בית משפט השלום בכפר סבא דחה שתי תביעות שטריות של בעלת צהרון שביקשה לגבות המחאות שנמסרו מראש עבור שהות ילדים בצהרון בחודש ספטמבר 2023, לאחר שההורים ביטלו את ההרשמה בחודש יוני. הרשמת הבכירה רעות זיו קבעה כי לא הוכח שההורים קיבלו תקנון הקובע שההמחאות הן דמי רישום או פיצוי מוסכם שאינם מוחזרים, וכי התיעוד מזמן אמת דווקא תמך בגרסתם שלפיה ניתן היה לבטל לפני תחילת שנת הלימודים. התובעת חויבה לשלם לנתבעות הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 6,000 שקל.
ההליך החל לאחר שבעלת הצהרון פתחה תיקי הוצאה לפועל לביצוע המחאות שנמסרו לה במסגרת רישום הילדים. הנתבעות התנגדו לביצוע השטרות וטענו כי ההמחאות נמסרו כתשלום מראש עבור חודש ספטמבר בלבד, אך ההרשמה בוטלה עוד לפני תחילת שנת הלימודים. לאחר שניתנה להן רשות להתגונן, הועברו ההליכים להתברר כתביעה אזרחית, ובהמשך הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על יסוד חומר הראיות שכבר הוגש, ללא ישיבת הוכחות נוספת.
לטענת הנתבעות, בעת ההרשמה הובהר להן שניתן לבטל את הרישום עד תחילת שנת הלימודים ללא חיוב, וכי דרישת הודעה מוקדמת של חודש נגעה רק להפסקת השתתפות לאחר שהשנה החלה. הן טענו שלא נמסר להן הסכם או תקנון כתוב ושלא נאמר שהשיקים הם "דמי רישום" שאינם ניתנים להשבה. בית המשפט תיאר את עמדתן כך: "ההמחאות נמסרו כתשלום דחוי עבור חודש ספטמבר בלבד, וכי עד תחילת שנת הלימודים ניתן היה לבטל את ההרשמה ללא עלות".
הנתבעות טענו גם כי ביטול ההרשמה נעשה לאחר שהתקבל מידע על אופן איסוף הילדים מהגן בידי סייעת של הצהרון. לפי הראיות שהגישו, עדת ראייה תיארה את הסייעת כשהיא הולכת לפני הילדים, עסוקה בטלפון ואינה משגיחה עליהם באופן מספק בעת חציית כביש. הנתבעות טענו כי בעקבות הדיווח פנו מיד לבעלת הצהרון, וכי זו התייחסה לטענות ברצינות, התנצלה והבטיחה לטפל בנושא.
מנגד, בעלת הצהרון טענה כי הנתבעות קיבלו בעת ההרשמה תקנון שבו הובהר שהתשלום עבור חודש ספטמבר משמש גם מקדמה ודמי רישום שאינם מוחזרים במקרה של ביטול. היא טענה כי לבקשת המשפחות שמרה עבור ילדיהן מקומות בצהרון וסירבה לרשום ילדים אחרים, ולכן ביטול ההרשמה גרם לה נזק. בהמשך טענה כי "ההמחאות מילאו שלושה תפקידים: תשלום עבור חודש ספטמבר, דמי רישום וכן פיצוי מוסכם במקרה של ביטול".
הרשמת זיו דחתה את גרסת התובעת שלפיה התקנון נמסר להורים במועד ההרשמה. היא ציינה כי לא הוצג טופס הרשמה חתום, אישור על קבלת תקנון, הודעת דוא"ל או וואטסאפ שבהם נשלח התקנון, או ראיה אחרת מזמן אמת. מנגד, מסר שנשלח בקבוצת וואטסאפ סמוך לשיחה הראשונה עם בעלת הצהרון כלל סיכום מפורט של תנאי הפעילות והביטול, אך לא הזכיר דמי רישום, פיצוי מוסכם או תשלום בלתי מוחזר עבור ספטמבר.
בית המשפט קבע כי דווקא ניסוח תנאי הביטול בתיעוד מזמן אמת תמך בגרסת ההורים. בסיכום שנשלח אז נכתב שניתן לבטל בהודעה של חודש מראש "מספטמבר עד מרץ", ולאחר מרץ לא ניתן לבטל. הרשמת קבעה כי ניסוח זה עוסק בתקופה שלאחר תחילת שנת הלימודים, וכי אילו ביקשה התובעת לקבוע שכבר מחודש מרץ לא ניתן לקבל את ההמחאות בחזרה או שביטול לפני ספטמבר כרוך באובדן תשלום של חודש מלא, היה עליה להבהיר זאת במפורש.
גם הטענה שהשיקים היו דמי רישום ופיצוי מוסכם נדחתה. בית המשפט ציין כי ההמחאות נועדו לפירעון סביב תחילת ספטמבר ובסכומים התואמים את התשלום החודשי, וכי ההתכתבויות כינו אותן "שיק על ספטמבר". הרשמת זיו קבעה: "לא הוכח כי הצדדים הסכימו להעמיד את שווי השריון על סכום חודש מלא, ולא הוכח כי ההמחאות נועדו לשמש פיצוי מוסכם". לדבריה, עצם האפשרות שלשריון מקום יש ערך כלכלי אינה הופכת אוטומטית תשלום עבור חודש ספטמבר לדמי רישום בלתי חוזרים.
התובעת טענה כי שמירת המקומות גרמה לה אובדן הכנסה של כ-50 אלף שקל לשנת לימודים, אך בית המשפט קבע שהנזק לא הוכח. לא הוגשו רשימת ילדים שנדחו, רשימת המתנה, יומן הרשמה, מסמכים חשבונאיים או ראיה לכך שלא ניתן היה למלא את המקומות לאחר הביטול. הרשמת ציינה כי גם אם הייתה הסתמכות מסוימת על שמירת המקומות, לא הוכח נזק קונקרטי התואם את סכומי ההמחאות.
בית המשפט קיבל גם את טענת הנתבעות כי סוגיית הבטיחות הייתה חלק ממשי מהרקע לביטול ולא טענה שנולדה לצורך ההליך. לפי פסק הדין, המידע על אופן איסוף הילדים נמסר בסוף מאי 2023, ובאותו יום כבר פנו ההורים לבעלת הצהרון. הרשמת ציינה כי התגובה שתועדה בשיחה אינה מתיישבת עם טענת התובעת שמדובר בהמצאה מאוחרת, וקבעה שאין צורך להכריע אם התנהלות הסייעת עולה כדי עבירה. די היה לקבוע כי הוצגה להורים בזמן אמת תמונה מעוררת דאגה, וכי בעלת הצהרון עצמה התייחסה אליה ברצינות.
עוד נקבע כי בטיחות הילדים ואופן העברתם מן הגן לצהרון הם תנאי מהותי בהתקשרות מסוג זה. הרשמת זיו כתבה כי "התנהלות שמעלה חשש ממשי כי ילדים חוצים כביש כאשר המבוגר האחראי הולך לפניהם ואינו מביט בהם, עשויה להגיע לכדי פגיעה מהותית בבסיס האמון החוזי". לפיכך, גם אילו לא הייתה מוכחת זכות בלתי מותנית לבטל לפני ספטמבר, טענות הבטיחות ורצף התגובה בזמן אמת הקימו הצדקה ממשית לביטול ההתקשרות.
לכך הצטרפה התנהלות בעלת הצהרון לאחר הודעת הביטול. לפי פסק הדין, היא התנצלה בפני אחת המשפחות והשיבה תשלום של 1,380 שקל עבור חודש יוני, בלי לומר באותו שלב ששיק ספטמבר יופקד בכל זאת. רק לאחר שגם המשפחה האחרת הודיעה על ביטול השתנתה נימת ההתכתבות. בית המשפט קבע כי אין צורך להכריע בטענה החריפה שהליכי הגבייה ננקטו מתוך נקמנות, אך ציין שהראיות מחלישות את הטענה שהפקדת ההמחאות הייתה מימוש שגרתי וברור של תנאי התקשרות מוסכמים.
בהיבט השטרי נקבע כי ביחסים הישירים שבין הצדדים עומדת לנתבעות טענת הגנה הנוגעת לכישלון התמורה עבור השירות שבגינו נמסרו ההמחאות, משום ששירותי חודש ספטמבר לא ניתנו לאחר שההרשמה בוטלה חודשים קודם לכן. בית המשפט לא נדרש להכריע בזכות ביטול לפי חוק הגנת הצרכן, משום שההגנה נשענה על ההסכמות החוזיות, על העדר תנאי בדבר דמי רישום ועל טענת הפרת ההתקשרות.
בנוסף, התביעה נגד אחת הנתבעות נדחתה גם מטעם נפרד: היא לא חתמה על ההמחאה נשוא התביעה נגדה. בית המשפט קבע כי עצם היותה בעלת חשבון משותף או בת זוגו של החותם אינה יוצרת חבות שטרית, וכי לא הוכחה שליחות קונקרטית לחתום בשמה.
בסיכום קבעה הרשמת כי לא הוכח שהתקנון נמסר במועד ההרשמה, לא הוכח שההמחאות היו דמי רישום או פיצוי מוסכם, לא הוכח נזק קונקרטי עקב שמירת המקומות, ולא הוכחה חבות שטרית של הנתבעת שלא חתמה. שתי התביעות נדחו, הליכי ההוצאה לפועל בקשר להמחאות בוטלו ונקבע כי התיקים ייסגרו. התובעת חויבה לשלם לנתבעות יחד 6,000 שקל הוצאות ושכר טרחה.
תאד"מ 40218-03-24, תאד"מ 41655-03-24
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.