בית משפט השלום בקריות דחה תביעה בסך 400 אלף שקל שהגיש לקוח נגד דיינרס קלוב ישראל בע"מ, לאחר שבמרץ 2024 חויב חשבון הבנק שלו במלוא יתרת כרטיס האשראי, 20,303.32 שקל, במקום בחיוב חודשי קבוע של 1,200 שקל. השופט בן ציון ברגר קבע כי אמנם התנאים שהציגה דיינרס לא כללו הסבר או התרעה ברורים על האפשרות ששינוי מועד החיוב סמוך למועד הישן יביא לחיוב מלוא היתרה, אך בנסיבות המקרה אין בכך התרשלות או חריגה מההסכם. בנוסף נקבע שהתובע לא הוכיח את הנזקים בסכום שתבע ולא הוכיח קשר סיבתי בינם לבין פעולת החברה.
התובע החזיק בכרטיס דיינרס והצטרף בפברואר 2023 לתוכנית "חיוב חודשי קבוע" בסך 1,200 שקל, כאשר מועד החיוב היה ה-15 בכל חודש. ב-11 במרץ 2024 הוא ביקש באמצעות המערכת המקוונת לשנות את מועד החיוב ל-2 בחודש. לפי ההודעה שקיבל, ביצוע השינוי יכול להימשך עד חמישה ימי עסקים. ביום 15 במרץ, לפני שהשינוי נכנס לתוקף, חויב חשבונו במלוא החיובים בכרטיס בסך 20,303.32 שקל.
לטענת התובע, החיוב נעשה ללא הודעה מוקדמת וללא אישורו, בניגוד להסדר החיוב הקבוע. הוא טען כי כתוצאה ממעשי הנתבעות נגרמו לו "קריסת עצבים ועוגמת נפש" וקשיים נפשיים, וכי מצבו הבנקאי נפגע. התביעה הועמדה על 400 אלף שקל, אף שבית המשפט ציין שלא צורף פירוט המאפשר להבין כיצד סכום החיוב בכרטיס הפך לנזק כספי בהיקף כזה.
מלכתחילה נתבע גם הבנק שבו נוהל החשבון, אך התביעה נגדו נמחקה במהלך ההליך, ופסק הדין עוסק בדיינרס. החברה טענה כי החיוב בוצע בהתאם למנגנון התוכנית ולבקשת השינוי שהגיש התובע. לשיטתה, בתקופת המעבר שבין מועד החיוב הישן למועד החדש, מועד החיוב הישן אינו ממשיך לפעול לפי הסכום הקבוע, ולכן היתרה עמדה לפירעון. היא הוסיפה כי גם אילו לא בוצע החיוב ב-15 במרץ, הוצאות הכרטיס בחודש מרץ היו מביאות את התובע לחריגה משמעותית ממסגרת הכרטיס במועד החדש, 2 באפריל.
דיינרס טענה גם שלא נגרם לתובע נזק כלכלי כתוצאה מהקדמת החיוב, משום שדחיית חיובים כרוכה בריבית ובמצב שנוצר מדובר מבחינתה ב"משחק סכום אפס". היא הדגישה כי התובע אישר שקרא את התנאים בעת שביצע את השינוי, וכי הודע לו שהתהליך יכול להימשך עד חמישה ימי עסקים.
בית המשפט בחן את התנאים הכלליים של הסדר החיוב החודשי הקבוע יחד עם ההודעה שקיבל התובע בעת השינוי. בתנאים נקבע, בין היתר, כי שינוי מועד החיוב של כרטיס המצורף להסדר יביא לכך שהחיוב לפי ההסדר יבוצע במועד החדש. עם זאת, השופט מצא שאין בהם הסבר מפורש למה שיקרה אם הלקוח משנה את המועד סמוך מאוד למועד החיוב הישן, בתוך פרק הזמן הדרוש לביצוע השינוי.
בפסק הדין נכתב כי מצופה היה שהמערכת תבהיר את הסיכון הזה או תגביל את האפשרות לבצע שינוי במועד שבו התוצאה עלולה להיות חיוב מלא. השופט הציע כדוגמאות אפשריות חסימה של שינוי סמוך מדי למועד הישן, או מתן אפשרות להשאיר חיוב חודשי מוסכם במועד הישן ולבצע חיוב נוסף במועד החדש. עם זאת, הוא קבע שהחסר בהסבר אינו מגיע בנסיבות התיק לכדי התרשלות או חריגה מתנאי ההסכם.
בית המשפט נתן משקל לכך שהתובע ביקש את השינוי בעצמו, קיבל הודעה על משך הטיפול ואישר את התנאים. עוד נקבע כי דיינרס פעלה בתום לב. השופט בחן את התנהלות החברה גם על רקע חוק שירותי תשלום, ובפרט הוראות העוסקות בשינוי חיוב ללא הרשאה ובאחריות נותן שירותי תשלום הפועל בתום לב וללא התרשלות. הוא ציין כי הסוגיה הספציפית שנדונה בפניו, כפי שהבין אותה, טרם נדונה בפסיקה.
גם במישור הנזק התביעה נתקלה בקושי מהותי. התובע לא הגיש חוות דעת רפואית להוכחת הנזק הנפשי שתיאר, ולא הציג תשתית כלכלית שמסבירה את סכום התביעה. בית המשפט ציין כי צורף רק חומר בנקאי חלקי, וכי לא הוכח שהאירוע בדיינרס הוא שגרם למצב החשבון או לנזקים הנטענים. מהחומר עלה כי חשבון הבנק כבר היה במצב של יתרת חובה לפני האירוע, והיה צורך להבחין בין מצבו הקודם לבין השפעת החיוב הספציפי.
נקודה נוספת הייתה מה שהיה צפוי להתרחש ב-2 באפריל 2024. התובע אישר בחקירתו כי אלמלא נגבתה מלוא היתרה ב-15 במרץ, שילוב היתרה שהייתה נדחית עם ההוצאות שביצע במהלך מרץ היה מביא לחריגה משמעותית ממסגרת האשראי בכרטיס במועד החיוב החדש. מכאן קבע בית המשפט כי ממילא היה צפוי חיוב משמעותי מאוד זמן קצר לאחר מכן. נתון זה החליש הן את טענת הקשר הסיבתי והן את האפשרות לייחס לחיוב במועד הישן את מלוא הנזק הנטען.
השופט קבע כי גם אם היה מקום לראות בהתנהלות דיינרס כשל המחייב השבה של סכום החיוב, השבה כזו לא הייתה משנה בפועל את מהלך הדברים לנוכח מצב הכרטיס במועד החדש. לכן התובע לא הראה תוצאה כספית אחרת שהייתה נוצרת אלמלא החיוב ב-15 במרץ.
פסק הדין הזכיר את הכלל שלפיו בתביעה כספית לא די להראות פגיעה כללית. על התובע להניח תשתית המאפשרת לקבוע את שיעור הנזק. כאשר ניתן להביא נתונים מדויקים והם אינם מובאים, אין בית המשפט רשאי להשלים את החסר על בסיס הערכה בלבד. במקרה הנוכחי נקבע כי התובע לא עמד בנטל להוכיח לא את האחריות ולא את הנזק.
התביעה נגד דיינרס נדחתה. בכך נותרה ההכרעה ממוקדת ביחסים שבין התובע לחברת כרטיסי האשראי, לאחר שהתביעה נגד הבנק כבר נמחקה קודם לכן. בהתחשב בכך שהתביעה הוגשה על 400 אלף שקל ללא הוכחת נזק, אך גם בנסיבותיו של התובע כפי שעלו בהליך, נקבע חיוב בהוצאות מתון יחסית של 7,500 שקל לטובת החברה.
ת"א 50600-04-24
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.