בית משפט השלום בחיפה חייב שלושה יריבים פוליטיים של ראש המועצה המקומית עוספיה לשעבר לשלם לו יחד 45 אלף שקל בגין שישה פרסומי לשון הרע. השופטת סיגלית מצא קיבלה את התביעה רק בחלקה: מתוך 14 פרסומים שנכללו בה, שלושה פרסומים של הנתבע הראשון, שניים של הנתבע השני ואחד של הנתבע השלישי נמצאו משמיצים ולא מוגנים. שמונה פרסומים אחרים נדחו, וכך גם עילות נוספות שטען להן התובע. בנוסף נפסקו החזר חלקי של אגרה ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 18 אלף שקל.
צריכים עו"ד?
התובע כיהן כראש המועצה המקומית עוספיה. ב-1 במאי 2023 הוא נעצר בחשד לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. בהמשך התנהלה מערכת בחירות מקומית, ובבחירות שנערכו ב-27 בפברואר 2024 נבחר הנתבע השני לראשות המועצה במקומו. הנתבעים הראשון והשלישי היו גם הם יריבים פוליטיים שהתמודדו בזירה המקומית. התביעה הוגשה בספטמבר 2024, לאחר תקופה שבה פורסמו ראיונות, פוסטים ואמירות חריפות על התנהלות התובע והמועצה.
בתביעה דרש ראש המועצה לשעבר 600 אלף שקל. הוא ייחס לנתבעים קנוניה של מסירת מידע כוזב למשטרה שהובילה למעצרו, וכן 14 פרסומים שלטענתו ייחסו לו שחיתות, הטיית מכרזים, טובות הנאה ופעולות פסולות נוספות. הוא טען גם לעילות נוספות, ובהן פגיעה בפרטיות והפרת חובות שונות. במהלך ההליך התברר שחלק מן העילות לא פורטו כראוי או לא הוכחו, והתובע הודה שלא היו בידיו ראיות לתיאום בין שלושת הנתבעים.
התובע טען ביחס לפרסומים כי "הנתבעים לא הוכיחו כי הייתה אמת בפרסומים". לשיטתו, העובדה שנעצר או שנחקר אינה הופכת טענות בדבר שחיתות, הטיית מכרזים או קבלת טובות הנאה לעובדות מוכחות. הוא ביקש להבחין בין פרסום עצם החקירה, שהיה ידוע לציבור, לבין קביעות מפורשות או משתמעות כאילו ביצע עבירות או ניהל את המועצה לטובת מקורבים.
הנתבעים טענו מנגד כי מדובר בביקורת פוליטית במסגרת מערכת בחירות ובנושאים בעלי עניין ציבורי מובהק. הנתבע השני הגדיר את ההליך "תביעת השתקה טיפוסית וקלאסית" שנועדה לדבריו להרתיע יריב פוליטי מביקורת. עוד נטען מטעמו כי הפרסומים "הנם תיאור נאמן ומדויק של מציאות עובדתית שהייתה נחלת הכלל", ובכלל זה עצם המעצר, החקירה והליכים ציבוריים שנגעו להתנהלות המועצה.
בית המשפט קבע נקודת מוצא כפולה. מצד אחד, לביקורת על איש ציבור ובייחוד בתקופת בחירות יש מרחב ביטוי רחב. אמירות שהן הבעת דעה על התאמתו של מועמד, אמינותו או יכולתו לכהן יכולות ליהנות מהגנות חוק איסור לשון הרע. מצד שני, המרחב הציבורי אינו מתיר להציג כעובדה מעשים פליליים או שחיתות שלא הוכחו. השופטת הדגישה כי חשדות, חקירה ואף המלצה אפשרית להעמיד לדין אינם כשלעצמם הוכחה לכך שאדם ביצע עבירה.
ביחס לנתבע הראשון נבחנו שמונה פרסומים. שלושה מהם, פרסומים 1, 5 ו-8, הוכרו כלשון הרע. בפרסום הראשון יוחסה לתובע התערבות במכרזים באופן שבית המשפט מצא שאינו משקף את העובדות שהוכחו לגבי המכרז שנדון. בפרסום החמישי נאמר, בין היתר, כי תפקידו של ראש המועצה הוא "להגן על זכויות וכספי הכפר, לא כספי הקבלן", אמירה שממנה השתמע לדעת בית המשפט שהתובע מעדיף את אינטרס הקבלן על פני האינטרס הציבורי. נקבע כי הדבר לא הוכח ואינו מנוסח כדעה.
בפרסום השמיני אמר הנתבע הראשון כי במועצה היו "מכרזים מפוברקים" וכי מכרזים "מקטינים ומגדילים איך שבא לנו". בית המשפט קבע שהדברים מייחסים לתובע הטיית מכרזים, מוצגים כעובדה הנתמכת כביכול בהוכחות ולא הוכחו כאמת. לכן הפרסום הוכר כלשון הרע. לעומת זאת, פרסומים אחרים של אותו נתבע נדחו, בין משום שלא נכללו כדין בכתב התביעה ובין משום שנמצאו ביקורת או הבעת דעה לגיטימית על עניין ציבורי.
כך למשל, אמירה שלפיה אין רצון "למשכן את עוספיה" בגלל התיק של ראש המועצה פורשה על ידי בית המשפט לא כהאשמה שהוא משתמש בכספי ציבור לצרכיו, אלא כהבעת חשש שההליך הפלילי יפגע ביכולתו להקדיש זמן לתפקיד. השופטת קבעה כי מדובר בחשש ענייני ולגיטימי במסגרת מערכת בחירות. גם אם היה באמירה ממד פוגע, היא הייתה נהנית לדעתה מהגנת הבעת דעה בעניין ציבורי.
לגבי הנתבע השני התקבלה התביעה ביחס לחלק מפרסום 9 ולפרסום 12. בפרסום 9 נטען כי משפחת ראש המועצה מקבלת טובות הנאה. בית המשפט קבע שאין ספק שמדובר בלשון הרע ושלא הוכחה הגנה לאמירה זו. לעומת זאת, החלק שבו חזה הנתבע שהחקירה תסתיים בכתב אישום ושאם התובע ייבחר יהיה ראש מועצה זמני הוגדר כהבעת דעה לגיטימית, גם אם בלתי נעימה.
בפרסום 12 נאמר לתובע: "יותר מ-90% מהמכרזים נתת למקורבים ולעסקנים, הפכך את פושטי הרגל לעשירים בעוספיה." השופטת קבעה כי הדברים מציגים כעובדה מתן מכרזים למקורבים ומינויים פוליטיים, ולא כהבעת דעה. מאחר שלא הוכחו, הפרסום הוכר כלשון הרע. מנגד נדחו שני פרסומים אחרים של הנתבע השני, שאחד מהם עסק בחוסר אמינות וב"כתם שחור" והשני בחקירות ובהאשמות, לאחר שנבחנו בהקשר של החקירה והוויכוח הפוליטי.
לגבי הנתבע השלישי התקבלה התביעה בפרסום אחד בלבד. באותו פרסום שאל הנתבע כיצד הגיעו סכומים של 3.7 מיליון ו-10 מיליון למתכננים מסוימים, דיבר על חקירות נוספות והוסיף את המילים "אתה רוצה לדבר על עוד מעטפות?". בית המשפט קבע כי האדם הסביר לא יבין את ההתייחסות למעטפות כעניין תמים, וכי הפרסום מייחס לתובע הטיית מכרז והתנהלות פלילית שלא הוכחו. לכן הוא אינו מוגן.
לעומת זאת, פרסום נוסף של אותו נתבע, שלפיו התובע "בדרך להגשת כתב אישום" ולאחר מכן התיקון שהוא "תחת איום של כתב אישום", נדחה. בית המשפט קבע כי על רקע החשדות שהיו תלויים ועומדים באותה עת מדובר בתיאור מצב שנהנה מהגנת אמת הפרסום. טענת התובע ששמע בדיון כי החקירה בעניינו הסתיימה לא הוכחה במידה ששוללת את ההגנה.
לאחר שמיין את 14 הפרסומים קבע בית המשפט פיצוי של 7,500 שקל לכל אחד מששת הפרסומים שהוכרו כלשון הרע. הנתבע הראשון חויב ב-22,500 שקל, הנתבע השני ב-15 אלף שקל והנתבע השלישי ב-7,500 שקל. בקביעת הפיצוי נשקלו העובדה שהדברים נאמרו במהלך מערכת בחירות, שהדיון היה ציבורי, שהקורא הסביר היה מודע למעצרו של התובע ושברוב המקרים מדובר באמירה אחת מתוך ריאיון רחב יותר.
נוסף לפיצוי חויבו הנתבעים בהחזר חלקי של אגרת המשפט בסך 3,000 שקל ובשכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל. הנתבע הראשון נשא ב-9,000 שקל מן הסכום הזה, הנתבע השני ב-6,000 שקל והנתבע השלישי ב-3,000 שקל. בית המשפט ציין כי בקביעת ההוצאות התחשב בכך שחלק משמעותי מן התביעה נדחה, ובפרט שעילת הקנוניה המרכזית נטענה בלי שהתובע ניסה להוכיחה.
מספר התיק: ת"א 17427-09-24
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.