בית משפט השלום בירושלים פסק לנפגעת תאונת דרכים 605,800 שקל, לאחר שקבע כי נותרה לה בעקבות התאונה נכות רפואית משוקללת של 19.25% וכי נכותה התפקודית עומדת על 9.63%. האחריות של איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ לפצות את התובעת לא הייתה שנויה במחלוקת, וההליך התמקד בגובה הנזק. השופטת מירית פורר קיבלה את קביעות המומחים שמונו מטעם בית המשפט, פסקה פיצוי בגין כאב וסבל, הפסדי שכר, גריעה מכושר השתכרות, טיפולים ותרופות ועזרת הזולת, ודחתה חלק מדרישות התובעת שלא הוכחו.
צריכים עו"ד?
התאונה אירעה ב-19 באוגוסט 2021. לפי פסק הדין, רכבה של התובעת נפגע מאחור בתאונת שרשרת ונהדף קדימה. היא פנתה תחילה לטיפול בטרם ובהמשך פונתה באמבולנס לחדר המיון במרכז הרפואי שערי צדק, שם התלוננה על כאבים במותן שמאל, כאבי ראש ובחילות. בהמשך טענה כי מאז התאונה היא סובלת מהפרעות חרדה, כאבים והגבלות בעמוד השדרה המותני והצווארי. חברת הביטוח לא חלקה על חובתה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והמחלוקת הוגדרה בפסק הדין כמחלוקת בשאלת הנזק בלבד.
שלושה מומחים מטעם בית המשפט בחנו היבטים שונים של מצבה. בתחום הפסיכיאטרי נקבע כי התובעת אינה סובלת מפסיכופתולוגיה הקשורה לתאונה, ולכן לא נקבעה לה נכות נפשית. עם זאת, המומחה הפסיכיאטרי הפנה לבחינה ראומטולוגית בשל אבחנת פיברומיאלגיה. הראומטולוג קבע כי התסמונת שממנה סובלת התובעת הוחמרה בעקבות התאונה, וכי היא כוללת כאבים מפושטים, ליקוי שינה, עייפות ותסמינים סומטיים נוספים.
המומחה הראומטולוגי העריך נכות צמיתה של 20% בגין הפיברומיאלגיה, אך ייחס לתאונה 15% בלבד. 5% נוספים יוחסו למצב קודם שנלמד מן התיעוד האורתופדי לאורך השנים. הוא קבע שהנכות המיוחסת לתאונה קיימת מפברואר 2022, מועד האבחון הראשון של התסמונת על ידי הרופאים המטפלים. בתחום האורתופדי נקבעה נכות צמיתה נוספת של 5% בעמוד השדרה הצווארי בשל הגבלה קלה מאוד בטווחי התנועה, ללא נכות צמיתה בעמוד השדרה המותני או בברכיים.
המומחים לא נחקרו על חוות דעתם. בית המשפט הזכיר כי הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו למומחים, אך סטייה מחוות דעת רפואית שמורה למקרים שבהם עולה טעות גלויה מן הראיות. בנסיבות התיק, ובהיעדר חקירת המומחים, נקבע כי הערכותיהם נותרו בעינן. מכאן חישבה השופטת נכות רפואית משוקללת צמיתה של 19.25% בעקבות התאונה.
המחלוקת המרכזית עברה לשאלה כיצד הנכות הרפואית משפיעה בפועל על תפקודה ועל יכולת ההשתכרות. התובעת טענה כי נאלצה לעבור מתפקיד של סייעת רגילה בגן ילדים, שכלל טיפול במספר ילדים, לתפקיד של סייעת רפואית המלווה ילד אחד. היא טענה גם שעזבה עבודה נוספת בסופרמרקט בשל קושי גופני, ובהמשך עזבה את עבודתה כסייעת, עבדה כמזכירה במשרה חלקית וכיום היא עובדת במוקד ההוראה של משרד החינוך. לטענתה, נכותה התפקודית גבוהה מן הנכות הרפואית ולכל הפחות שווה לה.
חברת הביטוח הציגה תמונה שונה. היא טענה כי הנכויות "אינן בעלות משמעות תפקודית כלל", והסתמכה בין היתר על קביעת הראומטולוג שלפיה אין מניעה שהתובעת תמשיך בעיסוקה הקודם כסייעת. הנתבעת טענה שעזיבת העבודה נבעה מהריונות קשים ומשמירת הריון, וכי ההמלצה של רופא תעסוקתי לצמצם את המשרה הייתה זמנית. היא הוסיפה כי לעברה הרפואי של התובעת היו רכיבים קודמים, ולכן לשיטתה הפגיעה בכושר ההשתכרות היא לכל היותר כרבע מן הנכות הרפואית.
בית המשפט דחה את הטענה שמצבה התפקודי נובע כולו מן העבר הרפואי. עם זאת, הוא גם לא קיבל את עמדת התובעת שלפיה הנכות התפקודית צריכה להשתוות לנכות הרפואית. בפסק הדין נקבע כי היו לתובעת תסמינים מסוימים עוד קודם לתאונה, וכי התאונה החמירה אותם. עוד נקבע ששילוב בין ההריונות לבין הפיברומיאלגיה תרם לעזיבת תפקיד הסייעת, אך הפיברומיאלגיה עצמה היא גורם המשפיע על תפקודה. לאחר בחינת ההמלצה התעסוקתית הזמנית והשימוש בקנאביס להקלה על הכאב, נקבעה הנכות התפקודית במחצית הנכות הרפואית, 9.63%.
בעניין השכר דחה בית המשפט את טענת התובעת כי יש לחשב את הפסדיה לפי השכר הממוצע במשק משום שהיא "נמצאת בתחילת תעסוקתה בשוק העבודה וטרם החלה לכתוב את סיפור חייה". השופטת קבעה כי התובעת עבדה לפחות שבע שנים לפני התאונה, וכי נתוני העסקתה מראים דפוס לא רציף ושכר תנודתי שהיה נמוך מהשכר הממוצע. בסיס השכר לעבר הועמד על 5,400 שקל, על סמך ממוצע שכרה בשנת התאונה בתקופה שנקבעה בפסק הדין. בגין הפסדי שכר וזכויות סוציאליות לעבר נפסקו 35,100 שקל.
גם לעתיד לא התקבלה הדרישה לחשב לפי השכר הממוצע. התובעת טענה כי רצתה ללמוד ולהיות גננת וכי התאונה גרמה לה לוותר על השאיפה, אך בית המשפט קבע שלא הוצגו ראיות לכך שבשבע השנים שלפני התאונה פעלה למלא את דרישות הקבלה ללימודי הוראה. לכן חושב אובדן כושר ההשתכרות לעתיד לפי שכר המינימום שצוין בפסק הדין, 6,443.9 שקל, ובהתאם לנכות התפקודית. בגין גריעה מכושר ההשתכרות והפסדי פנסיה לעתיד נפסקו יחד 181,400 שקל.
ראש נזק משמעותי נוסף נגע לטיפולים ולתרופות. הראומטולוג המליץ על הידרותרפיה, טיפול שיחתי, תאי צ'י, סימבלטה וקנאביס רפואי. התובעת דרשה 637,053 שקל בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד. בית המשפט דחה את דרישות הפיצוי לעתיד עבור הידרותרפיה וטיפול שיחתי, לאחר שקבע שלא הוכח במידה הנדרשת שהשירותים אינם ניתנים בסל הבריאות או במסגרת שירותים משלימים. גם דרישת הפיצוי לתאי צ'י נדחתה, בין היתר משום שהתובעת העידה שאין בסביבתה חוג המתאים לדרישות הצניעות של אורח חייה וכי לא המשיכה בשיעורים.
לעומת זאת, התקבלה הדרישה העיקרית בנוגע לתרופות. חוות הדעת הרפואית, המרשמים, הרישיונות והקבלות תמכו בכך שהתובעת משתמשת בסימבלטה ובקנאביס רפואי. הראומטולוג העריך סבירות גבוהה שתזדקק לקנאביס באופן קבוע. בית המשפט פסק 312,000 שקל, במעוגל, עבור הוצאות עתידיות של התרופות והוצאה מסוימת לטיפולים חלופיים תומכים. בנוסף התקבלו הוצאות עבר שהוכחו בקבלות לקנאביס בסך 6,187 שקל, טיפול שיחתי אחד בסך 400 שקל, וכן הוצאות הטיפול הראשוני והאמבולנס. דרישות להוצאות נסיעה נוספות נדחו בהיעדר ראיות.
בגין נזק לא ממוני נפסקו 45,526 שקל בהתחשב בגילה ובנכות הרפואית. בנושא עזרת הזולת, התובעת ביקשה פיצוי גלובלי של 222,506 שקל וטענה שהיא נעזרת בבני משפחה בניהול משק הבית ובטיפול בילדות. בית המשפט קבע שלא הוכחו התנאים לפיצוי בהיקף הנטען, אך הכיר בעזרה שניתנה בסמוך לתאונה ופסק 10,000 שקל לעבר. לעתיד נפסקו 15,000 שקל על דרך האומדן, בהתחשב בכך שקיים לכל היותר חשש לצורך בעזרה מוגברת במידה מועטה.
בסיכום חיבר בית המשפט את ראשי הנזק והעמיד את הפיצוי הכולל על 605,800 שקל במעוגל. בנוסף חויבה חברת הביטוח בשכר טרחת עורך דין בשיעור 15.34% ובהוצאות המשפט. בכך הסתיים הדיון בשאלת הנזק, כאשר חלק מטענות התובעת התקבלו וחלקן נדחו, אך קביעת המומחים בדבר החמרת הפיברומיאלגיה והנכות הצווארית נותרה הבסיס המרכזי לפיצוי.
מספר התיק: ת"א 69006-03-23.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.