בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת דחה תביעת פיצויים שהגיש צעיר שנפצע קשה בתאונת דרכים עצמית ברכב ללא ביטוח, לאחר שקבע כי לא הוכח שאביו נהג ברכב בזמן התאונה. זאת אף שהאב הורשע בהליך תעבורה חלוט, על סמך הודאתו, כי הוא שנהג ברכב.
השופט אלעד טל קבע כי גרסת התביעה בנוגע לזהות הנהג לא הוכחה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי. בית המשפט מצא סתירות מהותיות בעדויות התובע, חברו שנפגע עמו בתאונה ואביו, והתרשם מהם באופן שלילי. בנוסף נקבע כי מסמכי מד"א והמשטרה שנערכו בסמוך לתאונה אינם מזכירים את האב כמי שנכח בזירה, באופן שפגע בגרסה שלפיה הוא היה הנהג.
צריכים עו"ד?
התאונה אירעה בספטמבר 2019 בכפר יפיע. הרכב, שהיה ללא ביטוח, סטה מכביש אספלט, ירד לדרך כורכר, התנגש בחומה והתהפך. התובע, שהיה אז קטין, וחברו נפגעו בתאונה ונזקקו לאשפוז. התובע סבל משברים מרוסקים בחלקים שונים בגופו ואושפז למשך כ-30 ימים. הרכב נמסר כחודשיים קודם לכן לחזקתו ולשימושו של אביו של התובע, בעוד הבעלות הרשומה נותרה בידי חברת אוטו גיל. לא שולמה תמורה עבור הרכב ולא בוצעה העברת בעלות. לאחר התאונה הודה האב בהליך בבית משפט לתעבורה כי הוא שנהג ברכב, והוא הורשע בנהיגה בקלות ראש ובהתנהגות הגורמת נזק. גזר הדין הפך לחלוט.
התובע הסתמך בתביעתו נגד קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, על הרשעת האב וטען כי יש לתת לממצאי ההליך הפלילי את המשקל הקבוע בפקודת הראיות. לטענתו, קרנית לא הצליחה לסתור את ההרשעה ולא הציגה ראיה חדשה המצדיקה סטייה ממנה. קרנית טענה מנגד כי התובע עצמו היה הנהג או המשתמש ברכב, וכי בהיותו קטין חסר רישיון שנהג ברכב ללא ביטוח הוא אינו זכאי לפיצוי. עוד טענה כי הודאת האב בהליך הפלילי נועדה ליצור לבנו עילת תביעה, והצביעה על סתירות בין הגרסאות שנמסרו במשטרה לבין העדויות בבית המשפט. עוד לפני שמיעת ההוכחות התיר בית המשפט לקרנית להביא ראיות לסתור את פסק הדין הפלילי. בפסק הדין נקבע כי לאחר שניתנה רשות כזו, אין הדין מגביל את הראיות הסותרות למסמך חדש או לחוות דעת, וניתן להסתמך גם על חקירות נגדיות ועל ראיות קיימות שהמעורבים לא עומתו עמן במסגרת ההליך הפלילי.
בית המשפט התמקד בין היתר בפערים בזיכרונם של התובע ושל חברו. בחקירתו במשטרה, כחודש וחצי לאחר התאונה, מסר התובע כי אינו זוכר מי נהג ברכב, היכן ישב ומי היה עמו, ואמר כי אחרים סיפרו לו שאביו נהג. לעומת זאת, בהליך האזרחי הוא העיד כי הוא זוכר שישב במושב הקדמי לצד הנהג וכי חברו ישב מאחור. בית המשפט קבע כי לא ניתן הסבר מספק לשינוי זה. גם עדותו של החבר נדחתה. בית המשפט ציין כי הוא זכר את זהות הנהג ואת מקום הישיבה ברכב, אך לא זכר פרטים רבים אחרים הקשורים לתאונה. השופט קבע כי מדובר בזיכרון סלקטיבי וכי אינו נותן אמון בעדותו. בפסק הדין אף צוין כי לא מן הנמנע שהחבר ניסה לסייע לתובע באמצעות מסירת גרסה שקרית, לנוכח הקשר ביניהם ומפגשיו עם האב לאחר התאונה.
אשר לאב, בית המשפט מצא סתירות בין גרסאותיו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט, בין היתר ביחס לאופן התרחשות התאונה, מספר ההתהפכויות, השימוש בחגורת בטיחות והתקשרותו לבני משפחתו לאחר התאונה. השופט אף התקשה לקבל את הטענה שלפיה האב היה הנהג ונחלץ מן התאונה ללא פגיעה, בעוד שני הנוסעים נפצעו קשה. משקל משמעותי ניתן גם למסמכים שנערכו בזמן אמת. בדוחות מד"א תוארו שני הנפגעים בתחילה כאלמונים, ובהמשך נרשם כי התובע פונה בליווי דודו. גם בדוח המשטרה תואר האירוע כתאונה עצמית שבה היו מעורבים שני קטינים חסרי רישיונות נהיגה. בית המשפט ציין כי אין במסמכים זכר לנוכחות האב בזירה, אף שלפי גרסתו הוא היה הנהג והיה אמור להיות דמות מרכזית באירוע.
השופט קבע כי האב יכול היה להביא לעדות אחד מאחיו, שלפי גרסתו הגיע לזירה, כדי לתמוך בטענתו שנכח במקום, אך לא עשה זאת. בית המשפט החיל בעניין זה את החזקה הראייתית הנוגעת לאי הבאת עד רלוונטי. ביחס להרשעה הפלילית קבע בית המשפט כי משקלה במקרה זה מועט. ההרשעה ניתנה על יסוד הודאת האב, ובית המשפט מצא כי היה לו אינטרס ברור בתוצאה שתאפשר לבנו לקבל פיצויים. עוד נקבע כי הראיות שנשמעו בהליך האזרחי סתרו את גרסתו וכי בהליך הפלילי לא נערכו החקירות הנגדיות שנערכו בתביעה. עם זאת, בית המשפט לא קבע כי התובע הוא שנהג ברכב. ההכרעה התבססה על כך שהתובע לא הוכיח את גרסתו שלפיה אביו נהג, ולכן לא הוכחו נסיבות התאונה הנדרשות לצורך קבלת התביעה.
בעקבות דחיית התביעה נדחתה גם הודעת צד ג' שהגישה קרנית נגד האב, אוטו גיל ונציג החברה. בית המשפט התייחס בכל זאת לאחריותם למעלה מן הנדרש וקבע כי אילו התביעה הייתה מתקבלת, היה בסיס לחיוב האב ואוטו גיל כלפי קרנית. נקבע כי לא הוכחה עסקת מכר מלאה ברכב, וכי החברה מסרה אותו לשימוש האב בלי לוודא שקיים ביטוח, בעוד האב ידע שהרכב אינו מבוטח.
התובע חויב לשלם לקרנית הוצאות בסך 7,009 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 שקל. קרנית חויבה לשלם לאוטו גיל ולנציג החברה הוצאות בסך כולל של 3,000 שקל, אך נקבע כי היא זכאית לשיפוי מלא מהתובע בגין הוצאותיה במסגרת הודעת צד ג'.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.