בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל בחלקה תביעה של קובר סוכנויות בע"מ נגד ליברטי סקיי בע"מ ושני בעלי עניין בה, וחייב את שלושתם, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת דמי תיווך בסך 1,012,500 שקל, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית. השופט הבכיר יעקב שפסר קבע כי אף שלא נכרת הסכם תיווך בין קובר לבין ליברטי ושני בעלי העניין, הם חבים כלפיה מכוח עשיית עושר ולא במשפט ומכוח עוולת גרם הפרת חוזה. נוסף לכך נפסקו הוצאות בסך 200,000 שקל.
עורכי הדין שלנו
התביעה המקורית הוגשה בסכום כולל של 3,371,018 שקל נגד פיתקית-מפעלי הדפסה בע"מ, שני בעלי עניין בפיתקית, ליברטי ושני בעלי העניין בה. לאחר שאושר הסדר גישור בין קובר לבין פיתקית ושני בעלי העניין בה, נותרה התביעה נגד ליברטי ושני בעלי העניין בלבד, בסך 1,834,942 שקל, כולל הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת מע"מ.
לפי פסק הדין, לקראת סוף 2021 החלה להתגבש יוזמה של קבוצת יונימה לאתר חברות בתחום הבריאות. קובר, העוסקת בתיווך עסקי, קישרה באמצעות בעליה ואיש קשר נוסף בין יונימה לבין פיתקית, שבעלי העניין בה התעניינו במכירת החברה. ב-3 בינואר 2022 נחתם הסכם תיווך שלפיו, אם יונימה תרכוש את פיתקית, את נכסיה או את השליטה בה בתוך 18 חודשים, תהיה קובר זכאית ל-4% מהתמורה בתוספת מע"מ. במקביל נחתם הסכם תיווך עם פיתקית ובעלי העניין בה בשיעור 2.25% מהתמורה.
המשא ומתן בין יונימה לפיתקית התקדם. בינואר 2022 נחתם מזכר הבנות ראשון, ובאפריל נחתם מזכר הבנות שני שבו נקבעה תמורה של 45 מיליון שקל עבור 100% ממניות פיתקית. ביולי 2022 הודיעה פיתקית על ביטול מזכר ההבנות השני. זמן קצר לאחר מכן החלה להתגבש קבוצת משקיעים חדשה, ליברטי, שהתאגדה ב-18 בספטמבר 2022 ורכשה את מניות פיתקית חמישה ימים לאחר מכן, גם כן בתמורה כוללת של 45 מיליון שקל.
הנתבעים טענו כי מדובר בעסקה אחרת, כי הסכם התיווך של יונימה לא אושרר כדין, כי קובר לא הייתה הגורם היעיל בעסקה שהושלמה וכי העסקה של ליברטי נוהלה במשא ומתן ובבדיקת נאותות נפרדים. אחד מבעלי העניין גם טען לקיזוז מכוח הסכמה בעל פה שלטענתו הייתה לו עם בעל קובר. קובר טענה מנגד כי הנתבעים היו מעורבים בעסקת יונימה, ידעו על הסכם התיווך ועל שיעורו ועשו שימוש במידע שהתקבל במהלכה לצורך רכישת פיתקית באמצעות ליברטי.
בית המשפט קבע כי הסכם התיווך עם יונימה היה מחייב אף שנחתם כאשר יונימה הייתה חברה בהקמה. לפי פסק הדין, לאחר התאגדותה המשיכה יונימה לקבל את שירותי התיווך, חברי הדירקטוריון ידעו על ההסכם ועל שיעור דמי התיווך ולא מחו עליו. השופט קבע כי ההסכם אושר מכללא.
עוד נקבע כי קובר הייתה "הגורם היעיל" בעסקת יונימה-פיתקית. היא יצרה את הקשר הראשוני בין הצדדים וסייעה בניהול המשא ומתן שהוביל לשני מזכרי ההבנות. בית המשפט ציין כי מעורבותה לא הסתכמה בהיכרות, אלא כללה העברת מידע, תיאום פגישות, סיוע בקבלת מידע ובקידום פתרונות למחלוקות שעלו במשא ומתן. אילו עסקת יונימה הייתה מושלמת, נקבע, קובר הייתה זכאית לדמי תיווך.
המוקד הבא היה הקשר לעסקת ליברטי. בית המשפט קבע כי שני בעלי העניין בליברטי היו מעורבים עמוקות במשא ומתן הקודם של יונימה ונחשפו במסגרת בדיקת הנאותות למידע רב על פיתקית. פסק הדין מציין כי המשא ומתן עם ליברטי החל זמן קצר לאחר ביטול העסקה עם יונימה, וכי ליברטי השתמשה בתוצרים מהבדיקה שבוצעה קודם לכן, ובהם נוסח דרישת מסמכים וסקר ציוד. השופט קבע כי המשא ומתן החדש "המשיך מאותו מקום בו נפסק המשא ומתן בין יונימה לבין פיתקית".
בית המשפט הדגיש גם את הדמיון המהותי בין העסקאות: אותו נכס, מניות פיתקית, ואותה תמורה כוללת של 45 מיליון שקל. בפסק הדין נכתב כי בפועל מדובר ב"אותה גברת בשינוי אדרת". בנסיבות אלה נקבע כי ליברטי ובעלי העניין בה התעשרו מן המידע ומההזדמנות העסקית שהגיעה באמצעות קובר, בלי לשלם לה דמי תיווך.
לצד עשיית עושר ולא במשפט קבע בית המשפט כי מתקיימים גם יסודות עוולת גרם הפרת חוזה. הסכם התיווך של יונימה כלל חובת סודיות ואיסור העברת מידע לצד שלישי. לפי פסק הדין, שני בעלי העניין ביונימה שנחשפו למידע העבירו אותו לליברטי ולבעלי מניותיה, ובכך גרמו להפרת ההתחייבות החוזית. ליברטי, שנהנתה מן המידע ואישרה את הפעולות, חויבה אף היא.
עם זאת, בית המשפט לא העניק לקובר את מלוא 4% שביקשה. נקבע כי בעסקת ליברטי עצמה קובר לא ניהלה את המשא ומתן ולא הייתה מעורבת בו כפי שהייתה בעסקת יונימה. לכן נפסק לה שכר ראוי. לאחר בחינת חוות דעת המומחים וההסכם המקביל עם פיתקית קבע השופט שיעור של 2.25% מהתמורה. מתוך 45 מיליון שקל מדובר ב-1,012,500 שקל בתוספת מע"מ.
טענת הנתבעים כי יש לשלול את דמי התיווך בשל חוסר תום לב של קובר נדחתה. נקבע כי בעל השליטה ביונימה ידע על הסכם התיווך המקביל עם פיתקית. גם טענת הקיזוז שהעלה אחד מבעלי העניין נדחתה, לאחר שלא הוכח הסכם בעל פה מול קובר; בית המשפט הותיר לו אפשרות לברר טענה זו בהליך נפרד.
בסופו של דבר חויבו ליברטי ושני בעלי העניין, ביחד ולחוד, ב-1,012,500 שקל בתוספת מע"מ, הצמדה וריבית בהתאם למועדים שקבע פסק הדין, וכן בהוצאות בסך 200,000 שקל. נשמרה להם הזכות לקבוע ביניהם את חלוקת החיוב לפי היחסים הפנימיים שלהם.
ת"א 38712-06-23
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.