העליון דחה את Nano Dimension: גלולת הרעל לא תופעל לעת עתה בשל חבירה לכינוס אסיפה

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של Nano Dimension Ltd על החלטה זמנית שמנעה הפעלה של מנגנון "גלולת רעל" רק בשל חבירה של בעלי מניות לצורך דרישה לכינוס אסיפה מיוחדת. השופטת רות רונן קבעה כי בשלב הזמני אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בעיקר משום שמאזן הנוחות נוטה לטובת בעלי המניות: החברה לא הצביעה על חשש קונקרטי להשתלטות עוינת הנובע מעצם הדרישה לכינוס אסיפה, בעוד שהפעלת מנגנון הדילול עלולה לגרום לבעלי המניות נזק משמעותי ואף בלתי הפיך בחלקו. בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע נדחו, והחברה חויבה בהוצאות של 7,500 שקל.

עורכי דין שעשויים להתאים

צריכים עו"ד?

א אריאל שאולסברג נדל״ן ומקרקעין · נזיקין ותאונות תל אביב-יפו לפרופיל מ מור ונטורה נדל״ן ומקרקעין · דיני משפחה רמת אפעל לפרופיל

Nano Dimension היא חברה ציבורית ישראלית שמניותיה מיוצגות באמצעות תעודות פיקדון אמריקאיות הנסחרות בארצות הברית, ולפי ההחלטה אין בה בעל שליטה. המשיבות, Murchinson Ltd ו-Nomis Bay Ltd, הן קרנות גידור המחזיקות יחד בכ-7.4% ממניות החברה. המחלוקת נוצרה סביב תוכנית הגנה שאימצה החברה מפני השתלטות עוינת. לפי התוכנית, אם בעל מניות אחד או כמה בעלי מניות יחד יחזיקו, ללא אישור הדירקטוריון, ביותר מ-9.99% מן המניות, יופעל מנגנון דילול המאפשר לבעלי המניות האחרים לרכוש מניות במחיר של 0.01 דולר למניה.

הקושי התעורר משום שסעיף 63 לחוק החברות, בשילוב תקנה 7ב לתקנות החברות העוסקות בהקלות לחברות שניירות הערך שלהן רשומים למסחר מחוץ לישראל, מאפשר לבעלי מניות בשיעור הנדרש לדרוש כינוס אסיפה מיוחדת. בעלי המניות ביקשו לפעול יחד עם בעלי מניות נוספים כך ששיעור ההחזקות הכולל של הקבוצה יעלה על 10%, לצורך פנייה לחברה בדרישה לכינוס האסיפה. לטענתם, עצם שיתוף הפעולה למטרה זו אינו אמור להפעיל את גלולת הרעל.

תוכנית ההגנה עצמה כללה שני מסלולים שבהם ניתן לפעול יחד לצורך כינוס אסיפה בלי להפעיל את הדילול: חבירה לאחר קבלת אישור הדירקטוריון, או הליך של "שידול פומבי" שבמסגרתו מתפרסמת הודעה באתר רשות ניירות הערך האמריקאית בדבר הכוונה להגיע להסכמות, יחד עם הזמנה לבעלי מניות נוספים להצטרף. בעלי המניות טענו כי מנגנונים אלה אינם רק מסדירים את הזכות לדרוש אסיפה, אלא מטילים עליה תנאים מוקדמים שאינם מתחייבים מן הדין הישראלי.

בית המשפט המחוזי העניק לבעלי המניות סעד זמני שלפיו החברה לא תוכל להפעיל את תוכנית ההגנה רק בשל חבירתם לצורך דרישה לכינוס אסיפה מיוחדת. על החלטה זו פנתה Nano Dimension לבית המשפט העליון. החברה חזרה על עמדתה כי התוכנית אינה פוגעת בזכות לכינוס האסיפה אלא מסדירה את הדרך למימושה תוך שמירה על שקיפות. היא טענה כי עליה להתמודד עם דיני הגילוי האמריקאיים וכי מנגנוני הכינוס הותאמו לנורמות אלה. בין היתר טענה ש"ניסיון החיים" מלמד כי שיח בין בעלי מניות עלול לשמש כסות להסכמות חשאיות, ולכן יש הצדקה להחלת מנגנון ההגנה גם על הסכמות הנוגעות לכינוס אסיפה.

החברה הוסיפה כי היא פגיעה במיוחד להשתלטות עוינת, משום שלפי טענתה שווי קופת המזומנים שלה עולה על שווי השוק שלה. עוד נטען כי ההחלטה הזמנית מתקרבת לסעד הסופי המבוקש, וכי מדובר למעשה בצו עשה המשנה את המצב הקיים. Nano Dimension גם טענה שבעלי המניות יכולים להשתמש בהליך השידול הפומבי, ולכן אין הצדקה לאפשר להם לעקוף את המסלולים שנקבעו בתוכנית.

המשיבות ביקשו לדחות את הבקשה. הן טענו כי "אין תוקף להחלטת דירקטוריון הפוגעת בזכות קוגנטית", וכי שני המסלולים שנקבעו אינם רק אמצעי גילוי אלא מגבלות מהותיות על יכולת בעלי המניות לפעול יחד. לטענתן, אישור מוקדם של הדירקטוריון מקנה לו כוח למנוע את החבירה, ואילו שידול פומבי אינו תחליף מלא לפנייה אישית לבעלי מניות. הן הוסיפו כי אם החברה מבקשת להסתמך על הדין האמריקאי, עליה להוכיחו כנדרש, ובכל מקרה אין בכך כדי לשנות את הזכות הנטענת מכוח חוק החברות הישראלי.

השופטת רונן הדגישה כי ההליך שלפניה אינו מכריע בחוקיותה של גלולת הרעל כשלעצמה. גם ההליך העיקרי בבית המשפט המחוזי, כפי שתואר בהחלטה, מתמקד בשאלה מצומצמת יותר: האם ניתן להפעיל את התוכנית כאשר בעלי מניות חוברים לצורך דרישה לכינוס אסיפה מיוחדת. לכן בית המשפט העליון נמנע מקביעה סופית בשאלה אם סעיף 63 לחוק החברות מקנה זכות שאינה ניתנת להגבלה בדרך שנקבעה בתוכנית. נקבע רק כי בשלב זה טענות המשיבות אינן טענות סרק וכי יש להן תשתית מספקת לכאורה לצורך סעד זמני.

בית המשפט הסביר כי בבקשה לסעד זמני נבחנים בעיקר סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, וכי למאזן הנוחות ניתן משקל מרכזי. לגבי סיכויי ההליך קבעה השופטת כי המחלוקת המשפטית מציגה "פנים לכאן ולכאן", בין היתר לנוכח לשון סעיף 63, תקנה 7ב, התכליות של ההסדרים ושאלת המידתיות של תוכנית ההגנה. בשלב הנוכחי אין צורך להכריע מי מן הצדדים צודק בסוגיה העיקרית.

לעומת זאת, במאזן הנוחות מצאה השופטת עדיפות ברורה לעמדת בעלי המניות. החברה עצמה ביססה את החשש לנזק לא על עצם כינוס האסיפה אלא על האפשרות שלצד החבירה לכינוס יתקיימו הסכמות סמויות שיובילו בעתיד להשתלטות עוינת. אלא שבית המשפט המחוזי לא מצא ראיות לחשש קונקרטי כזה, ובית המשפט העליון לא ראה מקום להתערב בכך. אם בעתיד ינקטו בעלי המניות צעדים אחרים שיעלו חשש ממשי להשתלטות, תוכנית ההגנה אינה מנוטרלת ביחס אליהם והחברה תוכל לפעול בהתאם לה או לפנות לבית המשפט.

מנגד, אם הדילול יופעל כבר בשל עצם החבירה לצורך דרישה לכינוס אסיפה, בעלי המניות עלולים לאבד חלק מהחזקותיהם, והנזק עלול להיות משמעותי וקשה להשבה. השופטת גם דחתה את הטענה שמדובר בצו עשה זמני: לשיטתה, הסעד אינו משנה את תוכן התוכנית או את מצב ההחזקות, אלא משהה את ביצוע הדילול במקרה המסוים של חבירה לצורך כינוס אסיפה מיוחדת. היא ציינה כי הסעד אינו מעניק למשיבות חסינות מלאה, שכן הסכמות אחרות עם בעלי מניות עדיין עשויות להפעיל את התוכנית, ואם התביעה העיקרית תידחה, המשיבות עשויות להיחשף לדילול עם פקיעת הסעד הזמני.

על רקע זה נדחתה בקשת רשות הערעור, וממילא נדחתה גם בקשת החברה לעיכוב ביצוע. Nano Dimension חויבה לשלם למשיבות הוצאות בסך 7,500 שקל. ההחלטה משאירה את שאלת החוקיות המהותית להמשך הדיון בהליך העיקרי, אך מותירה בינתיים בתוקף את ההגנה הזמנית על חבירה לצורך דרישה לכינוס אסיפה מיוחדת. מספר התיק: רע"א 72234-04-26.