בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכיר בנפילה של עובדת במהלך נסיעה להשתלמות באילת כתאונת עבודה. השופטת אסנת רובוביץ-ברכש ונציגות הציבור קריסטינה פוליצר מימון ונאוה רוזנבלום קבעו שההשתלמות הייתה פעילות נלווית לעבודה, משום שהמעסיק עודד את ההשתתפות, שילם לעובדת שכר עבור הימים, לא ניכה ימי חופשה ומימן את דמי החברות בעמותה שארגנה את הכנס. המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לעובדת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקל.
צריכים עו"ד?
העובדת מועסקת בבקרת איכות בנתיבי ישראל כעובדת מדינה. היא נרשמה לסמינר בנושא קונפליקט ותקשורת בין אישית, שאורגן בידי עמותה לקידום מקצועי וחברתי. בדרך לאילת עצרה הקבוצה בתחנת התרעננות. בדרכה מן השירותים בחזרה לרכב מעדה במדרגות, נפלה ונחבלה ברגלה. מסמכים רפואיים שהוגשו תיארו שבר בכף רגל שמאל, טיפול בגבס, כאבים, נפיחות והגבלה בתנועה.
המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה לדמי פגיעה. במכתב הדחייה נכתב כי ההשתלמות עסקה בנושאים כלליים, נערכה מחוץ למקום העבודה ובחלקה מחוץ לשעות העבודה, וכי "לא הוכח שלמעבידך עניין בקיומה". לכן קבע פקיד התביעות שאין לראות בפגיעה ככזו שאירעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה.
העובדת טענה שבמסגרת תנאי עבודתה העובדים יוצאים אחת לשנה לכנס לימודי במימון המדינה ומשלמים השתתפות סמלית של 200 שקל עבור ארבעה ימים. לדבריה, מקום העבודה תומך בהשתלמויות, משלם את דמי העמותות ומחשיב את ימי הכנס כימי עבודה רגילים. היא תיארה את העמדה שהוצגה לה כך: "הימים האלה היו עבודה לכל דבר".
לפי גרסת העובדת, נושא הסמינר היה רלוונטי לעבודתה משום שהיא עובדת עם אנשים רבים ורצתה לשפר את יכולות התקשורת הבין אישית שלה. היא טענה שהמעסיק עודד אותה לצאת, אישר ארבעה ימי היעדרות בשכר והנחה לדווח במערכת הנוכחות קוד "סמינר". לאחר הפציעה נאלצה להימנע מדריכה על הרגל, נעזרה בכיסא גלגלים ובקביים ונעדרה מעבודתה.
המוסד לביטוח לאומי טען מנגד שהעובדת אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה להכרה בפעילות נלווית לעבודה. מאחר שהתביעה נדחתה בשלב המנהלי בשל היעדר זיקה לעבודה, המוסד ציין שהאירוע עצמו והקשר הרפואי לא נבחנו במלואם באותו שלב.
בית הדין בחן את המקרה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, המגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה. הפסיקה הרחיבה את ההכרה גם לפעילויות נלוות, ובהן השתלמויות, נופש ואירועים חברתיים, לפי מידת הזיקה לעבודה ולפי העניין שמגלה המעסיק.
ההרחבה אינה הופכת כל כנס או פעילות רווחה לאירוע עבודה. לפי פסק הדין, יש לבחון את העניין שהמעסיק מגלה מראש ולא בדיעבד, ואת מעורבותו בייזום, בארגון או במימון. אין צורך שכל הסממנים יתקיימו יחד, אך נדרש קשר סביר בין הפעילות לבין צורכי מקום העבודה, רווחת העובדים, ההעשרה המקצועית או תרבות הארגון.
המבחן שנקבע בפסיקה הוא דו שלבי. תחילה יש לבדוק אם האירוע כולו הוא פעילות נלווית לעבודה, תוך בחינת יוזם הפעילות, המארגן, המימון, שעות הפעילות, חובת ההשתתפות, הרלוונטיות לעבודת העובד, מעורבות ועד העובדים והעניין של המעסיק. לאחר מכן יש לבדוק אם הפעילות המסוימת שבה נפגע העובד הייתה חלק אינטגרלי מן האירוע המוכר.
העובדת העידה שהעמותה ארגנה את הכנס, אך המעסיק שילם את דמי החברות, עודד השתתפות ושילם שכר. המנהל הישיר שלה תמך בגרסתה והעיד שהארגון רואה בהשתלמויות חלק חשוב בהתפתחות העובדים. הוא הסביר שהשתתפות בהכשרות מובאת בחשבון גם בהערכת העובדים, ושבמקרה שלה ראה לנכון לשלוח אותה לסמינר.
בחקירתה הבהירה העובדת שלא הייתה חובה כללית לצאת לסמינר, אך המעסיק עודד זאת מאוד. היא שילמה 200 שקל בלבד כדמי רצינות, בעוד העמותה נשאה בעלויות הכנס והמלון. היא העידה שהמעסיק שילם את דמי החברות בעמותה והעמיד לרשותה ימי עבודה מלאים, ולא ימי חופשה. העדות לא נסתרה.
המנהל הישיר הסביר שמקום העבודה משלם עבור חברות בכמה עמותות מקצועיות לפי תחומי העובדים, כדי לאפשר השתלמויות. לדבריו, הוא ולעיתים מנהלים אחרים ממליצים לעובדים על קורסים המתאימים לתפקידם, והשתתפות בלמידה היא אחד הנושאים הנבדקים בהערכה השנתית. עדותו חיזקה את הטענה שלא מדובר ביוזמה פרטית מנותקת ממקום העבודה.
בית הדין נתן משקל גם לאישור לימודים של חטיבת המשאבים והמינהל בנתיבי ישראל. במסמך נכתב שהחברה דוגלת בפיתוח, בהעשרה ובהעצמת העובד ומעודדת יציאה לקורסים ולהשתלמויות. האישור כלל ארבעה ימי היעדרות בשכר והוראה לדווח את הימים כסמינר במערכת הנוכחות. בשאלון שמילא המעסיק עבור הביטוח הלאומי צוין שהעובדת קיבלה שכר, לא נוכו לה ימי חופשה ושהלימודים דרושים לתפקידה.
לפי בית הדין, מכלול הנתונים הראה זיקה ממשית למעסיק ולהעסקה. ההשתלמות הייתה רלוונטית לעבודת העובדת עם אנשים, המעסיק עודד את יציאתה, מימן את דמי החברות בעמותה, שילם את שכרה והכיר בימי הכנס כימי עבודה. גם ארגון העובדים היה מעורב, וההשתתפות עשויה הייתה לתרום להערכתה המקצועית.
במישור הרפואי הראשוני, התיעוד שצורף לתביעה תאם את תיאור הנפילה: העובדת פנתה לטיפול באותו יום, צילום הדגים שבר, והיא גובסה. בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה נרשם שדיווחה על נפילה בדרך להשתלמות באילת, לצד כאבים, נפיחות והגבלה בתנועות כף רגל שמאל. נתונים אלה שימשו חלק מן התשתית שהוצגה לבית הדין.
עוד נקבע שהעובדת הוכיחה כי הנפילה התרחשה במהלך הנסיעה להשתלמות וכי עצירת ההתרעננות הייתה חלק מן הדרך אליה. העצירה נועדה להתפנות ולהתרענן לאחר כמה שעות נסיעה, ובית הדין ראה בה חלק מן הדרך לכנס ולא פעילות פרטית שניתקה את הזיקה. לכן התקיימו גם הזיקה בין הפעילות המסוימת לבין האירוע המוכר וגם הקשר הנדרש לעבודה. בית הדין קיבל את התביעה והורה להכיר בפגיעה שנדונה כתאונת עבודה. מספר התיק: ב"ל 55112-05-25.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.