בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קיבל ברובה תביעה כספית שהגישה אם נגד בנה, כלתה ונכדה, וחייב את הבן ואת כלתו להשיב לה 1,566,450 שקל. בתוך סכום זה חויב גם הנכד להשיב 40 אלף שקל הנוגעים לרכב שנרכש עבורו. השופטת ריבי לב אוחיון קבעה כי לא הוכח שחלק מרכזי מהכספים והנכסים שהבן ייחס למתנות מהוריו אכן ניתנו לו במתנה. בנוסף חויבו הבן וכלתו בהוצאות משפט בסך 80 אלף שקל. נגד הנכד לא נפסקו הוצאות.
צריכים עו"ד?
התביעה הוגשה על ידי האם נגד בנה הבכור, אשתו ובנם. במשך שנות הנישואים היה בעלה המנוח של התובעת אחראי לעניינים הפיננסיים של משק הבית. לאחר שעבר אירועים מוחיים והתקשה להמשיך בכך, החל הבן הבכור להיות מעורב בניהול הכספים. בשנת 2017 צורף הבן כבעלים משותף לחשבון של הוריו בבנק דיסקונט, ובחשבון נוסף בבנק מזרחי שהיה תחילה תחת ייפוי כוח ובהמשך גם הוא הפך לחשבון משותף. לפי פסק הדין, הבן לא הפקיד לחשבונות אלה כספים משלו.
האם טענה כי בנה ובני משפחתו עשו שימוש נרחב בכספי הוריו ללא הסכמה אמיתית. בתביעתה השתמשה בלשון חריפה וטענה כי ״גזלת הרכוש, באה עקב הפרה בוטה וגסה של האמונה העיוורת שנתנה התובעת בנתבע 1, בנה הבכור״. התביעה המקורית הועמדה על יותר מ-2.7 מיליון שקל וכללה גם רכיב נזיקי. לאחר מינוי מומחה חשבונאי ובחינת התנועות בחשבונות הועמד הסכום שבפועל נותר להכרעה על 1,968,787 שקל.
הבן וכלתו דחו את טענות האם. הם טענו שכל הפעולות נעשו בידיעת ההורים ובהסכמתם, וכי נכסים וכספים שונים ניתנו לבן כמתנות, בין היתר כהוקרה על הטיפול המסור שהעניק להוריו. בכתב ההגנה נטען: ״כל 'שקל' שקיבלו הנתבעים מהורי הנתבע 1, ניתן להם בהסכמתם המלאה, מרצונם החופשי ומטוב ליבם״. בין הנכסים וההוצאות שלגביהם נטענה מתנה היו שני משרדים בתל אביב, מימון לימודים, רכבים, עבודות ביחידת דיור והוצאות אחרות.
בית המשפט קיבל את ממצאי המומחה החשבונאי שמונה בתיק. לא הייתה מחלוקת של ממש על קביעתו כי סכום של 1,960,118 שקל מתוך הפעולות שנבדקו שימש את האם ובעלה המנוח. לאחר התאמות נותר כאמור סכום של 1,968,787 שקל לבחינה במסגרת התביעה. מכאן עבר בית המשפט לבחון כל קבוצת תשלומים בנפרד ואת טענת הנתבעים שלפיה מדובר במתנות.
השופטת עמדה על כך שביחסים בין הורים לילדיהם עשויה להתעורר בנסיבות מסוימות חזקה של מתנה, אך קבעה כי השאלה תלויה במכלול הנסיבות וביחסים הקונקרטיים. במקרה זה נתנה משקל מיוחד לכך שהבן קיבל שליטה משמעותית בניהול כספי הוריו בתקופה שבה אביו כבר התקשה לטפל בעניינים הפיננסיים. הבן היה בעל גישה לחשבונות והעביר מהם כספים, בעוד האם לא הייתה מי שטיפלה בעבר בענייני הכספים. בנסיבות אלה נקבע כי עליו להוכיח את טענות המתנה ביחס לכספים שבמחלוקת.
אחד הרכיבים המרכזיים נגע לשני משרדים בתל אביב שנרכשו על שם הבן בכספי הוריו. עלותם שנבחנה בפסק הדין הייתה 691,728 שקל. הבן טען שהמשרדים ניתנו לו במתנה. הוצגה שיחת בנק שבה האם אישרה העברה של 263,250 שקל לעורך דין, אך בית המשפט קבע שלא הוכח שהוסבר לה כי ההעברה קשורה לרכישת משרדים שיירשמו על שם הבן. הבן גם לא זימן לעדות את עורך הדין שטיפל בעסקה. לפיכך נדחתה טענת המתנה לגבי המשרדים והבן וכלתו חויבו להשיב את הסכום שנקבע.
רכיב משמעותי נוסף היה 450 אלף שקל שהועברו בשיקים ובהעברות. הבן טען כי 200 אלף שקל נועדו לשיפוץ יחידת דיור וכי 250 אלף שקל הועברו במזומן לאם. בית המשפט לא קיבל את ההסברים. ביחס לשיפוץ צוין כי המומחה כבר ייחס בנפרד 67,260 שקל לעבודות ביחידת הדיור, וכי לבן הייתה משכנתה בסכום משמעותי. ביחס ל-250 אלף שקל במזומן נמצאו קשיים בגרסה, הן בנוגע לסכומים והן בנוגע לאופן שבו נטען שהכסף הועבר. גם 450 אלף שקל אלה נפסקו להשבה.
בית המשפט חייב את הבן וכלתו להשיב גם 67,260 שקל בגין עבודות ביחידת הדיור. ביחס לרכבים נבחנו סכומים של 141,388 שקל ו-8,089 שקל, ובית המשפט לא מצא הוכחה לכך שההורים התכוונו להעניקם במתנה. רכב נוסף, בסך 40 אלף שקל, נרכש עבור הנכד. הטענה שהסב הביע הסכמה בדרך של חיוך לא הספיקה להוכחת מתנה, והנכד חויב בסכום זה כחלק מהחיוב הכולל שנפסק.
רכיבים נוספים שנבחנו כללו 53,490 שקל הקשורים לעסק ולפוליגרף, 32,500 שקל בגין לימודי הבן והוצאות נוספות. לגבי תשלום של 8,195 שקל עבור עירייה ומחשב, קבע בית המשפט כי 1,200 שקל מתוכו יוחסו להוצאות האם ומשק הבית ואילו היתרה הושבה. ביחס למשיכות מזומן מכספומטים בסכום כולל של 444,035 שקל קבעה השופטת כי ברור שלפחות חלק מהסכום שימש את ההורים. לנוכח טיב הראיות והשליטה של הבן בחשבונות, הוערך כי 100 אלף שקל שימשו אותו באופן אישי ואילו היתרה יוחסה להורים.
בית המשפט בחן גם מסמך בכתב יד מ-29 בספטמבר 2020. נקבע כי האם אכן כתבה אותו, אולם השופטת לא ייחסה לו תוקף המכשיר בדיעבד את הפעולות הכספיות. לפי פסק הדין, המסמך נערך בסמוך למועד שבו עלו חשדותיה של האם, והעיתוי פעל לחובת הבן. השופטת כתבה כי נראה שנעשה ניסיון ״להכשיר את השרץ״. היא הוסיפה כי גם עצם כתיבת המסמך אינה מוכיחה שהאם ידעה על שימוש בהיקף של כ-1.5 מיליון שקל מכספיה.
לא כל סכום שנמשך מהחשבונות הוטל על הנתבעים. בית המשפט קיבל, בין היתר, שהוצאות מסוימות נועדו לאם ולבעלה, לרבות חלק ניכר ממשיכות המזומן והוצאות עבור עובד זר. בכך נדחתה למעשה הטענה שכל תנועה שביצע הבן הייתה שימוש אישי אסור. ההכרעה נעשתה לפי כל רכיב בנפרד, על בסיס חוות דעת המומחה, המסמכים והעדויות.
בסיכום פסק הדין חויבו הבן וכלתו להשיב לאם 1,566,450 שקל. בתוך סכום זה חויב הנכד בסך 40 אלף שקל. הבן וכלתו חויבו גם בהוצאות משפט בסך 80 אלף שקל, ואילו ביחס לנכד לא נעשה צו להוצאות. מספר התיק: תמ״ש 59669-12-20.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.