בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה קיבל בחלקה תביעה של נהג שטען כי שירות הגרירה שהוזמן עבור רכבו הגיע רק למחרת, לאחר המתנה ממושכת ופניות חוזרות. התובע דרש 5,000 שקל מקבוצת שגריר שירותי רכב בע"מ ומליברה חברה לביטוח בע"מ. הרשמת הבכירה מאיה בלאו קבעה כי אכן נגרמו לו הפסד זמן עבודה וטרחה, אך לא בהיקף שטען, וחייבה את קבוצת שגריר לשלם לו 1,500 שקל.
צריכים עו"ד?
לפי פסק הדין, האירוע החל ביום 16 בנובמבר 2025 בשעה 9:37. רכבו של התובע עמד סמוך לביתו ולא הניע, והוא הזמין שירות באמצעות הנתבעות. לאחר כשלוש שעות הגיע טכנאי שניסה להניע את הרכב, אך ללא הצלחה. רק לאחר הבדיקה הוזמן גרר, והתובע קיבל הודעה שלפיה הגרר צפוי להגיע בתוך שלוש שעות. אלא שהגרר לא הגיע בתוך פרק הזמן שנמסר לו, וגם עד שעות הערב המאוחרות נותר התובע בסמוך לרכב והמתין.
התובע תיאר מצב שבו מועד הגעת הגרר נדחה שוב ושוב. לאחר פניות נוספות תואמה גרירה ליום המחרת, 17 בנובמבר, בין השעות 8:00 ל-11:00. גם החלון הזה לא נשמר, והגרר הגיע לפי פסק הדין רק בשעה 13:30. התובע טען כי העיכוב גרם לו "להפסד זמן עבודה" וכי פנייתו בטרוניה על השירות לא קיבלה מענה. בתביעה הוא חילק את דרישתו לשלושה רכיבים: 3,000 שקל בגין הפסד של שני ימי עבודה, 1,000 שקל בגין עוגמת נפש ו-1,000 שקל בגין שלושה ימים שבהם הרכב הושבת, במקום יום אחד שלשיטתו היה סביר.
הנתבעות ביקשו לדחות את התביעה. הן טענו כי הגעת הטכנאי לפני הזמנת הגרר תואמה עם התובע בהסכמה ובידיעה, וכי כתב השירות העניק לספקית שיקול דעת לשלוח טכנאי לצורך ניסיון הנעה לפני גרירה. באשר להמתנה לאחר מכן, הנתבעות לא חלקו על כך שהיה עיכוב, אך טענו כי הוא נבע "מנסיבות בלתי צפויות ושאינן בשליטתן", ובהן גשם קיצוני שלטענתן גרם לפקקים, להאטות ולריבוי תקלות. לדבריהן, לאחר מכן תואמה עם התובע גרירה למחרת בהסכמתו.
הנתבעות הוסיפו כי התובע לא הוכיח את מלוא הפסדיו. הן טענו שגם אילו הגרר היה מגיע ביום הראשון בתוך הזמן שנמסר, הרכב היה מגיע למוסך לאחר שעת הסגירה. לכן, לשיטתן, העיכוב לא יצר את מלוא הנזק שהוצג בתביעה. הן הסתמכו גם על כתב השירות וטענו כי הוא פוטר אותן מאחריות לנזקים עקיפים כאשר העיכוב נגרם בנסיבות שאינן בשליטתן. בתוך מערכת היחסים בין שתי הנתבעות הובהר כי ככל שתוטל אחריות, קבוצת שגריר, ספקית שירותי הגרירה, היא שתישא בה.
ההליך הוכרע על בסיס הכתובים. הצדדים קיבלו אפשרות להגיש השלמות טיעון, והתובע והנתבעות אכן הגישו השלמות במועדים שנקבעו. לאחר עיון בכתבי הטענות, בנספחים ובהשלמות, קבעה הרשמת בלאו שהתביעה מתקבלת בחלקה. נקודת המוצא שלה הייתה פשוטה: אין מחלוקת ששירותי הגרירה סופקו באיחור.
בית המשפט קיבל דווקא את טענת הנתבעות בעניין השלב הראשון של הטיפול. נקבע כי בהתאם לכתב השירות היה להן שיקול דעת לשלוח טכנאי לפני הזמנת גרר, וכי הטכנאי הגיע בתוך המועד שתואם. לכן עצם העובדה שהגרר לא הוזמן מיד עם פתיחת הקריאה לא הוכרה כהפרה המזכה בפיצוי. המוקד עבר לפרק הזמן שהחל לאחר שהטכנאי נכשל בניסיון להניע את הרכב והוזמנה הגרירה.
לפי פסק הדין, הגרר הוזמן ביום 16 בנובמבר בסביבות 13:30, ובפועל הגיע ביום 17 בנובמבר בסביבות 13:30. בית המשפט תיאר זאת כפרק זמן של כ-24 שעות וקבע שמדובר בהמתנה ממושכת. מעבר לעצם האיחור, הרשמת הדגישה שהתובע לא נערך מראש להמתנה כזו, משום ששעת ההגעה נדחתה מעת לעת ולא נאמר לו בתחילת הדרך שצפויה המתנה ממושכת.
גם טענת מזג האוויר לא פטרה את ספקית השירות מהתנהלות מול הלקוח. בית המשפט לא קבע שהטענה בדבר גשמים עזים אינה נכונה, אך שאל מדוע, גם בהנחה שהגשם שיבש את יכולת הגרר להגיע, לא נמסר לתובע באופן יזום שהעיכובים אינם מאפשרים לבצע את הגרירה במועד. עוד תהה מדוע לא תואמה גרירה למחרת כבר בשלב מוקדם, במקום שהתובע יגלה זאת רק לאחר פניות חוזרות ובשעה מאוחרת של יום פתיחת הקריאה. בכך הועמד במרכז לא רק זמן ההגעה בפועל אלא גם אופן העדכון והתיאום עם מי שממתין לשירות.
בית המשפט הכיר בכך שבמצב הזה נגרמו לתובע הפסד זמן עבודה וטרחה, אך לא קיבל את כל החישוב שהציג. הרשמת ציינה שגם אילו הגרר היה מגיע במועד ביום הראשון, זמן העבודה באותו יום היה מתבטל ממילא. מכאן שהפיצוי בגין אובדן זמן עבודה צריך לשקף יום עבודה אחד שנוסף בשל העיכוב, ולא שני ימים כפי שנתבע. באותה רוח נדחתה גם הדרישה לפיצוי בגין שלושה ימי שהייה במוסך, משום שהעיכוב בגרירה עצמו היה בן כ-24 שעות ולא הוצגה הצדקה לייחס לו שלושה ימי השבתה.
ההבחנה בין שני שלבי השירות הייתה משמעותית גם לקביעת היקף האחריות. בית המשפט לא ראה בעצם שליחת הטכנאי בזבוז זמן שמזכה בפיצוי, משום שכתב השירות איפשר את הפעולה והטכנאי הגיע במועד. החבות נוצרה לאחר שנקבע שיש צורך בגרר והזמן שנמסר להגעתו לא קוים. לכן לא כל משך האירוע יוחס לנתבעות, אלא בעיקר פרק ההמתנה הממושך לגרירה והעדר עדכון יזום שהיה מאפשר לתובע לדעת מראש שהשירות לא יבוצע בזמן שנמסר לו.
לאחר שקלול הטענות והראיות העמיד בית המשפט את הפיצוי על 1,500 שקל. הסכום כולל גם החזר הוצאות ואגרה בסכום מתון, בשים לב לכך שלא התקיים דיון במעמד הצדדים. החיוב הוטל על קבוצת שגריר, בהתאם לעמדת הנתבעות שלפיה ספקית שירותי הגרירה תישא בכל חבות שתיקבע. התוצאה משקפת אפוא קבלה חלקית של טענת הלקוח: בית המשפט הכיר באיחור ובטרחה שנגרמה לו, אך צמצם באופן ניכר את סכום הפיצוי לעומת 5,000 השקלים שנתבעו.
מספר התיק: ת"ק 61003-11-25.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.