בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו דחה תביעה בסך 12,856 שקל שהוגשה נגד כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, כאל, בעקבות ארבע עסקאות שבוצעו בבית עסק באנגליה באמצעות ארנק דיגיטלי. הרשמת הבכירה הלנה בורוכוביץ' ליטוין קבעה כי חברת האשראי עמדה בנטל המוטל עליה, הפעילה אמצעי אימות והתראה וחסמה עסקאות נוספות. מנגד נקבע כי התובעת לא התריעה כאשר קיבלה הודעות על צירוף הכרטיס לארנק דיגיטלי חדש, ואף לא פעלה לאחר שקיבלה התראות בזמן אמת על העסקאות. התביעה נדחתה והתובעת חויבה בהוצאות הנתבעת בסך 800 שקל.
צריכים עו"ד?
התובעת סיפרה כי גילתה שבכרטיס האשראי שלה בוצעו עסקאות רצופות בסכום כולל של 2,510 דולר, בזמן ששהתה בישראל וחגגה את יום הולדתה של בתה. לטענתה, "העסקאות בוצעו ללא הרשאתה או ידיעתה", והיא כבר החזיקה בארנק דיגיטלי פעיל לכרטיס, שהותקן בשנת 2021, ולכן לא היה לה צורך לפתוח ארנק נוסף. בתביעתה ביקשה לחייב את כאל להשיב 8,856 שקל בגין החיובים ולשלם לה עוד 4,000 שקל בשל עוגמת נפש.
לטענת התובעת, כאל התרשלה בכך שאפשרה ארבע עסקאות רצופות, בסכומים גבוהים וזהים, בחוץ לארץ ובסמיכות זמנים שלדבריה הייתה מחשידה. היא טענה כי הכרטיס נחסם רק לאחר העסקה הרביעית, וכי העובדה שמערכת ניטור ההונאות של החברה זיהתה לבסוף פעילות חריגה וחסמה את הכרטיס היא הודאת בעל דין. לשיטתה, היה על החברה להפעיל את מנגנוני הבקרה מוקדם יותר, ולכל הפחות להשיב את סכומי שלוש העסקאות האחרונות. עוד טענה כי האחריות לפי חוק שירותי תשלום היא אחריות ביטוחית במהותה ואינה מתחשבת ברשלנות הלקוח או באשם תורם.
כאל דחתה את הטענות. לפי גרסתה, התובעת לא הוכיחה "שימוש לרעה" בכרטיס כהגדרתו בחוק. החברה טענה כי מדובר ב"עסקאות בטוחות שבוצעו על ידי התובעת עצמה" או בעסקאות שבוצעו באמצעות Apple Pay, ארנק דיגיטלי המבוסס, לפי טענתה, על תקן EMV, דרישות זיהוי מחמירות ואימות ביומטרי. החברה הציגה נתונים שלפיהם הכרטיס צורף לארנק דיגיטלי חדש כחודשיים לפני העסקאות, לאחר שקוד אימות חד פעמי נשלח במסרון למספר הטלפון של התובעת והוקלד בתוך פחות מדקה. מיד לאחר מכן נשלח מסרון נוסף שאישר את ההצטרפות לשירות.
הנתבעת הוסיפה כי התובעת קיבלה הודעות בזמן אמת לאחר כל אחת מהעסקאות, אך לא פעלה בעקבותיהן. לפי פסק הדין, בהודעות נכתב כי אם העסקה לא בוצעה על ידה, עליה להיכנס לקישור לצורך חסימת הכרטיס והנפקת כרטיס חלופי. החברה הסתמכה גם על שיחות מוקלטות עם מחלקת הביטחון, שבהן אמרה התובעת: "מי קורא הודעות SMS, אני בכלל לא מסתכלת על הודעות SMS". כאל טענה כי התובעת לא סיפקה גרסה עובדתית המסבירה כיצד נמסר הקוד החד פעמי שהגיע למכשירה.
המחלוקת לא עסקה רק בשאלה מי ביצע בפועל את העסקאות, אלא גם במשמעות המשפטית של רצף הפעולות שקדמו להן. מצד אחד, התובעת עמדה על כך שלא פתחה את הארנק החדש ולא אישרה את השימוש בכרטיס. מצד אחר, כאל הציגה את שליחת הקוד למכשיר הטלפון של התובעת, את הקלדתו, את הודעת האישור ואת ההתראות שנשלחו לאחר מכן. התובעת לא הכחישה את קבלת ההודעות, אלא הסבירה שלא קראה אותן בזמן. בכך נדרש בית המשפט להכריע אם חברת האשראי הוכיחה שהפעילה את האמצעים שהדין והטכנולוגיה העמידו לרשותה, ואם אי התגובה של התובעת מנתקת את טענתה לאחריות החברה.
כאל צירפה חוות דעת של מומחית אבטחת סייבר וטענה שהסבירות שגורם עוין יצליח לצרף כרטיס אשראי לארנק דיגיטלי ללא שיתוף פעולה מצד הלקוח היא זניחה. התובעת ביקשה שלא לייחס לחוות הדעת משקל, בטענה שמדובר בחוות דעת "מדף" גנרית שנשאה תאריכים מוקדמים לאירוע, עסקה בסבירות סטטיסטית ולא בחנה את מכשירה או את נתוני המקרה המסוים.
בפסק הדין הובאו הוראות סעיף 24 לחוק שירותי תשלום, העוסק באחריות לשימוש לרעה באמצעי תשלום. הרשמת ציינה גם פסיקה שלפיה הנטל להוכיח שהמשלם הוא שביצע את השימוש מוטל על חברת האשראי, שבידיה המידע על נסיבות העסקה והאמצעים הטכנולוגיים לבירורה ולמניעתה. המחלוקת, לכן, לא הוכרעה רק לפי עצם הכחשת העסקאות, אלא לפי מכלול אמצעי האימות, ההודעות והתגובה של כל אחד מהצדדים.
בית המשפט קבע כי התובעת לא הכחישה שקיבלה שני מסרונים בנוגע לפתיחת הארנק הדיגיטלי החדש, האחד כלל קוד הצטרפות והשני אישר שההצטרפות הושלמה. למרות שלדבריה לא ביקשה לפתוח ארנק נוסף ולא הכירה אותו, היא התעלמה מן ההודעות ולא התריעה בפני כאל. היא גם קיבלה התראות על ביצוע העסקאות בזמן אמת. התובעת הסבירה כי הייתה בעיצומן של חגיגות יום ההולדת, אך לפי פסק הדין גם בתום החגיגה לא פנתה לחברה, ועשתה זאת רק כעבור כיומיים.
הרשמת קיבלה את עמדת כאל שלפיה החברה פעלה באמצעים שעמדו לרשותה, הן בהתאם לדין והן באמצעות הכלים הטכנולוגיים שנועדו למנוע שימוש של גורם בלתי מורשה ולהתריע על שימוש כזה. עוד הודגש כי מערכות החברה הן שחסמו את האפשרות לבצע עסקאות נוספות. על יסוד מכלול הנתונים קבע בית המשפט שכאל עמדה בנטל המוטל עליה.
העובדה שהחסימה הופעלה רק לאחר ארבע עסקאות לא הובילה את בית המשפט לקבל את טענת הרשלנות. ההכרעה בחנה את מכלול מנגנוני ההגנה ולא רק את רגע החסימה: אימות צירוף הכרטיס לארנק, הודעת האישור, ההתראות לאחר העסקאות והחסימה שמנעה עסקאות נוספות. שילוב האמצעים האלה הוא שעמד בבסיס הקביעה שהחברה מילאה את חובתה.
מנגד קבעה הרשמת כי התובעת התרשלה כאשר לא התריעה על פתיחת ארנק דיגיטלי שלא ביקשה לפתוח, ולא הגיבה לעדכונים על העסקאות בזמן אמת. לפיכך נדחתה התביעה כולה. לצד הדחייה חויבה התובעת לשלם לכאל הוצאות בסך 800 שקל. מספר התיק: ת"ק 71136-03-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.