בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דחה עתירה שביקשה לבטל אמצעי תיקון שהטילה רשות הרישוי על נהג בעקבות צבירת נקודות. השופט חנא סבאג קבע כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, ובנוסף ציין כי גם לגופה היא אינה מגלה, על פניה, עילה להתערבות.
אמצעי התיקון הוטל ביום 25 בפברואר 2025 מכוח תקנה 549(ד) לתקנות התעבורה. לפי פסק הדין, הוא כלל פסילת רישיון הנהיגה לתשעה חודשים וחיוב לעבור בהצלחה בחינה עיונית, בחינה מעשית ובדיקה רפואית לפני חידוש הרישיון. רשות הרישוי טענה כי בהמשך, בהתחשב בנכותו של העותר, קיצרה את תקופת הפסילה לשישה חודשים, וכי לבקשתו נדחתה תחילת הפסילה בשישה חודשים לצורך התארגנות. העתירה הוגשה ב-19 באפריל 2026. העותר טען כי ההחלטה על אמצעי התיקון לא נמסרה לו כדין וכי נודע לו על הפסילה לראשונה לאחר שנעצר בידי שוטר. עוד טען כי בהליך השימוע לא הוסברו לו מהות השימוע וזכויותיו, וכי אמצעי התיקון הוצג לו כעובדה מוגמרת.
רשות הרישוי ביקשה לסלק את העתירה על הסף מחמת שיהוי. לטענתה, ההחלטה נשלחה לכתובתו הרשומה של העותר ביום 2 במרץ 2025, ולפי נתוני דואר ישראל נמסרה לו בדואר רשום ביום 9 באפריל 2025. עוד נטען כי העותר התייצב לשימוע ביום 5 בנובמבר 2025, כך שלכל המאוחר במועד זה ידע על ההחלטה. בית המשפט קיבל את טענת השיהוי. נקבע כי הוכח שההחלטה נשלחה לכתובתו הרשומה של העותר, וכי לפי תקנה 550(ב) לתקנות התעבורה חלה חזקת מסירה, אלא אם הנמען מוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעות מקבלתה. השופט סבאג קבע כי העותר לא הוכיח אחרת, וכי טענתו שלפיה נודע לו על הפסילה רק כשנעצר בידי שוטר אינה מספיקה לסתירת החזקה. בהתאם לכך נקבע כי ההחלטה נודעה לו כבר ביום 9 באפריל 2025.
בית המשפט הוסיף כי גם בהנחה שההחלטה לא התקבלה בדואר הרשום, העותר ידע עליה לכל המאוחר ביום 5 בנובמבר 2025, כאשר התייצב לשימוע. העתירה הוגשה אפוא למעלה משנה לאחר מועד המסירה שנקבע ולמעלה מחמישה חודשים לאחר השימוע, ללא הסבר מניח את הדעת וללא בקשה להארכת מועד. בפסק הדין הפנה בית המשפט לתקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), שלפיה עתירה מינהלית שלא נקבע לה מועד אחר בדין יש להגיש ללא שיהוי, ולא יאוחר מ-45 ימים מהמועד הרלוונטי הקבוע בתקנה. בית המשפט קבע כי השיהוי במקרה זה חרג במידה ניכרת מתקופה זו. מעבר להכרעה בשיהוי, בית המשפט התייחס גם לטענה המרכזית נגד מניין הנקודות. לפי פסק הדין, העותר צבר בשנים 2017 עד 2019 38 נקודות תקפות בעקבות הרשעות בעבירות תעבורה, וביום 29 במרץ 2020 הוטלה עליו פסילה לשלושה חודשים מכוח תקנה 549(ג). לאחר מכן צבר 38 נקודות נוספות בתוך פחות משש שנים ממועד ביצוע העבירה האחרונה שנכללה באמצעי התיקון הקודם.
העותר ביקש לגרוע מאמצעי התיקון הנוכחי שתי עבירות שבוצעו ב-5 באוגוסט 2019 וב-23 בדצמבר 2019. לטענתו, היה על רשות הרישוי לכלול אותן באמצעי התיקון הקודם, והכללתן באמצעי התיקון המאוחר הביאה שלא כדין לצבירת הנקודות שהובילה לפסילה החדשה. בית המשפט דחה גם טענה זו במסגרת הדיון שנערך מעבר לנדרש להכרעה בשיהוי. השופט קבע כי קו הגבול למניין הנקודות הוא מועד העבירה האחרונה שנכללה באמצעי התיקון הקודם, 31 ביולי 2019. מאחר ששתי העבירות שבמחלוקת בוצעו לאחר מועד זה, נקבע כי הן נכללו כדין באמצעי התיקון הנוכחי. בית המשפט ציין כי הפסיקה שאליה הפנה העותר אינה מסייעת לו. בסופו של דבר קבע השופט סבאג כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, ללא טעם או צידוק לכך, והורה על דחייתה. לא נפסקו הוצאות.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.