בית משפט לתעבורה באשדוד גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ו-12 שנות פסילת רישיון בפועל על נהג שהודה בכמה תיקים בעבירות חוזרות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע לפני יותר משנתיים ונהיגה ללא ביטוח. השופטת אושרת חנה בר קבעה כי חומרת ההפרות והישנותן מצדיקות מתחם של שבעה עד 24 חודשי מאסר בפועל ושל שנתיים עד עשר שנות פסילה, אך החליטה שלא לשלוח את הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח בשל מכלול נסיבותיו, ההליך הטיפולי שתועד בתסקירים ומצבו הרפואי. לצד עבודות השירות והפסילה הוטלו מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, צו מבחן לשנה והתחייבות של 10,000 שקל.
צריכים עו"ד?
הנאשם הודה תחילה בתיק העיקרי, שבו נהג ב-9 בינואר 2025 בשעות הערב בצומת הרחובות אלטלנה ומנחם בגין באשדוד. באותה עת היה פסול לנהיגה ביודעין מכוח פסק דין קודם שבו הוטלה עליו פסילה של עשר שנים החל מיוני 2020. נוסף לכך, רישיון הנהיגה שלו פקע באוגוסט 2001 והוא נהג ללא פוליסת ביטוח בתוקף. אל התיק צורפו שלושה תיקים נוספים שעניינם נהיגה בזמן פסילה ועבירות נלוות בשנים 2022 ו-2024.
באחד התיקים המצורפים נהג הנאשם באוקטובר 2024 בכביש 35, אף שידע על הפסילה, כשרישיונו פקע וללא ביטוח. תיק אחר עסק בנהיגה בדצמבר 2022 בכביש 35, גם היא בזמן פסילה, ללא רישיון תקף וללא ביטוח, ובנוסף ברכב שלגביו ניתנה הודעת אי שימוש. תיק נוסף עסק בנהיגה באפריל 2022, בזמן פסילה וכאשר רישיון הנהיגה אינו בתוקף. בית המשפט בחן את הצטברות האירועים ולא אירוע בודד בלבד.
המאשימה ביקשה ענישה חמורה בהרבה. היא טענה כי מדובר בפעם החמישית שבה הנאשם נוהג בזמן פסילה וכי הוא שב ומפר במודע החלטות שיפוטיות. בטיעוניה תיארה אותו כ"פצצה מתקתקת" וטענה שהפגיעה בערכים המוגנים היא ברף העליון, משום שנהיגה בזמן פסילה מבטאת זלזול בהחלטות בית המשפט ומסכנת את משתמשי הדרך. התביעה הציעה מתחם של 20 עד 26 חודשי מאסר בפועל ופסילה ממושכת, וביקשה לגזור 20 חודשי מאסר בפועל וחמש שנות פסילה לצד רכיבים נוספים.
המאשימה גם התנגדה לאימוץ המלצת שירות המבחן. לטענתה, אין לראות בהתנהלות הנאשם שיקום המצדיק חריגה מן המתחם, ומצב רפואי קשה אינו כשלעצמו עילה להימנע ממאסר. התביעה הפנתה לכך שהנאשם כבר זכה בעבר להקלה משמעותית כאשר הוטלה עליו פסילה ארוכה במקום מאסר ממושך, אך הדבר לא מנע ממנו לשוב ולנהוג. מבחינתה, הצורך בהרתעתו ובהגנה על הציבור חייב מאסר ממשי מאחורי סורג ובריח.
ההגנה ביקשה להעדיף את המסלול הטיפולי. הסנגור הדגיש כי באירועים לא נגרמה תאונה, לא היה ניסיון הימלטות ולא הייתה נהיגה בריונית נלווית. הוא טען שהנאשם מתמודד עם מחלה אונקולוגית, בעיה קרדיאלית והכרה כפוסט טראומטי, וכן עם נסיבות אישיות קשות. לפי ההגנה, מדובר במי שעבר "הליך שיקומי מרהיב", ולשם כך נבנתה עבורו תוכנית טיפולית ייחודית. הסנגור ביקש לקבוע מתחם שמתחיל בשירות לתועלת הציבור או בעבודות שירות ומגיע לכל היותר לתשעה חודשי עבודות שירות, ואף הסכים לפסילה לצמיתות של רישיון הנהיגה.
שירות המבחן הגיש כמה תסקירים. בתסקיריו תוארו מצבו הרפואי והנפשי של הנאשם, נטילת האחריות והשתלבותו בהליך טיפולי. בהמלצה הסופית הוצע צו מבחן למשך שנה ושירות לתועלת הציבור בהיקף 120 שעות. השירות התרשם כי מאסר ממשי עלול לפגוע בהליך הטיפולי ולהביא לרגרסיה. בית המשפט לא אימץ את ההמלצה במלואה, אך נתן לה משקל משמעותי בבחירה בעבודות שירות במקום מאסר מאחורי סורג ובריח.
השופטת בר הדגישה כי נהיגה בזמן פסילה פוגעת בכיבוד שלטון החוק ובהגנה על משתמשי הדרך. חומרת המקרה לא נבעה מתאונה או ממרדף, אלא מן ההתמדה בהפרת הפסילה לאורך כמה תיקים. הנאשם ידע על הפסילה הממושכת ובכל זאת נהג שוב ושוב. גם העובדה שרישיון הנהיגה פקע כבר בשנת 2001 הוסיפה לחומרה. השופטת קבעה כי "מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה דנן הינה גבוהה", ולכן דחתה את המתחם המקל שהציעה ההגנה.
עם זאת, בית המשפט גם לא קיבל את המתחם שביקשה התביעה. לאחר סקירת מדיניות הענישה והנסיבות קבעה השופטת שמתחם המאסר נע משבעה חודשים, שניתן במקרים מתאימים לרצות בעבודות שירות, ועד 24 חודשי מאסר בפועל. מתחם הפסילה נקבע בין שנתיים לעשר שנים. בקביעת העונש נשקלו מצד אחד העבר התעבורתי וההפרות החוזרות, ומצד אחר ההודאה, צירוף התיקים, התהליך הטיפולי, מצבו הרפואי והעובדה שהנאשם נמצא מתאים לביצוע עבודות שירות.
בית המשפט נתן משקל מיוחד לכך שהנאשם בחר לצרף כמה תיקים ולתת עליהם את הדין יחד. בכך נחסכו הליכים נפרדים והתקבלה תמונה מלאה של ההתנהלות. השופטת קבעה שאין מקום להתעלם מחומרת החזרה על העבירות, אך במקביל מצאה כי התיעוד הטיפולי והרפואי מאפשר להימנע, במקרה זה, ממאסר מאחורי סורג ובריח. זו אינה קביעה שהעבירות קלות, אלא החלטה על דרך ריצוי המאסר בתוך המתחם שנקבע.
בית המשפט עמד גם על הפער בין חומרת העבר התעבורתי לבין העובדה שבאירועים המצורפים לא נטען שנגרמה תאונה או פגיעה באדם. נתון זה נלקח בחשבון בקביעת המתחם, אך לא ביטל את המשמעות של עצם הנהיגה החוזרת בזמן פסילה. השופטת הדגישה שהפסילה ניתנה בהחלטה שיפוטית ידועה לנאשם, ולכן כל נהיגה נוספת אינה רק עבירת רישוי אלא הפרה מודעת של צו בית משפט.
בגזר הדין נקבע מתחם פסילה של שנתיים עד עשר שנים. בחלק האופרטיבי הטילה השופטת פסילה של 12 שנים בפועל, במצטבר לכל פסילה אחרת. לצד זאת לא הוטל קנס, והוטלו גם עבודות שירות, מאסר ופסילה על תנאי, צו מבחן והתחייבות.
העונש שנגזר הוא תשעה חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, בניכוי ימי המעצר לפי הרישומים. לצד זאת הוטלו עשרה חודשי מאסר על תנאי ופסילה בפועל למשך 12 שנים, שתצטבר לכל פסילה אחרת. בית המשפט הוסיף פסילה על תנאי, צו מבחן למשך שנה והתחייבות בסך 10,000 שקל להימנע מעבירות של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה כשרישיון פקע מעל שנתיים. לא הוטל קנס. מספר התיק: פל"א 4925-01-25, בצירוף פ"ל 310-11-24, פ"ל 1124-12-22 ותת"ע 10165-05-22.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.