהנהג יודע או עוצם עיניו. בעניינו של כבהא ההרשעה הייתה במדרג המודעות, שעונשו המרבי שבע שנות מאסר, ולא במדרג המחמיר ביותר.

לפי גזר הדין, הפקרה אינה רק נספח לתאונת הדרכים. היא פוגעת בחובה האנושית הבסיסית להגיש עזרה למי שנפגע, ובאפשרות להעניק לו טיפול מהיר. השופטת תיארה את המעשים כ"עבירות חמורות שיש בהן כדי לסכן את ציבור המשתמשים בדרך". היא הבחינה בין מידת הרשלנות בזמן הנהיגה, תוצאות התאונה וההחלטה המודעת להתרחק מן המקום. בכך הבהירה שגם כאשר לא נטען כי הפגיעה הייתה מכוונת, ההחלטה המאוחרת לעזוב את הנפגעת היא עבירה עצמאית בעלת חומרה משמעותית.

שירות המבחן הציג תמונה מורכבת יותר של הנאשם. בתסקיר ממאי 2026 נמסרה הערכה שיקומית חיובית והומלץ שלא לשלוח אותו למאסר מאחורי סורג ובריח, אלא לשלב עבודות שירות עם צו מבחן לשנה. בית המשפט הורה לקבל חוות דעת מן הממונה על עבודות שירות, כדי לבדוק את כל האפשרויות, והממונה מצא את כבהא מתאים. עם זאת, השופטת לא קיבלה את ההמלצה לפיקוח ממושך של שירות המבחן, לאחר שמצאה שהנאשם לא השלים הליך טיפולי המצדיק את הצו המוצע.

לאחר סקירת פסיקה ונסיבות העבירה העמידה השופטת את מתחם המאסר על שמונה עד 36 חודשים ואת מתחם הפסילה על ארבע עד שמונה שנים. היא נתנה משקל להודאה, לגיל הצעיר, לנסיבות המשפחתיות ולהתאמתו של הנאשם לעבודות שירות, אך הוסיפה שנדרש עונש מוחשי לנוכח הפגיעה בהולכת הרגל וההפקרה. לצד זאת צוין כי "הנאשם גם לא חסך את עדותה של נפגעת התאונה", שכן ההודאה באה רק לאחר שמיעת חלק מן הראיות. כך נגזרו עליו תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות ופסילת רישיון בפועל לארבע שנים וחצי. בקשתו לנכות תקופות פסילה קודמות לא התקבלה במלואה משום שלא הוכח ביצוע הפקדה פורמלית כנדרש.

בנוסף נפסק פיצוי של 10,000 שקל לנפגעת, וכן מאסר מותנה ופסילה מותנית לתקופות שנקבעו בגזר הדין. השופטת לא התייחסה לעצירה בת חמש השניות כנסיבה שמסיימת את החובה של נהג לפצוע: חובת הסיוע עמדה בעינה כל עוד לא בדק את מצבה ולא פעל להזעיק עזרה. העונש הותיר מקום לשיקום במסגרת עבודות השירות, אך נתן ביטוי נפרד להפקרה המודעת, לאי מתן זכות הקדימה ולנהיגה ללא מלווה שבמסגרתה אירעה התאונה.