בית משפט השלום בירושלים הכריע בשתי תביעות הדדיות שנולדו מתאונת דרכים בין משאית איסוזו לרכב דאצ'ה, וקבע כי האחריות לתאונה מוטלת על נהגת הדאצ'ה, שסטתה שמאלה לנתיב נסיעת המשאית. השופט דן ליברמן העדיף את גרסת נהג המשאית על פני גרסת הנהגת, בין היתר על בסיס מיקום הנזקים בשני כלי הרכב ועל סמך דו״ח שערכה שוטרת זמן קצר לאחר התאונה. תביעת בעלת המשאית התקבלה, ותביעת השיבוב שהגישה חברת הביטוח של רכב הדאצ'ה נדחתה.
צריכים עו"ד?
התאונה אירעה ביום 30 במרץ 2025 בירושלים. בעקבותיה הוגשו שני הליכים שאוחדו למעשה להכרעה אחת. בתאד״מ 58812-06-25 תבעה החברה בעלת המשאית את נהגת רכב הדאצ'ה, את בעל הרכב ואת חברת הביטוח. בתאד״מ 18382-07-25 הגישה כלל חברה לביטוח בע״מ, שביטחה את רכב הדאצ'ה במועד התאונה, תביעת שיבוב נגד בעלת המשאית ונהג המשאית. בית המשפט שמע את שני הנהגים וכן שתי שוטרות שטיפלו באירוע.
המחלוקת המרכזית הייתה עובדתית ופשוטה להגדרה: מי סטה לנתיב של מי. נהגת הדאצ'ה אישרה בעדותה כי ביקשה לפנות שמאלה בצומת וכי לצורך כך היה עליה לעבור לנתיב שהיה משמאל לנתיב נסיעתה. עם זאת טענה כי התאונה לא נגרמה בשל הסטייה. לגרסתה, רכב הדאצ'ה עמד בנתיבו והמשאית פגעה בו מאחור. בית המשפט תיאר את גרסתה כך: התאונה התרחשה "לא עקב סטייתה שמאלה אלא עקב פגיעת המשאית מאחור ברכב הדאצ'ה בעת שרכב הדאצ'ה עמד בנתיב נסיעתו".
נהג המשאית הציג גרסה הפוכה. הוא טען כי התאונה אירעה משום שרכב הדאצ'ה סטה שמאלה לתוך נתיב נסיעת המשאית. לאחר שמיעת העדויות בחר בית המשפט להעדיף את גרסתו. השופט ציין כי גרסת הנהגת אינה מתיישבת במלואה עם דבריה שלה, שלפיהם התכוונה לעבור לנתיב שמאלי יותר כדי לבצע את הפנייה, ואף ציינה כי רכבה כבר היה מצוי בשיפוע מסוים שמאלה לצורך המעבר בין הנתיבים.
לצד העדויות, מוקדי הנזק בשני כלי הרכב קיבלו משקל. ברכב הדאצ'ה נמצא הנזק בצד שמאל מאחור, ואילו במשאית בצד ימין מקדימה. בית המשפט קבע כי תבנית נזק זו אינה מתיישבת היטב עם תיאור של פגיעה ישירה מאחור כפי שטענה הנהגת. בפסק הדין נכתב כי במקרה של פגיעה מאחור של המשאית ברכב הדאצ'ה, ניתן היה לצפות לפגיעה של החלק הקדמי של המשאית לאורך הפגוש האחורי של הדאצ'ה, ולא למוקדים שתועדו בפועל.
חיזוק נוסף לגרסת נהג המשאית נמצא בדו״ח שערכה שוטרת ממשטרת ישראל שטיפלה באירוע וגבתה את גרסאות שני הנהגים. בדו״ח נרשם כי נהגת הדאצ'ה מסרה שהיא ביצעה פנייה עם רכבה כדי לפנות שמאלה ו"נכנסה בנהג משאית". השוטרת לא זכרה בעת עדותה בבית המשפט את פרטי האירוע, שהתרחש למעלה משנה קודם לכן, אך השופט קבע כי הדבר אינו שולל את המשקל של המסמך שהכינה בסמוך לאירוע.
בית המשפט הדגיש כי לשוטרת לא היה אינטרס בתוצאות התביעה וכי הדו״ח היה מסמך שנערך על ידי גורם אובייקטיבי בזמן אמת, בסמוך לתאונה. גם העובדה שהדו״ח נכתב מספר שעות לאחר התאונה, ולא מיד ברגע התרחשותה, לא שללה לדעת השופט את משקלו הראייתי. שילוב הנתונים האלה, לצד עדויות הנהגים ומוקדי הנזק, הביא למסקנה כי גרסת נהג המשאית מסתברת יותר.
בסופו של דבר נקבע כי בעלת המשאית הוכיחה במאזן ההסתברויות את טענותיה לגבי נסיבות התאונה וזהות הגורם האחראי לה, ואילו חברת הביטוח של רכב הדאצ'ה לא הוכיחה את תביעתה. בכך נדחתה למעשה הטענה שעליה נשענה תביעת השיבוב, שלפיה האחריות רובצת על נהג המשאית.
עם זאת, בית המשפט לא קיבל את כל רכיבי הנזק שדרשה בעלת המשאית. החברה ביקשה גם פיצוי בגין "ימי העמידה", כלומר תקופת השבתת המשאית, אך נקבע כי רכיב זה לא הוכח. השופט הסביר כי לצורך כך היה על החברה להראות חסרון כיס ממשי שנגרם עקב השבתת המשאית למשך מספר ימים, ולא ניתן היה להסתפק במכתב של רואה החשבון. בפסק הדין אף צוין ספק אם ניתן לראות במכתב ראיה קבילה ללא תצהיר של רואה החשבון ומבלי שהתייצב לעדות.
הנזקים שכן הוכחו הסתכמו ב-36,524 שקל. הסכום כלל 29,643 שקל בגין הנזק למשאית לפי חוות דעת שמאי שלא נסתרה, 2,881 שקל שכר טרחת שמאי ו-4,000 שקל עבור גרר, כולם ללא מע״מ כמפורט בפסק הדין. בית המשפט חייב את נהגת הדאצ'ה ואת חברת הביטוח לשלם לבעלת המשאית את הסכום הזה, וכן 6,000 שקל שכר טרחת עורך דין ו-1,000 שקל הוצאות משפט. בנוסף נקבע כי עליהן לשפות את התובעת בגין המחצית השנייה של האגרה שתשולם.
התביעה נגד בעל רכב הדאצ'ה נדחתה, לאחר שנקבע כי אין מחלוקת שהוא לא היה מעורב בתאונה עצמה. תביעת השיבוב שהגישה כלל חברה לביטוח נגד בעלת המשאית ונהגה נדחתה ללא צו להוצאות.
פסק הדין ציין כי הוא מנומק בתמצית בהתאם לתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. במסגרת הדיון העידו נהג המשאית, נהגת הדאצ'ה ושתי שוטרות שטיפלו באירוע. לגבי הדו״ח של אחת השוטרות קבע השופט כי אף שנכתב מספר שעות לאחר התאונה, ולא מיד לאחריה, אין בכך כדי לפגוע במשקל הראייתי הבלתי מבוטל שיוחס לו. זאת משום שהשוטרת הייתה גורם אובייקטיבי ללא אינטרס בתוצאת ההליך והמסמך נערך בסמוך לאירוע.
הכרעת האחריות השפיעה באופן הפוך על שתי התביעות שנדונו יחד. בעלת המשאית, שנשאה בנטל להוכיח את תביעתה שלה, עמדה לפי בית המשפט במאזן ההסתברויות בנוגע לנסיבות התאונה ולזהות האחראי. לעומת זאת, חברת הביטוח, שתביעת השיבוב שלה נשענה על הטענה שנהג המשאית אחראי, לא עמדה בנטל להוכיח את גרסתה. לכן אותה מסכת ראיות הובילה לקבלת תביעה אחת ולדחיית האחרת.
מספרי התיקים: תאד״מ 18382-07-25 ותאד״מ 58812-06-25.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.