בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל בחלקה תביעת לשון הרע שהגיש שר החוץ גדעון סער נגד איש התקשורת ברק סרי, וחייב את סרי לשלם לסער 18 אלף שקל בגין שלושה פרסומים ברשת איקס, בטלוויזיה וברדיו. השופט רועי שחר קבע כי הפרסומים הציגו כעובדה שגויה את הטענה שלפיה סער מימן חופשה משפחתית בלונדון מכספי המדינה וקבע פגישות עבודה כדי להצדיק את המימון. מנגד, תביעתה של רעיית סער נדחתה, לאחר שנקבע כי הפרסומים אינם מופנים כלפיה באופן שמקים לה עילת לשון הרע.
עורכי הדין שלנו
התביעה הוגשה בסדר דין מהיר על סך 75 אלף שקל, ללא הוכחת נזק, בעקבות שלושה פרסומים מאפריל 2025. לפי פסק הדין, סער ורעייתו רכשו בדצמבר 2024 כרטיסי טיסה הלוך ושוב ללונדון תמורת 14,008.42 שקל באמצעות כרטיס האשראי של סער. בעת השהות בלונדון פורסמה הודעת דובר משרד החוץ שלפיה סער נפגש עם מזכיר החוץ של בריטניה. לאחר שובם פורסמה הודעה נוספת של המשרד שלפיה לא הוגשה בקשה למימון הנסיעה ולא בוצע בגינה תשלום של המשרד, לרבות עבור טיסות או מלון.
בפרסום הראשון ברשת איקס כתב סרי לסער, בין היתר: "תגיד שרצית לטוס לכמה ימים ללונדון... על חשבוננו, ובדרך קוששת כל מיני פגישות להצדיק את הנופש". סער השיב באותו יום בדרישה: "תתנצל מיד על עלילת הכזב". יומיים לאחר מכן חזר סרי בטלוויזיה על טענתו בדבר פרקטיקה שבה נקבעות פגישות כדי להצדיק נסיעה, ולמחרת חזר על הדברים בתוכנית רדיו.
סער ורעייתו טענו כי הנסיעה המשפחתית מומנה מכספם וכי סער ניצל את השהות בלונדון למפגשים מקצועיים. סרי טען לשורה של הגנות, ובהן אמת בפרסום, תום לב, הבעת דעה, עניין ציבורי, אכיפה בררנית וטענה כי מדובר בתביעת השתקה. חלק מטענות ההגנה הועלו באופן כללי, חלקן נזנחו בסיכומים וחלקן הועלו רק בסיכומים ונקבע שהן הרחבת חזית.
בית המשפט קבע תחילה את משמעות הפרסומים. ביחס לסער נקבע כי האדם הסביר יבין מהם שהשר מימן חופשה משפחתית בלונדון מכספי המדינה וכי לצורך המימון הציבורי קבע פגישות עבודה בלתי נחוצות. לגבי רעייתו נקבע כי משמעות הפרסומים שונה: הם מכוונים להתנהלות סער בתפקידו הציבורי, והאזכור שלה בפרסום הראשון נועד להדגיש את הממד המשפחתי. בפרסום הרדיו היא כלל לא נזכרה. לכן נדחתה תביעתה כבר בשלב זה.
ביחס להגנת אמת בפרסום קבע השופט כי סרי לא הציג ראיה לכך שסער מימן את החופשה המשפחתית מכספי המדינה או שקבע פגישות עבודה מאולצות לצורך כך. פסק הדין מציין כי הכרטיסים שולמו לפני הנסיעה וכי גם אם תשלום הלינה בוצע בדיעבד, אין בכך ראיה לשימוש בכספי המדינה. המסקנה הייתה ברורה: "הפרסומים בהם ייחס הנתבע לתובע מימון חופשה משפחתית מכספי המדינה שגוים".
בית המשפט גם דחה את הטענה שמדובר בהבעת דעה. הוא קבע כי לשון הפרסומים, זהות הדובר והאופן ההחלטי שבו הוצגו הדברים גורמים לקורא, לצופה או למאזין להבין שמדובר בעובדה. השופט כתב כי הפרסומים הם "עובדה" שגויה ולא דעה. עוד נקבע כי סרי לא הוכיח את הפרקטיקה שעליה הסתמך ולא הוכיח שהפגישות שקיים סער בלונדון היו מאולצות.
גם טענות תום הלב נדחו. בית המשפט הדגיש כי סרי הוא איש תקשורת מנוסה, וכי לפני הצגת מידע כעובדה היה עליו לבדוק את המידע. נקבע כי הוא לא הציג תשתית ראייתית מספקת, לא פנה לפני הפרסום לקבלת תגובת סער או דוברות משרד החוץ, ולאחר שסער הודיע לו כי מדובר ב"עלילת כזב" חזר על הדברים בטלוויזיה וברדיו.
השופט דחה גם את טענת האכיפה הבררנית ואת הטענה שהתביעה היא תביעת השתקה. ביחס לקו ההגנה שניסה לעסוק בפרסומים אחרים על סער משנת 2014 כתב כי היה נכון להימנע ממנו, משום שהוא מרוחק מהמחלוקת הנוכחית. באשר לחופש העיתונות, פסק הדין הדגיש דווקא את חשיבותו: "על התקשורת ועל נשות ואנשי התקשורת לחשוף ולהתריע", אך באותה נשימה עליהם להציג עובדות מבוססות.
בשלב הפיצוי שקל בית המשפט מצד אחד את העובדה שסרי פרסם שלושה פרסומים במדיות שונות וחזר על הטענה גם לאחר שסער הבהיר לו כי לשיטתו היא שגויה, ואת החשיפה הרחבה ברשת, בטלוויזיה וברדיו. מצד אחר נשקלו מעמדו של סער כאיש ציבור, העובדה שהוא עצמו שילב בזמן הנסיעה פעילות פרטית ופגישות מקצועיות, דבריו של סרי בקדם המשפט על חשיבות תיקון טעויות, חופש הביטוי וחופש העיתונות, וכן העובדה שהתביעה הוגשה במהירות ללא מכתב התראה מקדים.
לבסוף נקבע פיצוי של 6,000 שקל בגין כל אחד משלושת הפרסומים, ובסך הכול 18,000 שקל לסער. תביעת רעייתו נדחתה. נוכח התוצאה המעורבת ושיקולים הנוגעים להתנהלות שני הצדדים, נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
תאד"מ 3341-05-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.