בית משפט השלום בכפר סבא דחה במלואה את תביעת סלקום ישראל בע"מ נגד לקוח פרטי בגין חוב נטען עבור ציוד ושירותים, וקיבל בחלקה את התביעה שכנגד שהגיש הלקוח. השופט איתי רגב קבע כי סלקום לא הוכיחה שנכרת עם הנתבע חוזה חדש כדין ולא הוכיחה הסכמה מפורשת ומתועדת לפתיחת מנוי חדש ולתנאי העסקה. החברה חויבה לשלם ללקוח 15,000 שקל בגין נזק לא ממוני, וכן 2,000 שקל נוספים כהוצאות משפט ושכר טרחה.
המחלוקת החלה בעסקה שבוצעה ביולי 2019. סלקום טענה כי הנתבע הגיע לנקודת שירות ורכש ציוד ושירותים, ובהם מסך, מכשירי טלפון, טאבלט, שעון וקווי סלולר. הנתבע הודה שקיבל חלק מן הציוד, אך טען שהעסקה נעשתה במסגרת מנוי קיים וכי לא פתח מנוי חדש ולא הסכים לארבעה קווים חדשים. הוא גם טען שלא קיבל כרטיסי SIM לקווים ולא השתמש בהם.
לפי גרסת סלקום, לאחר שהנתבע לא שילם את התשלומים עבור הציוד והשירותים, קווי הטלפון נותקו והטיפול בחוב הועבר למשרד עורכי דין. סלקום שלחה מכתב התראה ובהמשך פתחה בהליך לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבע התנגד, וההליך עבר לבית המשפט. בהמשך הגיש הנתבע תביעה שכנגד בסך 2.5 מיליון שקל, שבה טען להאשמות שווא, ניסיון גזל, תרמית, שימוש במידע אישי לרעה וזלזול במערכת המשפטית.
ההליך המשפטי החל לאחר שבינואר 2021 פתחה סלקום בהליך לביצוע תביעה על סכום קצוב, והנתבע הגיש התנגדות. בהמשך נקבע כי התיק יידון בסדר דין מהיר, הצדדים נדרשו להתאים את כתבי הטענות ולבצע גילוי מסמכים, והנתבע הגיש את התביעה שכנגד. במהלך השנים התקיימו כמה דיונים, נעשה ניסיון להעביר את המחלוקת לגישור, ולבסוף הוסכם על הגשת סיכומים בכתב. בפסק הדין הודגש כי הנתבע ניהל את ההליך ללא ייצוג.
אחד הצירים המרכזיים בפסק הדין היה שאלת אמצעי התשלום. סלקום טענה כי במעמד העסקה נמסרה הוראת קבע, אך בית המשפט הפנה לתשובת החברה למועצה הישראלית לצרכנות, שבה היא עצמה אישרה כי הוראת הקבע "לא עודכנה במערכותיה". השופט קבע כי מדובר בסתירה ישירה בטענות החברה לגבי תקינות אמצעי התשלום, ובהמשך קבע במפורש: "הוכח כי אמצעי התשלום לא עודכן ולא היה תקין במערכות התובעת".
מחלוקת נוספת נגעה לקווי הסלולר. בעוד סלקום טענה למכירת קווי סלולר כחלק מהעסקה, הנתבע טען שלא קיבל כרטיסי SIM ולא השתמש בקווים. גם בעניין זה הסתמך בית המשפט על תשובת סלקום למועצה לצרכנות, שבה ציינה החברה כי "לא בוצע שימוש בקווי הטלפון" ואף העניקה זיכוי של 712 שקל. נקבע כי הוכח שהנתבע לא השתמש בקווים, וכי לא הוצגה ראיה חותכת למסירת כרטיסי ה-SIM לידיו.
בית המשפט בחן גם את טענת סלקום שלפיה הנתבע פתח מנוי חדש. בפסק הדין נקבע כי "לא הוכח באופן חד-משמעי כי הנתבע פתח מנוי חדש ביום 22.07.2019". בין היתר צוין כי מספר הלקוח שעליו הסתמכה החברה היה קיים במערכותיה עוד קודם למועד העסקה הנטענת. עובדה זו, כך נקבע, ערערה את טענת החברה לפתיחת מנוי חדש וחיזקה את גרסת הנתבע שלפיה העסקה נעשתה במסגרת מנוי או רשומה קיימים.
גם שאלת הזיהוי לא הוכרעה לטובת סלקום. החברה טענה שהנתבע הציג תעודה מזהה במעמד הרכישה, אך לא הוצג צילום תעודת זהות ממועד העסקה. בית המשפט קבע כי לא הוכח שהנתבע זוהה באמצעות תעודת זהות כנדרש לפתיחת מנוי חדש וכי טענת החברה נותרה ללא תימוכין מספקים. בנוסף נקבע שקיימים פרטים שגויים וסתירות מהותיות במסמכי סלקום.
במישור המשפטי קבע השופט כי כאשר חברת תקשורת טוענת להתקשרות חדשה, עליה להוכיח הסכמה מפורשת, מודעת ומתועדת מראש של הלקוח לעסקה החדשה ולתנאיה. בפסק הדין נדונה גם חובת הגילוי לפי חוק הגנת הצרכן והחובה להבהיר לצרכן שמדובר בעסקה חדשה ונפרדת הכרוכה בחיוב נוסף. בית המשפט קבע כי בהיעדר גילוי והסכמה מפורשת, לא ניתן לראות בלקוח כמי שהסכים להתקשרות החדשה.
סלקום ניסתה להסתמך גם על טענת "הודאה והדחה", בטענה שהנתבע הודה ברכישת הציוד והשירותים ורק טען כי שילם בדרך אחרת. בית המשפט דחה את הטענה. נקבע כי הנתבע לא הודה בכל העובדות המקימות את עילת התביעה, אלא כפר בעצם יצירת החיוב ובתקינות ההתקשרות. לכן נטל השכנוע להוכיח את החוזה ואת החוב נותר על סלקום.
מנגד, גם התביעה שכנגד לא התקבלה במלואה. הנתבע טען בין היתר ל"תוכנית הונאה מתוכננת" ודרש 2.5 מיליון שקל. בית המשפט קבע שטענות התרמית, ניסיון הגזל והאשמות השווא לא הוכחו, משום שלא הוצגו ראיות לכוונת זדון או מרמה. בפסק הדין צוין כי סתירות ורישומים שגויים אינם כשלעצמם מקימים את יסודות עוולת התרמית.
עם זאת, בית המשפט קבע כי התנהלות סלקום מהווה הפרת חוזה, רשלנות וחוסר תום לב דיוני. השופט רגב כתב כי הנתבע נאלץ להתמודד במשך תקופה ארוכה עם הליך משפטי מורכב כשהוא אינו מיוצג, לאחר שהחברה הגישה נגדו תביעה על בסיס עסקה פגומה ונתונים שגויים, כפי שנקבע בפסק הדין. עוד נקבע שהתנהלות זו גרמה לו טרדה, בזבוז זמן ועוגמת נפש, וכן פגעה בו באופן עקיף בהליכי פשיטת הרגל שלו כפי שציין.
על רקע זה אמד בית המשפט את הנזק הלא ממוני בסך 15,000 שקל. סכום התביעה שכנגד המקורי, 2.5 מיליון שקל, נדחה משום שלא הוכח בפירוט ובאסמכתאות מספקות. נוסף על הפיצוי חויבה סלקום ב-2,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
בסופו של דבר, התביעה העיקרית של סלקום נדחתה במלואה, ואילו התביעה שכנגד התקבלה רק במידה מוגבלת. ההכרעה נשענה על כשלי ההוכחה ביחס לפתיחת מנוי חדש, לתקינות אמצעי התשלום ולהסכמה לתנאי העסקה, לצד דחיית הטענות החמורות יותר שהעלה הנתבע נגד החברה. מספר התיק: תאד"מ 1705-05-21.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.