בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון קיבל בחלקה תביעה של לקוח נגד שטראוס מים בע"מ, לאחר שקבע כי הוכחה תקלה חוזרת במערכת הסינון של מכשיר המים שלו וכי הותקן בו מסנן משומש. הרשם הבכיר מרדכי וחדי פסק לתובע 1,500 שקל בגין אובדן זמן, טרחה ועוגמת נפש, וכן 400 שקל הוצאות משפט. יתר טענותיו, ובהן טענה לרשלנות מתמשכת ביחס לכל התקלות במכשיר, לא התקבלו במלואן.
המכשיר, מסוג BubbleX, הותקן בבית התובע בנובמבר 2020 במסגרת עסקה שכללה הסכם שירות מתחדש. לפי פסק הדין, במהלך 2025 בוצעו בביתו שבעה ביקורי טכנאים. התובע טען כי רצף הקריאות מעיד על שירות לקוי ומתמשך, וכי המכשיר היה מושבת לפרקי זמן מצטברים של כחודש. עוד טען כי בביקור בנובמבר הותקן במכשיר מסנן מים משומש ולא תקין, וכי הנתבעת איחרה לספק נורת UV.
התובע ביקש פיצוי כולל של 6,700 שקל: 4,200 שקל בגין אובדן זמן וטרחה, 2,000 שקל בגין עוגמת נפש ו-500 שקל כהשבת תשלומים ששילם עבור השירות. לצד זאת ביקש להחליף את המכשיר בחדש ולחייב את הנתבעת בהוצאות משפט. טענתו המרכזית הייתה כי הנתבעת "התנהלה ברשלנות שיטתית ומתמשכת החורגת מסטנדרט שירות סביר", וכי נדרש שוב ושוב לביקורי טכנאים בלי שניתן פתרון ממשי.
שטראוס מים ביקשה לדחות את התביעה. לטענתה, התובע הציג תמונה חלקית ומגמתית, וחלק מקריאות השירות נועדו ליצור "רעשי רקע" כדי להביא להחלפת המכשיר בחדש על חשבונה. היא טענה כי לא מדובר ברצף של אותה תקלה אלא בתקלות שונות, הכחישה שהותקן מסנן משומש וטענה כי מדובר ב"דבר של מה בכך" שאינו מצדיק הליך או פיצוי גבוה בגין עוגמת נפש.
במהלך הדיון התברר כי הצדדים אינם חולקים על עצם קיומם של שבעה ביקורי טכנאים. נציגת החברה גם הבהירה, לפי פסק הדין, כי הנתבעת אינה מכחישה את ריבוי התקלות ומקבלת על עצמה אחריות לכך. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי עצם ריבוי התקלות אינו מוכיח בהכרח שהחברה כשלה בתיקונן, במיוחד כאשר מדובר במכשיר שנרכש כחמש שנים קודם לכן וכאשר מאז נובמבר 2025 הוא פועל באופן תקין.
הרשם וחדי בחן את תדפיס קריאות השירות והבחין בין כמה סוגי תקלות. באשר למערכת הגז, שתי תקלות אירעו בהפרש של כחצי שנה, ובית המשפט קבע כי חזרה כזאת אינה מספיקה כשלעצמה כדי להצביע על כשל של הנתבעת. תקלה נוספת נגעה לרגש הקירור, ולא הוכח קשר בינה לבין יתר התקלות.
לעומת זאת, שלוש התקלות במערכת הסינון אירעו בחודשים מרץ, יוני ונובמבר. בית המשפט קבע כי כאן מדובר בתקלה חוזרת בתדירות המצדיקה העברת הנטל לנתבעת להראות שאין קשר בין האירועים, אך היא לא עשתה כן. בפסק הדין נקבע: "בעניין זה דווקא שוכנעתי כי מדובר בתקלה חוזרת ונשנית, לנוכח הופעתה החוזרת בסמיכות ובתדירות גבוהה למדי". לפיכך נקבע כי התובע הוכיח את טענותיו בנוגע להישנות התקלה במערכת הסינון, אך לא ביחס לכלל התקלות שעליהן הסתמך.
מחלוקת נוספת עסקה במסנן שהותקן בנובמבר. התובע העיד כי ראה מסנן מלוכלך שאינו ארוז בוואקום, וצירף צילום של המסנן. מנגד, נציגת הנתבעת מסרה כי הטכנאי אמר שלא מדובר במסנן משומש אלא במסנן שהיה מלוכלך במידה מסוימת. בית המשפט העדיף את גרסת התובע.
אחד הנימוקים לכך היה שהגרסה מטעם החברה הובאה באמצעות הנציגה ולא מפי הטכנאי עצמו. הרשם קבע כי מדובר, לכל היותר, בעדות שמועה, בעוד עדות התובע נתמכה גם בתמונה. בנוסף ציין כי המסנן הוא חלק שבא במגע ישיר עם מי השתייה, וכי העובדה שלא היה ארוז באופן סטרילי הספיקה לקבלת הטענה או לפחות להעברת הנטל לחברה להראות שאיכות המסנן ותפקודו לא נפגעו. החברה לא עמדה בנטל זה.
לעומת זאת, בית המשפט לא מצא מקום להכריע לגופה בטענה בדבר איחור של כחודשיים באספקת נורת ה-UV. הרשם כתב כי גם אם טענת התובע בעניין זה נכונה, מדובר "בעניין של מה בכך", וכי לא הוצג נזק שנגרם מהאיחור.
בסיכום קבע בית המשפט כי התובע הוכיח את טענותיו רק ביחס לשלוש הופעות של התקלה במערכת הסינון במהלך שמונה חודשים ולהתקנת המסנן המשומש. לצד זאת, הוא לא הציג ראיות לפרקי הזמן שבהם, לטענתו, המכשיר היה מושבת ולא ניתן היה להשתמש בו. בשל כך נפסק סכום נמוך משמעותית מזה שנתבע: 1,500 שקל בגין אובדן זמן, טרחה ועוגמת נפש, ועוד 400 שקל הוצאות משפט.
ת"ק 21806-01-26
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.