בית משפט השלום בחיפה קיבל בחלקה תביעה שהגיש סוכן ביטוח נגד עורך דין שייצג אותו בשני הליכים משפטיים, וחייב את עורך הדין להשיב 40 אלף שקל בתוספת מע״מ בגין שכר טרחה שנגבה עבור שלבים שלא בוצעו בפועל בתיקים מאוחדים שהתנהלו בחיפה. השופטת ג׳אדה בסול דחתה מנגד את החלק המרכזי האחר בתביעה, שבו נטען כי עורך הדין התרשל כאשר חתם בשם הלקוח על הסכם פשרה בהליך שהתנהל בתל אביב ללא הסכמתו. נקבע כי גם על רקע הקשיים שהתגלו בגרסת עורך הדין, הלקוח לא הוכיח את הנזק ואת הקשר הסיבתי הנדרשים לקבלת תביעת הרשלנות.
התביעה הוגשה במקור על סך 311,400 שקל, אולם המחלוקת הצטמצמה במהלך ההליך. התובע, סוכן ביטוח, שכר את שירותי הנתבע לייצגו בתביעות שבהן התעוררה מחלוקת בינו לבין חברת הביטוח AIG בנוגע לכיסוי אחריות מקצועית. חלק אחד של ההתקשרות עסק בשני הליכים שאוחדו בבית משפט השלום בחיפה. החלק השני נגע לתביעה בבית משפט השלום בתל אביב, שבה השתתפו הצדדים בהליך גישור ובהמשך נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
בהליכים המאוחדים בחיפה נחתמו הסכמי שכר טרחה שבנו את התשלום לפי שלבים. בפתח ישיבת ההוכחות הוסכם כי התובע שילם בסך הכול 100,040 שקל כולל מע״מ. התובע טען כי בהתאם להסכמים היה עורך הדין זכאי לתשלום עבור הגשת כתבי הגנה והודעות לצד שלישי, אך לא היה זכאי לשכר עבור שלבי תצהירים וסיכומים משום שההליך הסתיים לפני שבוצעו אותם שלבים. לאחר תיקון חישוביו טען שהנתבע היה זכאי ל-52,650 שקל כולל מע״מ ודרש את ההפרש.
עורך הדין טען כי פעל וגבה את שכרו כדין לפי הסכמים חתומים שאינם מותנים בתוצאת ההליך. לטענתו, עצם הגעת ההליך לשלב מסוים והגשת ראיות מצד הצד האחר הקימו את זכותו לתשלום בהתאם להסכם, והוא אף טען בחישוביו כי התובע לא שילם את מלוא הסכום המגיע. במהלך חקירתו, עם זאת, הודה שאינו זוכר אם הוגשו תצהירים בהליך בחיפה.
בית המשפט בחן את לשון הסכמי שכר הטרחה ואת השלבים שבוצעו בפועל. נמצא כי ההסכמים חילקו את התמורה לשלבים מוגדרים, ובהם הגשת כתב הגנה, הגשת הודעה לצד שלישי, תצהירים או ראיות וסיכומים. ההליכים בחיפה הסתיימו בפסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א, לפני שהוגשו תצהירים מטעם עורך הדין ולפני שלב הסיכומים. השופטת קבעה כי אין בסיס לחיוב הלקוח במלוא שכר הטרחה שנקבע לשלבים שלא בוצעו.
בית המשפט קיבל כי עורך הדין היה זכאי לשכר עבור הודעות לצד שלישי בכל אחד מההליכים וכן להוצאות המשרד שנקבעו בהסכמים, אך קבע שלא היה זכאי לשכר עבור שלב התצהירים והסיכומים שלא התקיים. התוצאה הייתה חיוב בהשבת 20 אלף שקל בתוספת מע״מ בכל אחת משתי התביעות, ובסך הכול 40 אלף שקל בתוספת מע״מ, כפי שנקבע במפורש בפסק הדין.
החלק השני בתביעה היה מורכב יותר. בהליך שהתנהל בתל אביב השתתף התובע בישיבת גישור בפברואר 2019. לא נחתם באותו מועד הסכם, אך בהמשך הועברה הצעה שהפכה להסדר פשרה וקיבלה תוקף של פסק דין. לפי ההסדר, התובע נדרש לשלם 65 אלף שקל, AIG שילמה 65 אלף שקל וצד נוסף שילם 15 אלף שקל. התובע טען כי גילה על ההסכם רק לאחר שקיבל דרישת תשלום באפריל 2019 וכי מעולם לא אישר לעורך הדין לקבל את הפשרה בשמו.
בעדותו תיאר התובע את עמדתו לאחר הגישור ואמר כי ״היה ברור לגמרי שאנחנו ממשיכים הלאה את המשפט״. הוא טען כי הסכמתו הייתה לכל היותר לשאת בהשתתפות העצמית בהתאם לפוליסה, ולא להסדר שעליו חתם עורך הדין. לאחר שנודע לו על ההסכם ביקש לבטל את פסק הדין והסכם הפשרה, אך בקשתו נדחתה. גם הליכים נוספים שיזם לא הובילו לביטולו.
עורך הדין טען כי התובע נכח בגישור, הביע את הסכמתו לתנאים בפני המגשר ובאי כוח הצדדים, וכי החתימה נעשתה בהתאם להסכמה מפורשת. לדבריו, הוא טיפל בלקוח באופן מקצועי ו״השיג תוצאה טובה, הכי טובה שאפשר״, כאשר התובע לא נדרש לשלם מעבר להשתתפות העצמית שלו. הוא הדגיש כי ייפוי הכוח אפשר לו להתפשר בשם הלקוח.
בית המשפט מצא קושי בהתנהלות סביב ההסכמה לפשרה. השופטת ציינה כי ייפוי כוח שמאפשר לעורך דין להתפשר אינו שקול להסכמה בלתי מוגבלת לקבל כל פשרה ללא עמדת הלקוח. בפסק הדין הוזכר סעיף 5 לחוק השליחות והצורך בהרשאה מפורשת לפעולות מסוג פשרה או ויתור. השופטת ציינה כי אילו היה עורך הדין מחתים את הלקוח על הסכם הגישור או על אישור להצעה שאומצה, המחלוקת הנוכחית לא הייתה נוצרת. גרסת הנתבע בדבר הסכמה מפורשת פורטה במלואה רק במהלך החקירה ולא נתמכה בעדות נוספת.
עם זאת, הקושי בהוכחת ההסכמה לא הספיק לקבלת תביעת הרשלנות. כדי לזכות בפיצוי היה על התובע להוכיח לא רק הפרת חובה אלא גם נזק וקשר סיבתי. בית המשפט קבע שלא הוכח מה הייתה התוצאה הכספית שהיה התובע משיג אילו המשיך ההליך עד פסק דין, לא הוכח שהסדר הפשרה היה גרוע מהחלופה הסבירה ולא הוצגה תשתית מספקת לסכום הנזק הנטען. גם דרישתו להשבת מלוא שכר הטרחה ששילם בהליך בתל אביב לא הוכחה כנזק בר פיצוי.
לכן נדחה החלק בתביעה הנוגע להסכם הפשרה ולנזק הנטען בעקבותיו, ואילו החלק הנוגע לשכר הטרחה שנגבה ביתר בהליכים בחיפה התקבל. עורך הדין חויב להשיב 40 אלף שקל בתוספת מע״מ. בנוסף נפסקו לטובת התובע הוצאות בסך 1,500 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 שקל. מספר התיק: ת״א 13858-08-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.