בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב קיבל את ערעור רשם הקבלנים וביטל פסק דין של ועדת הערר שהורה להשיב את תוראב השקעות ופיתוח בע"מ לפנקס הקבלנים. השופט קובי ורדי קבע כי יו"ר ועדת הערר רשאי, על דעת חברי הוועדה, לעיין לבדו בחומר חסוי שעליו הסתמך רשם הקבלנים, ואף לשמוע במעמד צד אחד הסברים של גורמי המשטרה, ולאחר מכן לשקף לחברי הוועדה את הממצאים שניתן למסור להם בלי לפגוע בחיסיון. בעקבות ההכרעה הוחזר הערר לדיון מחדש, ובינתיים החלטת הרשם על ביטול רישום החברה שבה לעמוד בתוקפה.
צריכים עו"ד?
ההליך החל בהחלטת רשם הקבלנים מ-10 במרץ 2026 לבטל את רישומה של החברה לפי סעיף 8(א)(8) לחוק רישום קבלנים. ההחלטה נשענה על המלצת משטרת ישראל ועל חומר חסוי. החברה עררה על ההחלטה לוועדת הערר. בפסק דין מ-5 במאי 2026 קיבלה הוועדה את הערר, ביטלה את החלטת הרשם והשיבה את החברה לפנקס. הוועדה חייבה את רשם הקבלנים גם בהוצאות של 10,000 שקל.
המחלוקת שהתגלגלה למחוזי לא עסקה בשלב הזה בשאלה אם המידע החסוי מצדיק בפועל את ביטול הרישום, אלא בדרך שבה ניתן לבחון אותו. יו"ר ועדת הערר, השופט בדימוס יהודה פרגו, סבר כי כאשר הוועדה נדרשת להכריע בערר לגופו, לא ניתן להציג את מלוא החומר החסוי רק בפניו בעוד יתר חברי הוועדה מקבלים פרפרזה בלבד. בהיעדר אפשרות לחשוף את החומר בפני כל חברי הוועדה, הוועדה קבעה שלא ניתן לבסס עליו את ההחלטה וביטלה את החלטת הרשם.
המדינה ערערה על הגישה הזו. טענתה המרכזית הייתה כי "ועדת הערר מוסמכת לקבל החלטה בערר על בסיס חומר חסוי שיוצג ליו"ר ועדת הערר בלבד", ובלבד שהדבר נעשה על דעת יתר חברי הוועדה ושנמסרת להם פרפרזה במידה שאפשר. לטענת רשם הקבלנים, פרשנות אחרת מסכלת את האפשרות המעשית להשתמש במידע מודיעיני חסוי במסגרת המנגנון שקבע המחוקק לבחינת רישום קבלנים.
תוראב התנגדה לערעור. החברה טענה כי "עמדת רשם הקבלנים אינה פרשנות חוק אלא יצירת הסדר חקיקתי חדש שלא מופיע בדין". לשיטתה, אילו המחוקק ביקש להסמיך במפורש את יו"ר הוועדה לעיין לבדו בחומר שעל בסיסו יוכרע הערר, היה עליו לקבוע זאת בחוק. החברה עמדה על כך שהחלטה שמשפיעה על רישומה ועל יכולתה לפעול כקבלן צריכה להתקבל בידי הוועדה כולה על בסיס חומר שווה.
השופט ורדי בחן את הוראות חוק רישום קבלנים, ובפרט את סעיף 11 שמפנה להוראות מסוימות מחוק ועדות חקירה. הוא התייחס גם לתכליתו של התיקון שהוסיף את עילת הביטול שבסעיף 8(א)(8), וכן לפסק דין של בית המשפט העליון בעניין נביל נסור שניתן במרץ 2026. לפי פסק הדין, ההסדר נועד לאפשר לרשם לפעול גם במצבים שבהם מידע רלוונטי על פעילות עבריינית או קשרים כאלה מצוי בחומר שאי אפשר לחשוף במלואו.
המחוזי קבע כי אין הכרח שכל חברי ועדת הערר יעיינו בעצמם בחומר הגולמי. לשיטת בית המשפט, יו"ר הוועדה יכול לשמש גורם שמתווך בין החומר החסוי לבין חברי הוועדה. הוא רשאי לעיין בחומר, לשמוע את גורמי המשטרה במעמד צד אחד ולהתרשם מהמידע, ולאחר מכן להביא בפני יתר חברי הוועדה את התמונה שניתן לחשוף. השופט הדגיש כי פעולה כזו צריכה להיעשות על דעת חברי הוועדה וכחלק מעבודתה, ולא כהכרעה נפרדת של היו"ר במקום הוועדה.
בכך דחה בית המשפט את תפיסת השוויון המלא במידע שהציגה ועדת הערר. לפי פסק הדין, הדרישה שכל חברי הוועדה יקבלו בדיוק אותו חומר עלולה למנוע מהוועדה לבחון מידע חסוי דווקא במקרים שלשמם נוצר ההסדר. השופט קבע כי הפרשנות שמאפשרת עיון של היו"ר בלבד מתיישבת עם מבנה החוק ועם ההכוונה שניתנה בפסיקת בית המשפט העליון.
חשוב מכך, המחוזי נמנע במפורש מהכרעה במחלוקת העובדתית עצמה. פסק הדין אינו קובע כי הטענות שבחומר החסוי נכונות, ואינו קובע כי החברה אכן קשורה לפעילות פלילית. החומר הוצג לרשם ולמשטרה, אך ההליך במחוזי עסק בשאלה המקדמית מי רשאי לעיין בו וכיצד. לכן הדיון המהותי בערר הוחזר לוועדה, שתידרש לבחון מחדש את החלטת ביטול הרישום בהתאם למסגרת שנקבעה.
התוצאה האופרטיבית היא שפסק הדין של ועדת הערר בוטל. המשמעות המיידית שקבע המחוזי היא שהחלטת רשם הקבלנים מ-10 במרץ 2026, שביטלה את רישום תוראב בפנקס, עומדת שוב על כנה בשלב זה. הוועדה נדרשה לדון בערר מחדש במהירות, והיא רשאית לדון גם בבקשה דחופה לסעד זמני אם תוגש. המחוזי לא עשה צו להוצאות בערעור.
כך, הערעור התקבל בשאלת הסמכות וההליך בלבד: לא האם החברה צריכה להישאר מחוץ לפנקס בסופו של דבר, אלא האם ועדת הערר יכולה להכריע לאחר שיו"ר הוועדה לבדו נחשף למלוא החומר החסוי. על השאלה הזו השיב בית המשפט בחיוב והחזיר את ההכרעה לגופה לוועדת הערר.
בפסק הדין הובהר שהאפשרות לעיון של היו"ר לבדו אינה מעניקה לרשם או למשטרה פטור מוחלט ממסירת מידע ליתר חברי הוועדה ולחברה. לפי המתווה שקבע המחוזי, יש להכין פרפרזה של החומר החסוי ככל שניתן, כך שהוועדה והצד שנפגע מן ההחלטה יקבלו מידע שאפשר לחשוף בלי לפגוע בחיסיון. תפקיד היו"ר הוא להשלים את החסר במקום שבו חשיפה מלאה אינה אפשרית, ולא להחליף את הדיון הקולגיאלי של הוועדה.
השופט ורדי נסמך בהקשר הזה גם על סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, שאליהם מפנה חוק רישום קבלנים. הוא ראה בהפניה חלק מן המסגרת שמאפשרת לוועדה לקבל ראיות ולפעול בגמישות שאינה זהה להליך אזרחי רגיל. פסק הדין קושר את הפרשנות הזו גם לתיקון החקיקה שמאפשר לרשם לבחון מידע הנוגע לפעילות עבריינית במסגרת שאלת כשירותו של קבלן להמשיך להיות רשום.
המחוזי הדגיש שהחזרת הערר לוועדה אינה תוצאה פורמלית בלבד. הוועדה נדרשת כעת לבצע את הבדיקה שלא נעשתה בפסק דינה הקודם: לעיין בחומר בהתאם למתווה, לשקול את משקלו ולהכריע מחדש אם החלטת הרשם מוצדקת. בכך נשארה פתוחה לחלוטין האפשרות שהוועדה תגיע, לאחר הבדיקה, לאותה תוצאה או לתוצאה שונה, ובלבד שההכרעה תתקבל לאחר בחינת החומר בדרך שבית המשפט קבע שהיא מוסמכת לנקוט.
מספר התיק: עמ"נ 5419-06-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.