בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הכריע בשתי תביעות הדדיות בין בני זוג לשעבר, ודחה את תביעתו של הגבר בסך 140 אלף שקל לפי חוק הגנת הפרטיות, תוך שקיבל באופן חלקי את תביעת האישה נגדו. השופט טל פפרני, סגן הנשיאה, קבע כי שישה פרסומים שפרסם הגבר ברשת החברתית עונים להגדרת לשון הרע, וחייב אותו לשלם לאישה 5,000 שקל בגין כל פרסום, ובסך הכול 30 אלף שקל. בנוסף חויב הגבר לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל.
ביחס לששת הפרסומים קבע בית המשפט: "כלל הפרסומים הנ"ל (7-12) נאמרו בהקשר להליכים המשפטיים ותוך כדי התכתשות". השופט הוסיף כי "מדבריו של התובע ניתן להבין, ללא קושי, כי כוונתו לתובעת", וכי הדברים כללו רכיבים העלולים להשפיל ולבזות אותה ואף לפגוע במקום עבודתה, ולכן הם עונים על הגדרת לשון הרע בחוק.
פסק הדין ניתן במסגרת שני הליכים שאוחדו להכרעה. לפי הרקע שנקבע בו, בני הזוג לשעבר חיו יחד ולהם שלושה ילדים משותפים, ולאישה בת נוספת מנישואיה הראשונים. עם החרפת הסכסוך ביניהם נפתחו הליכים רבים נוספים בנושאים משפחתיים שונים. השופט ציין כי מרבית ההליכים כבר הסתיימו, וכי פסק הדין הנוכחי עוסק בשתי תביעות כספיות שהגישו הצדדים זה נגד זה.
בתביעה הראשונה ביקש הגבר 140 אלף שקל מהאישה לפי חוק הגנת הפרטיות. הוא ייחס לה שתי פגיעות נפרדות וביקש 70 אלף שקל בגין כל אחת מהן. בראשונה טען כי האישה "ביצעה כלפיו מספר האזנות בלתי חוקיות, כאשר הנתבעת לא היתה צד לשיחה". הטענה התייחסה, בין היתר, לשיחה שניהל עם שכן על רקע מכירת הבית. האישה דחתה את הטענה וטענה כי השיחה הוקלטה בידי השכן, שהיה בעצמו צד לה, וכי היא לא הייתה מעורבת בביצוע ההקלטה.
בית המשפט דחה את רכיב ההאזנה. בפסק הדין נכתב במפורש: "טענתו של התובע בדבר האזנת סתר שבוצעה על ידי הנתבעת, נדחית". השופט קבע כי מחומר הראיות, ובכלל זה מעדות הגבר עצמו, עלה שהשיחה הוקלטה בידי השכן ולא בידי האישה. עוד צוין כי גרסת האישה בעניין זה הייתה עקבית.
הרכיב השני בתביעת הגבר עסק בהעברת מסמך מהליך משפחתי לאחיו. הגבר טען כי האישה העבירה לאחיו מסמך מתיק בית משפט שהתנהל בדלתיים סגורות ובכך פגעה בפרטיותו. האישה טענה מנגד כי מערכת היחסים בין האחים והעברת מסמכים ביניהם קדמו לכך, וכי אחיו של הגבר עצמו העביר לה מסמכים מהליך משפטי. לאחר בחינת הראיות נדחתה גם טענה זו. בית המשפט הוסיף כי בעניינם של הצדדים היה גם שיהוי עמוק היורד לשורשו של העניין, וקבע כי גם מטעם זה דין תביעת הגבר להידחות.
התביעה השנייה הייתה תביעתה של האישה נגד הגבר. היא הועמדה על 750 אלף שקל, וכללה טענות ללשון הרע, פגיעה בפרטיות, הפרת חובה חקוקה ועילות נוספות. בכל הנוגע ללשון הרע טענה האישה כי הגבר "פרסם והפיץ באופן שיטתי דברי דיבה במגוון ערוצים, במטרה לפגוע בשמה הטוב", וכי מדובר בכ-14 פרסומים שונים. היא טענה גם לפגיעות בפרטיותה באמצעות שימוש והפצה של מידע ומסמכים אישיים.
הגבר ביקש לדחות את התביעה. בין היתר הוא טען לפגמים דיוניים, להתיישנות ביחס לחלק מהטענות ולשימוש לרעה בהליכי משפט, וטען כי האישה היא שמנהלת נגדו מאבק מתמשך. לגוף הפרסומים הוא העלה טענות הגנה שונות, ובהן הגנת אמת בפרסום והגנות הנוגעות לתום לב. בית המשפט בחן בנפרד את קבוצות הפרסומים ואת הראיות שנועדו לקשור אותם אליו.
ביחס לפרסומים שיוחסו לגבר באתרים באינטרנט קבע השופט כי האישה הציגה ראיות נסיבתיות, ובהן דמיון בניסוחים ופרטים שהופיעו בפרסומים, אך לא עמדה בנטל להוכיח שהוא עומד מאחוריהם. בפסק הדין נקבע: "לנוכח האמור, ולא בלי היסוס, אני קובע כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי התובע הוא העומד מאחורי הפרסום". לכן נדחתה תביעתה ביחס לאותם פרסומים.
מנגד, לגבי שישה פרסומים ברשת החברתית, שמוספרו בפסק הדין כפרסומים 7 עד 12, הגיע בית המשפט למסקנה שונה. השופט קבע כי בנסיבות הסכסוך ובשים לב למעגל המכרים המשותף ניתן היה להבין שהדברים מכוונים לאישה. הוא דחה את ההסתמכות על הגנת אמת בפרסום לאחר שקבע שהגבר לא הוכיח את אמיתות האמירות כנדרש, והבהיר כי העובדה שהדברים נאמרו במהלך סכסוך מתמשך אינה שוללת את האפשרות שמדובר בלשון הרע.
בבחינת אותם פרסומים התייחס השופט גם לשאלת הזיהוי. נקבע כי לשם פרסום לשון הרע אין הכרח ששמה של הנפגעת יופיע במפורש, ודי בכך שאנשים המכירים את הצדדים יכולים להבין במי מדובר. בפסק הדין צוין כי האישה צירפה צילום מסך מעמודו של הגבר, וכי לנוכח ההיכרות בין הצדדים וסביבתם, מי שמכיר אותם יכול היה לזהות למי מכוונים הדברים. ביחס לטענת אמת בפרסום הודגש כי על מי שמבקש ליהנות מן ההגנה להוכיח את אמיתות הפרסום, ובמקרה זה הגבר לא הוכיח את הדברים שנכתבו בפרסומים שהתקבלו כחלק מן התביעה.
בקביעת הפיצוי עמד בית המשפט על כך שפיצוי בגין לשון הרע אינו נגזר באופן אוטומטי מהסכום המרבי הקבוע בחוק, אלא נקבע לפי נסיבות המקרה. השופט התחשב בכך שהפרסומים נעשו על רקע סכסוך משפחתי ממושך ובהתכתשות בין הצדדים, ומנגד בכך שמדובר בשישה פרסומים שנמצאו פוגעניים. התוצאה הייתה פיצוי של 5,000 שקל לכל אחד מששת הפרסומים, ובסך הכול 30 אלף שקל.
יתר רכיבי תביעתה של האישה, ובהם הטענות הנוספות לפגיעה בפרטיות ולהפרת חובה חקוקה, לא הביאו לפסיקת פיצוי נוסף. בסוף פסק הדין נקבע במפורש כי תביעת הגבר בתלה"מ 16572-01-23 נדחית, ואילו תביעת האישה בתלה"מ 8416-05-23 מתקבלת באופן חלקי. לצד הפיצוי בסך 30 אלף שקל חויב הגבר בהוצאות משפט ובשכר טרחה בסך 15 אלף שקל.
מספרי התיקים: תלה"מ 16572-01-23; תלה"מ 8416-05-23.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.