בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה חייב את חברת ויצמן א.ת.א יזמות בע"מ להשיב ללקוח 3,481 שקל ששילם עבור טיפול בבקשה לרישיון כלי ירייה פרטי, לאחר שקבע כי נציגת החברה הבטיחה לו שבקשתו תאושר בתוך ימים וכי השירות שניתן לא עמד בהתחייבויות ובהצגת הדברים שנמסרה לו. הרשם הבכיר מילאד תלחמי קיבל את התביעה במלואה וחייב את החברה גם בהוצאות בסך 1,350 שקל.
צריכים עו"ד?
התובע פנה לחברה באוגוסט 2025 לצורך טיפול בבקשה לרישיון נשיאת כלי ירייה פרטי. בין הצדדים נחתם "הסכם שירות בנושא בקשה לרישיון נשיאת כלי ירייה פרטי", והתובע שילם 3,481 שקל. הוא טען כי לפני התשלום הוצג לו מצג שלפיו הוא עומד בתנאים ויקבל רישיון בתוך זמן קצר, וכי נאמר לו שלא ייגבה ממנו כסף אם אינו מתאים לקבלת הרישיון.
התובע תיאר בבית המשפט את השיחה עם נציגת החברה ואמר: "היא אמרה שנוציא לך את הרישיון בתוך 7 ימים, 4 ימים, ממנה קיבלתי בוודאות את הרושם שאני מקבל את הרישיון". לדבריו, הוא הסביר לנציגה את נתוניו ואת העובדה שבעבר סבר שאינו זכאי לרישיון, אך היא השיבה לו שהכול בסדר. בית המשפט העדיף בסופו של דבר את גרסתו לגבי תוכן ההבטחות שניתנו לפני העסקה.
החברה טענה מנגד כי מעולם לא התחייבה לקבלת רישיון או ללוח זמנים מסוים. לדבריה, השירות שהיא מספקת כולל בדיקת זכאות, איסוף מסמכים, הגשת הבקשה באופן מקוון, הגשת ערר במקרה הצורך והתנהלות מול האגף לרישוי כלי ירייה. היא הדגישה כי "מעולם לא הסתירה את העובדה כי ניתן לבצע את ההליך בחינם באמצעות האתר הממשלתי", וכי התשלום נגבה עבור ליווי שמקל על האזרח בהתנהלות מול המערכת.
החברה הוסיפה כי "לא התחייבה מעולם לזמנים ספציפיים" וכי משך הטיפול תלוי באגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי. לטענתה, ההסכם עצמו מבהיר שאין הבטחה לתוצאה חיובית ושאין התחייבות לזמן מסוים. עם זאת, לכתב ההגנה לא צורפו הבקשה שהוגשה בפועל, הערר או המסמכים האחרים שהוגשו בשם התובע.
כדי לברר מה נעשה בעניינו של התובע, הורה בית המשפט לאגף לרישוי כלי ירייה להעביר את מלוא התיק. מן המסמכים עלה כי בקשה לרישיון הוגשה ביום 2 בספטמבר 2025. בפרטי המייצג נרשם עורך דין שהוא אחיו של מנהל החברה, על יסוד ייפוי כוח שנחזה להיות חתום יום קודם לכן. התובע הכחיש שחתם בפני אותו עורך דין ואף טען שאינו מכיר אותו.
הבקשה נדחתה עוד באותו יום משום שהתובע לא עמד בתבחין "מגורים בישוב זכאי". כתובתו במרשם האוכלוסין נותרה בחיפה ולא שונתה ליישוב שבו טען שהוא שוכר דירה. התובע העיד שכבר בזמן ההתקשרות אמר לחברה שאין בכוונתו לשנות את כתובתו בתעודת הזהות. בית המשפט קיבל גם בנקודה זו את גרסתו וקבע שחברה העוסקת בליווי בקשות לרישיון כלי ירייה אמורה לדעת ששינוי הכתובת במרשם נדרש לצורך התבחין שעליו התבססה הבקשה.
באותו יום הוגש גם ערר. בפסק הדין תואר הערר כלקוני וקצר, ובו נכתב כי המבקש גר ושוכר ביישוב המזכה ברישיון וכי צורפו המסמכים הנדרשים. גם תצהיר הערר אושר בידי אותו עורך דין, בעוד שהתובע הכחיש שהופיע בפניו או חתם בפניו. עורך הדין לא העיד בהליך.
נציג האגף לרישוי כלי ירייה שהעיד בבית המשפט הסביר כי לערר לא הייתה תוחלת במצב שבו הכתובת לא שונתה כנדרש. הוא אמר: "מן הראוי שהמייצג שהוא עו"ד ולא משנה מי הוא, יתן למבקש את התמונה המלאה ולא יבטיח לו הבטחו שווא". עוד עלה שהערר לא הגיע להכרעה של הממונה במחוז, ולכן לא ניתנה בו החלטה מינהלית מלאה.
בית המשפט ייחס משקל לכך שהחברה לא הביאה לעדות את נציגת המכירות ששוחחה עם התובע ולא הציגה הקלטה של השיחה. במצב הזה, ובהתחשב בעדות התובע וביתר הראיות, קבע הרשם כי יש להעדיף את גרסת התובע ולפיה הובטח לו שבקשתו תאושר בתוך מספר ימים. נקבע שהיעדר העדות וההקלטה פועל לחובת החברה בשאלת תוכן השיחה המקדימה.
הרשם תלחמי בחן גם את נוסח ההסכם ומצא בו קושי. בהסכם נכתב שהחברה "תסייע ללקוח במימוש זכאותו לקבלת רישיון נשק פרטי", ובכתב ההגנה נאמר שהחברה מסייעת לאזרחים "לממש את הזכות" לשאת כלי ירייה. בית המשפט קבע שהניסוחים האלה עלולים ליצור רושם שלפונה כבר קיימת זכאות שאפשר לממש, בעוד שבפסק הדין הובהר שאין לאזרח זכות קנויה או מוקנית להחזיק ולשאת כלי ירייה וההחלטה נתונה לרשות המוסמכת בהתאם לתנאים ולתבחינים.
על יסוד הדברים האלה קבע בית המשפט שהחברה לא נהגה בדרך מקובלת ובתום לב וכי התובע הוטעה. בנוסף נקבע שלא גולו לו מלוא העובדות הנוגעות לאופן הטיפול בבקשה. ההסכם לא הבהיר שהבקשה והערר יטופלו בידי עורך דין מטעם החברה, והחברה לא מסרה לתובע עותקים מלאים מן המסמכים שהוגשו בשמו.
פסק הדין מתח ביקורת גם על אופן הטיפול בערר. נקבע שהחברה הייתה צריכה לדאוג לערר שמטפל בקושי המהותי שבבקשה, ובפרט לסוגיית הכתובת. תחת זאת, הערר שנשלח לא הביא להחלטת הממונה ולא מיצה את המסלול המינהלי. בית המשפט ציין כי אילו הערר היה מטופל כראוי, הייתה נשמרת לתובע האפשרות לקבל החלטה מסודרת ובהמשך, ככל שנדרש, למצות הליכים נוספים.
בסיכום קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל. החברה חויבה להשיב לתובע את מלוא 3,481 השקלים ששילם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד פסק הדין, וכן לשאת בהוצאותיו, כולל החזר האגרה, בסך כולל של 1,350 שקל.
לצורך בירור המחלוקת התקיימו שני דיונים, ולאחר שהאגף העביר את התיק זומן גם נציגו כדי להסביר מה אירע בבקשה ובערר.
תיק ת"ק 21021-10-25.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.