בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון עיכב תביעה בסך 10,760 שקל שהוגשה נגד רייטן השקעות בע"מ, וקבע כי המחלוקת צריכה להתברר בבוררות בהתאם לתניה שנכללה בהסכם בין הצדדים. הרשם הבכיר מרדכי וחדי דחה את טענת התובע שלפיה תניית הבוררות היא תנאי מקפח בחוזה אחיד המצדיק את בירור התביעה בבית המשפט, ונתן משקל בין היתר להתחייבות החברה לשאת תחילה בכל אגרות מוסד הבוררות ובמלוא שכר הבורר.
צריכים עו"ד?
ההליך נפתח כתביעה קטנה של לקוח נגד רייטן השקעות. החברה ביקשה לעכב את ההליך מכוח סעיף 5(א) לחוק הבוררות, בהסתמך על סעיף 5.4 להסכם ייעוץ פיננסי שנחתם בין הצדדים ב-2 בספטמבר 2025. ההסכם כלל תניית בוררות רחבה, שלפיה מחלוקות בין הצדדים יועברו להכרעה בפני מוסד בוררות ולא יתבררו בהליך רגיל בבית המשפט.
רייטן טענה כי ההסכם נבחן על ידי התובע לפני שנחתם וכי הוא אף ניהל משא ומתן על חלק מתנאיו. החברה הדגישה כי התובע הוא עורך דין במקצועו, וכי במהלך ההתקשרות שונה לבקשתו אחד הסעיפים הנוגעים לבלעדיות כך שהתקופה צומצמה ל-60 ימים. לשיטתה, הדבר מלמד שהוא קרא את ההסכם, הבין אותו ולא קיבל אותו כטופס שלא ניתן לשינוי. החברה הוסיפה כי היא נכונה "תישא בכל אגרות המוסד ובמלוא שכר הבורר" בשלב הראשון, וכן ביקשה לקדם הליך קצר שיתמקד בישיבה אחת ככל שניתן.
התובע התנגד לעיכוב. הוא טען כי תניית הבוררות היא תנאי מקפח בחוזה אחיד, בפרט משום שהיא שוללת ממנו את האפשרות לברר תביעה צרכנית בסכום נמוך בבית המשפט לתביעות קטנות. לשיטתו, העובדה שהוא עורך דין אינה שוללת את מעמדו כלקוח פרטי, ובניגוד לשינוי שנעשה בתנאי הבלעדיות, לא נוהל משא ומתן פרטני על סעיף הבוררות. הוא ביקש להחיל את סעיף 4(8) לחוק החוזים האחידים, היוצר חזקה ביחס לתנאים המגבילים את זכות הלקוח לפנות לערכאות.
עוד טען התובע כי מתקיים "טעם מיוחד" לפי סעיף 5(ג) לחוק הבוררות שלא לעכב את ההליך. הוא הצביע על אופייה הצרכני של ההתקשרות ועל כך שמדובר בתביעה של 10,760 שקל בלבד. לשיטתו, עצם הצורך לפנות לבוררות עלול להפוך את בירור הסכסוך ליקר ומכביד ביחס לסכום שבמחלוקת, ולכן יש לאפשר את בירורו במסגרת התביעות הקטנות.
בית המשפט פתח בכלל הקבוע בחוק הבוררות. כאשר קיים הסכם בוררות תקף והוגשה לבית המשפט תביעה בעניין שהוסכם למסור לבוררות, ברירת המחדל היא עיכוב ההליכים, בכפוף לתנאים הקבועים בחוק. האפשרות שלא לעכב בשל "טעם מיוחד" היא חריג, ובית המשפט הפנה לפסיקה המדגישה כי אין להפוך את החריג לכלל.
מכאן עבר הרשם לבחון את דיני החוזים האחידים. תניית הבוררות בהסכם הייתה רחבה וחלה על "כל חילוקי דעות ו/או דין ודברים" הנוגעים להסכם. בית המשפט קיבל כי תנאי בחוזה אחיד השולל או מגביל את זכותו של לקוח לפנות לערכאות עשוי להקים חזקה של קיפוח. עם זאת, מדובר בחזקה ניתנת לסתירה. השאלה היא האם במכלול הנסיבות מנגנון הבוררות יוצר יתרון בלתי הוגן לספק או פוגע באופן לא סביר בלקוח.
במקרה הנוכחי מצא בית המשפט שהחזקה נסתרה. הבוררות נמסרה למוסד הישראלי לבוררות עסקית, בפני בורר יחיד, וההסכם קבע כי ההכרעה תהיה כפופה לדין המהותי ולדיני הראיות. בית המשפט לא מצא בתנאים אלה מנגנון שמעניק לרייטן שליטה בזהות הבורר או יתרון מהותי אחר על פני הלקוח. העובדה שמדובר בבוררות מוסדית ובגורם ניטרלי הייתה חלק מהשיקולים לכך שהתניה אינה מקפחת בנסיבות הקונקרטיות.
שיקול מרכזי נוסף היה העלות. החשש מפני מצב שבו תובע בסכום קטן יידרש לשאת באגרות ובשכר בורר שעלולים להתקרב לסכום התביעה קיבל מענה בהתחייבות רייטן לשאת בהוצאות אלה בשלב הראשון. בית המשפט ראה בכך נתון שמנטרל את אחד הקשיים המרכזיים שהעלה התובע. גם הצעת החברה לקיים הליך ממוקד וקצר נשקלה בהקשר זה.
בית המשפט לא קבע כי מעמדו המקצועי של התובע כעורך דין לבדו שולל את תחולת חוק החוזים האחידים או הופך אותו ללקוח עסקי. עם זאת, העובדה שקרא את ההסכם ואף הצליח להביא לשינוי תנאי אחר בו הייתה חלק ממכלול הנסיבות. ההכרעה לא נשענה רק על מקצועו, אלא על מבנה התנאי, זהות מוסד הבוררות, אופן מינוי הבורר, הדין החל והתחייבות החברה בקשר לעלויות.
הרשם ציין גם כי לפניו הובאו החלטות נוספות שבהן נדונו תנאים דומים ביחס לאותה חברה, אך הכריע על יסוד ההסכם והנסיבות שבתיק הנוכחי. התוצאה היא שתניית הבוררות נאכפת, וההליך בבית המשפט נעצר. משמעות ההחלטה אינה דחיית התביעה לגופה ואינה קביעה שרייטן צודקת במחלוקת הכספית. השאלות המהותיות שבין הצדדים יידונו במסגרת הבוררות.
לפיכך הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים ועל סגירת התיק בבית המשפט לתביעות קטנות. ההכרעה עוסקת רק בפורום שבו תתברר המחלוקת ובתוקף תניית הבוררות, ולא בזכאות התובע לסכום שתבע או בטענות הצדדים לגוף השירות שקיבל.
בית המשפט הוסיף כי ההכרעה בתניית הבוררות אינה מתעלמת מהמאפיינים של הליך תביעות קטנות, אלא בוחנת אם יש הצדקה משפטית לסטות מהסכמת הצדדים. השאלה לא הייתה אם בוררות היא דרך עדיפה באופן כללי, אלא אם התנאי הקונקרטי חורג מהאיזון המותר בחוזה אחיד. בהקשר זה נבחנה גם האפשרות שהתניה תחסום בפועל את הגישה לסעד בשל העלויות. לאחר שרייטן קיבלה על עצמה את אגרות המוסד ואת שכר הבורר, החשש הזה נחלש באופן משמעותי. עוד הודגש כי ההליך המוסדי אמור להתנהל בפני בורר יחיד ועל פי הדין, ולכן לא נמצא שהמנגנון משנה את כללי המשחק לטובת החברה. בית המשפט ציין כי עצם קיומה של חזקה בחוק החוזים האחידים אינו מביא לביטול אוטומטי של הסעיף, אלא מחייב בחינה אם בנסיבות המקרה מתקיים קיפוח ממשי. במקרה זה התשובה שניתנה הייתה שלילית.
ת"ק 55539-07-26
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.