בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל בחלקה תביעה של קסוטו ושות', משרד עורכי דין, לתשלום שכר טרחה בגין טיפול בסכסוך מסחרי בתחום האנרגיה הסולארית. השופט רונן אילן קבע כי רק המאור הגדול מערכות סולאריות בע"מ התקשרה עם המשרד, וחייב אותה לשלם 484,179 שקל. התביעה נגד שתי חברות נוספות בקבוצת המאור הגדול נדחתה. הסכום שנפסק היה נמוך מ-986,294 השקלים שנתבעו, לאחר שבית המשפט קיבל חלק מרכיבי שכר הטרחה המבוסס על הצלחה ודחה אחרים, ובהם דרישה שנגזרה משווי פאנלים סולאריים שהוחזרו לחברה.
צריכים עו"ד?
הרקע היה סכסוך בין המאור הגדול מערכות סולאריות לבין אי.די.איי. אנרגיה בע"מ, EDI, בקשר להסכמי שיתוף פעולה בקידום מיזמים להקמת מערכות סולאריות. החברה סברה כי EDI הפרה התחייבויות, לא העבירה לה מלוא תמורות מפרויקטים, גבתה כספים שלא הגיעו לה והחזיקה שלא כדין בפאנלים סולאריים בשווי של כ-1.6 מיליון שקל. בפברואר 2022 נעשתה פנייה לקסוטו ושות' לבחון ייצוג בסכסוך.
הסכם שכר הטרחה לא נערך במסמך פורמלי ארוך אלא בחילופי דוא"ל ב-21 בפברואר 2022. לאחר שהועלו כמה חלופות, הלקוח הציע: "חי + חי: 18,000 ₪ ריטיינר חדשי + 18% מכל כסף וכו'". משרד עורכי הדין השיב בהצעה של 24 אלף שקל ריטיינר חודשי ו-18% מן התוצאה, וההצעה אושרה. בפסק הדין נקבע כי כך נכרת הסכם שכר הטרחה, שכלל שני רכיבים: 24 אלף שקל לחודש ו-18% מטובת ההנאה שתצמח מן הטיפול, בתוספת מע"מ.
הגדרת "התוצאה" עמדה בלב המחלוקת. משרד עורכי הדין הגדיר אותה בדוא"ל כ"כל סכום כסף או שווה כסף שיתקבל או יחסך", לרבות כספים שיתקבלו מן הצד השני או סכומים שהלקוחה תוכל לקזז מחובותיה. לאחר כריתת ההסכם שלח המשרד ל-EDI מכתב התראה, ובהמשך הגיש בקשה דחופה לצו מניעה זמני. הבקשה נדחתה ב-17 במרץ 2022. לאחר מכן נפתח משא ומתן בין הצדדים, הפאנלים הוחזרו לחברה, וב-13 ביוני נחתם "הסכם המחאה" שסיים את מכלול המחלוקות עם EDI.
כעבור כמה שבועות שלח קסוטו ושות' דרישת "סגירת חשבון שכר טרחה". החברה דחתה את רוב הדרישה. בהליך טענה החברה כי השירות נשכר לצורך הליך משפטי, אך לאחר שבקשת צו המניעה נדחתה התברר שאין צורך בניהול משפט ממושך, וכי ההסכמות עם EDI הושגו בעיקר במישרין ומעורבות משרד עורכי הדין הייתה מצומצמת. ביחס לחלק מן ההתפתחויות נטען כי המידע הועבר למשרד "לידיעה בלבד".
בית המשפט לא קיבל את הטענה שרכיב ההצלחה היה מותנה בניהול הליך משפטי. נקבע שבהסכם אין הוראה שמגבילה את התשלום למקרה שבו תוגש תביעה או יתנהל משפט, ואף בעדות מטעם החברה לא נשמרה הטענה הזו. השופט קבע כי זכות המשרד לתשלום המבוסס על הצלחה אינה תלויה בקיומו של הליך משפטי. גם הטענה שמידת המעורבות של המשרד בכל רכיב חייבת להיבחן בנפרד נדחתה: לפי לשון ההסכם, די בכך שטובת ההנאה צמחה ללקוחה בקשר לסכסוך לאחר ההתקשרות, ואין תנאי המחייב להוכיח שהיא נוצרה דווקא בזכות מאמץ מסוים של המשרד.
עם זאת, פסק הדין הדגיש את החובות המיוחדות החלות על עורך דין בניסוח הסכם שכר טרחה. נקבע כי מידת הניסיון של הלקוח אינה פוטרת את עורך הדין מן החובה לוודא שהלקוח מודע לרכיבי הסכם השכר ומבין את משמעותם. בית המשפט ציין ספק אם האופן שבו נכרת ההסכם, בחילופי דוא"ל בלבד, מבטא הסבר מפורט וברור. עוד נקבע כי כאשר קיים ספק בפרשנותו של הסכם שכר טרחה יש להעדיף את הפרשנות המיטיבה עם הלקוח. העיקרון הזה קיבל משמעות מעשית בבחינת דרישת התשלום לפי שווי הפאנלים.
המשרד טען כי החזרת הפאנלים, ששווים הוערך בכ-1.6 מיליון שקל, היא טובת הנאה המזכה אותו ב-18% משוויים. בית המשפט דחה את הרכיב. נקבע שהבעלות בפאנלים הייתה של החברה מלכתחילה, ו-EDI רק טענה לזכות עיכבון והחזיקה בהם. החזרת החזקה לא העבירה לחברה נכס שלא היה שלה, אלא הסירה את העיכבון הנטען. לכן לא ניתן לראות בשווי הפאנלים כסף או שווה כסף שהתקבל מן הצד השני בהתאם להגדרת ההצלחה בהסכם.
לעומת זאת, כמה רכיבים אחרים התקבלו. החברה לא חלקה על כך שהיא חייבת 18% מסכום של 90 אלף שקל שהוחזר לה בגין גביית יתר בפרויקט, ולכן נפסקו 16,200 שקל ברכיב זה. לגבי אגרות בסך 278,795 שקל שהוחזרו במסגרת ההסדר עם EDI, נקבע שמדובר בכספים שהיו במחלוקת והתקבלו בעקבות ההסדר, ולכן הם טובת הנאה המזכה את המשרד ב-50,183 שקל.
רכיב משמעותי נוסף נגע להסכם ההמחאה. לפי פסק הדין, במסגרת ההסכם הועברו ל-EDI זכויות בפרויקטים והוסכם על תשלום כספים לחברה. משרד עורכי הדין ביסס את דרישתו על 1,510,766 שקל, ובית המשפט קבע כי מדובר בטובת הנאה כספית שלפי ההסכם מזכה אותו ב-18%, כלומר 271,938 שקל. מנגד נדחתה דרישה נוספת של 100 אלף שקל שהתבססה על טענה למידע ולהנחה שניתנו ללקוחה, לאחר שלא הובהר מהי טובת ההנאה ומהו בסיס החישוב.
גם על תקופת הריטיינר הייתה מחלוקת. החברה טענה כי לאחר תחילת המשא ומתן עם EDI היקף עבודת המשרד הצטמצם, ולכן אין מקום לשלושה חודשי ריטיינר נוספים. בית המשפט קבע כי התשלום החודשי אינו תלוי במספר שעות העבודה בפועל, אלא בזמינות השירות כל עוד ההתקשרות נמשכת. הודעת מנכ"ל החברה בתחילת יולי ביקשה לסיים את הפעילות בסוף אותו חודש, ולכן נקבע שהשירות נמשך עד סוף יולי והמשרד זכאי ל-72 אלף שקל עבור שלושה חודשים נוספים.
שאלה מקדמית נוספת הייתה מי בכלל חב בשכר הטרחה. משרד עורכי הדין ביקש לחייב את שלוש החברות הנתבעות יחד, משום שהן חברות באותה קבוצה. בית המשפט דחה את הטענה ביחס לשתי חברות וקבע שהמסמכים שנוצרו בזמן אמת, ובהם מכתב ההתראה והבקשה לצו מניעה, הצביעו על כך שהשירות ניתן לחברה אחת בלבד. עצם הקשר התאגידי בין החברות לא הספיק כדי לחייב את כולן או להצדיק הרמת מסך גורפת.
בסיכום חיבר בית המשפט את הרכיבים שהתקבלו: 72 אלף שקל ריטיינר, 16,200 שקל בגין הגבייה ביתר, 50,183 שקל בגין החזר האגרות ו-271,938 שקל בגין הסכם ההמחאה. הסכום לפני מע"מ עמד על 410,321 שקל, ובצירוף 18% מע"מ על 484,179 שקל. נוסף לכך חויבה המאור הגדול מערכות סולאריות במחצית האגרה ובשכר טרחת עורך דין של 25 אלף שקל. התביעה נגד שתי החברות האחרות בקבוצה נדחתה. מספר התיק: ת"א 24976-03-23.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.