בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל באופן חלקי את תביעת לשון הרע שהגיש העיתונאי והפרשן גיא פלג נגד ינון מגל, וחייב את מגל לשלם לו 7,500 שקל. במקביל, התביעה נגד ערוץ 14 נדחתה במלואה, ובית המשפט לא פסק הוצאות. התביעה הוגשה על סך 160 אלף שקל בעקבות דברים שאמר מגל בתוכנית "הפטריוטים", ולפיהם פלג לא שירת בצה"ל או השתחרר לאחר יומיים. השופט רועי שחר קבע כי מדובר בעובדה שגויה ולא בהבעת דעה, וכי מגל לא הוכיח תום לב בפרסום. עם זאת, בקביעת הפיצוי נתן בית המשפט משקל משמעותי לתיקון ששודר חמישה ימים לאחר הפרסום, להתנהלות הדיונית של פלג ולפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנדרש תחילה במכתב ההתראה.
המחלוקת נולדה בשידור "הפטריוטים" מ-9 באוגוסט 2025. במהלך דיון על התקשורת הישראלית והמלחמה בעזה הוקרן קטע שבו פלג מתח ביקורת על חברי הקבינט והממשלה. לאחר מכן אמר מגל, בין היתר, כי הוא חושב שפלג "בכלל לא עשה בצבא, השתחרר אחרי יומיים". ארבעה ימים לאחר מכן שלח בא כוחו של פלג מכתב התראה ובו דרישה להתנצלות ולפיצוי של 50 אלף שקל. בפסק הדין צוין כי פלג טען, והנתבעים לא חלקו על כך, שהוא שירת שירות מלא בצה"ל, הן בשירות חובה והן במילואים במשך 16 שנים, חרף מחלה כרונית ולמרות שהיה זכאי להשתחרר.
למחרת מכתב ההתראה, ב-14 באוגוסט, התייחס מגל לדברים בתוכנית נוספת. הוא אמר כי לפי טענתו של פלג הוא "עשה שירות מלא", הוסיף כי בדק את הדברים ואמר "אז הנה תיקנתי". הנתבעים ראו בכך תיקון לפרסום. פלג לא הסתפק בכך והגיש בספטמבר 2025 תביעה בסך 160 אלף שקל נגד מגל ונגד החברה בעלת הרישיון לשידורי חדשות, שהוגדרה בפסק הדין כערוץ 14.
פלג טען שהפרסום הציג אותו כמי שלא מילא את חובתו לפי חוק שירות הביטחון, פגע בשמו הטוב ובמעמדו הציבורי וביכולתו למלא את תפקידו העיתונאי ולבקר את מוקדי הכוח במדינה. בסיכומיו תיאר את עניין השירות הצבאי כ"נתון ביוגרפי מובהק". מנגד, הנתבעים טענו כי הדברים נאמרו כחלק מוויכוח ציבורי נוקב וכי יש לראות בהם הבעת דעה במסגרת חופש הביטוי והעיתונות. בסיכומיהם טענו כי האמירה על שירותו הצבאי של פלג נועדה "לשרת, מבחינה רטורית, את הטענה שאין לאותם אנשי תקשורת לגיטימציה להטיף להפסקת הלחימה בעזה".
השופט שחר דחה את הטענה כי האמירה על שירותו של פלג היא הבעת דעה. הוא קבע כי אדם סביר שצופה בדברים מבין שמגל מייחס לפלג השתמטות בפועל משירות צבאי, וכי ייחוס כזה הוא נתון ביוגרפי שלילי שיש בו פגיעה והשפלה. עוד נקבע כי שאלת השירות הצבאי היא שאלה שניתנת לבדיקה במונחים של אמת או שקר, ולכן אינה הופכת לדעה רק משום שנאמרה בתוך תוכנית דעות או במסגרת פולמוס פוליטי.
בפסק הדין נמתחה ביקורת מפורשת על אופן הפרסום. בית המשפט קבע כי מגל, כאיש תקשורת ותיק, היה צריך לבדוק את העובדות לפני פרסומן, וכי הדברים לא היו אמת ולא נבדקו מראש. השופט כתב כי מהצפייה בקטע התקבל הרושם שמגל ביקש, אגב הוויכוח הציבורי, לפגוע בפלג באופן אישי ולהציגו כמשתמט משירות צבאי. לדבריו, מגל "הסיט מחלוקת עניינית למישור אישי" ורתם את הוויכוח האידיאולוגי לפגיעה אישית. מכאן נקבע כי מגל לא הוכיח תום לב, ולכן ההגנות שביקש להסתמך עליהן לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע אינן עומדות לו.
גם הטענה כי מדובר בביקורת לגיטימית על דבריו הפומביים של פלג נדחתה. בית המשפט הבחין בין ביקורת על עמדתו של פלג ביחס למדיניות הממשלה והקבינט, שלגביה ציין כי לא היה קושי בעצם הבעת הביקורת, לבין הכנסת נתון ביוגרפי שגוי על שירותו הצבאי. בפסק הדין נאמר כי "כאשר הנתבע משלב בדבריו נתון שגוי (שלא נבדק) ופוגע בתובע הוא מפרסם דבר לשון הרע" שאינו חוסה תחת הגנת הבעת הדעה. גם השימוש במילים "אני חושב" לא שינה, לפי בית המשפט, את סיווג האמירה כטענה עובדתית.
לעומת זאת, בכל הנוגע לערוץ 14 קיבל בית המשפט את עמדת הנתבעים. פלג טען כי הערוץ אמור לפקח על התכנים המשודרים בו, כי קיימת לו אחריות ישירה ועקיפה לדברים וכי לא ביצע תיקון פומבי וברור. הנתבעים טענו מנגד כי הדברים נאמרו בשידור ישיר וכי הערוץ לא ידע ולא יכול היה לדעת מראש שמגל יאמר את הדברים על שירותו הצבאי של פלג.
השופט אימץ את עמדת הנתבעים בנקודה זו. הוא קבע כי אין מחלוקת שהדברים נאמרו בשידור חי, וכי לא הוצגה ראיה שערוץ 14 או גורם מטעמו ידע מראש שמגל עומד לומר את הדברים על שירותו הצבאי של פלג. לכן נקבע כי לערוץ עומדת ההגנה שבסעיף 15(12) לחוק איסור לשון הרע, וכי לא ניתן לייחס לו חוסר תום לב בנסיבות אלה. בהתאם לכך נדחתה התביעה נגד ערוץ 14.
גם בשאלת גובה הפיצוי התוצאה הייתה רחוקה מסכום התביעה. הנתבעים טענו שהתיקון הפומבי והמיידי יחסית צריך להביא לפיצוי סמלי בלבד. בית המשפט קבע כי התיקון שנעשה חמישה ימים לאחר הפרסום, באותו ערוץ ובאותה תוכנית, הוא "שיקול משמעותי" לפסיקת פיצוי ברף נמוך. עם זאת, השופט לא הסתפק בפיצוי סמלי, משום שהתיקון עצמו לא היה מלא ומדויק: מגל אמר בתיקון כי אמר שפלג שירת "כמה חודשים", בעוד שבפרסום המקורי ייחס לו שירות של יומיים.
מנגד, בית המשפט שקל גם נתונים שפעלו להפחתת הפיצוי. השופט ציין כי פלג לא הציג את התיקון באופן מלא בכתב התביעה ולא צירף את קטעי הווידאו הרלוונטיים באופן שאפשר להתרשם מהפרסום ומהתיקון, וקבע כי התנהלות זו מצדיקה פיצוי נמוך יותר. עוד נתן משקל לכך שבמכתב ההתראה דרש פלג 50 אלף שקל לצד התנצלות, בעוד שהתביעה הוגשה בהמשך על 160 אלף שקל. בפסק הדין נקבע כי לאחר שבוצע תיקון, גם אם לא הניח את דעתו של פלג, נראה כי גם לשיטתו היה עליו להגיש תביעה על כ-50 אלף שקל ולא על 160 אלף שקל.
לצד השיקולים הממתנים, בית המשפט הביא בחשבון גם את היקף החשיפה לפרסום ואת הכוונה הנחזית לפגוע בפלג, כשיקולים התומכים בפיצוי גבוה יותר. לאחר שקלול מכלול הנתונים התקבלה התביעה נגד מגל באופן חלקי בלבד, והוא חויב ב-7,500 שקל. התביעה נגד ערוץ 14 נדחתה, ולא ניתן צו להוצאות, בין היתר בשל הפער בין סכום התביעה לפיצוי, ניהולו היעיל של ההליך והעובדה שהתביעה נגד הערוץ נדחתה.
פסק הדין ניתן ב-31 באוגוסט 2026 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. מספר התיק: ת"א 35683-09-25.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
חחחחח
אנונימי