בית משפט השלום בעכו הורה להשיב למבקש 350 אלף שקל במזומן שנתפסו בחיפוש ברכב שבו נהג אדם אחר, ודחה את בקשת המשטרה לחלט את הסכום. מנגד, בית המשפט לא הורה להשיב למבקש את סכום שלוש ההמחאות שנתפסו, בסך כולל של 150 אלף שקל. השופטת בדריה חסן-חסניין קבעה כי המבקש הציג הצדקה חוקית להחזקת המזומן וכי המדינה לא הציגה ממצאים בדבר זיקה ישירה בין הכסף התפוס לבין העבירות שבהן נחשד. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו.
ההליך עסק בבקשה להשבת תפוסים ובבקשה נגדית של המשטרה למתן צו חילוט לפי סעיפים 31 ו-34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). הכספים נתפסו ב-8 בדצמבר 2025 במהלך חיפוש ברכב ברחוב גיבורי סיני בעכו. לפי ההחלטה, ברכב נמצאו 350 אלף שקל במזומן בתוך קופסת נעליים מתחת למושב, וכן שלוש המחאות ללא שם מוטב במשענת היד. ההמחאות נמשכו מחשבונו של אדם אחר, וכל אחת מהן הייתה בסך 50 אלף שקל.
המבקש טען כי מלוא הכספים וההמחאות הם קניינו וכי נועדו לתשלום במסגרת רכישת דירה בכרמיאל בשווי של כמעט 3.1 מיליון שקל. לדבריו, בעקבות תפיסת הכספים הוא נאלץ ליטול ב-16 בדצמבר 2025 הלוואה חלופית של 300 אלף שקל מבנק הפועלים. הוא פירט כי 50 אלף שקל מן המזומן התקבלו כחלק מעסקה למכירת רכב מסוג סקודה, 200 אלף שקל נחסכו מעסק המוסך שבבעלותו ונשמרו בכספת של חבר, ו-100 אלף שקל נוספים ניתנו לו על ידי אותו חבר כסיוע לרכישת הדירה.
באשר להמחאות, המבקש טען כי הן נמסרו במסגרת עסקת מכירת הרכב, ללא שם מוטב, כאשר העברת הבעלות הותנתה בפירעון המלא שלהן ובסילוק השעבוד. הוא הסביר כי הנהג שברכבו נתפס הכסף שימש שליח בלבד. במהלך הדיון העיד המבקש כי עסקת הרכב לא הושלמה. בחקירתו במשטרה אמר על העסקה כי היא "התפקששה ולא הסתדרה", והמשטרה הצביעה על כך כסתירה מול הטענות שהעלה בבקשה להשבת התפוסים.
המשטרה ביקשה לחלט את הרכוש וטענה כי גרסת המבקש היא "גרסה כבושה, בלתי מהימנה ולוקה בסתירות רבות". היא הדגישה כי המבקש לא הסביר, לשיטתה, מדוע שמר 200 אלף שקל במזומן בכספת של חבר במקום בבנק או בביתו, וכי לא צירף מלכתחילה תצהירים של המעורבים האחרים. עוד טענה כי נסיבות מציאת המזומן בקופסת נעליים והמחאות ללא מוטב מעוררות חשד לעבירות הלבנת הון, השמטת הכנסה ועבירות לפי חוק המזומן, וכי הנהג שמר על זכות השתיקה ולא טען שהכסף שלו.
בדיון שהתקיים ב-16 באוגוסט 2026 העידו המבקש והחבר שבכספתו נשמר, לפי הגרסה, חלק מן הכסף. המבקש חזר על הטענה שהמזומן נועד לתשלום האחרון עבור הבית בכרמיאל. החבר העיד כי השניים שכנים בעסק וחברים טובים, כי המבקש שמר אצלו 200 אלף שקל משום שחשש להחזיק את הסכום בדירה שכורה, וכי הוא עצמו נתן למבקש 100 אלף שקל נוספים. הוא גם תיאר את הנהג כשליח שנשלח להעביר את הכספים.
השופטת בחנה את הבקשות לפי הוראות פקודת סדר הדין הפלילי. בהחלטה צוין כי סעיף 32 לפקודה מונה חלופות המקנות סמכות לתפוס חפץ כאשר יש יסוד סביר להניח שנעברה בו עבירה, שעומדים לעבור בו עבירה, שהוא עשוי לשמש ראיה, שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה. עוד הפנה בית המשפט לפסיקה שלפיה תפיסה יכולה לשרת תכלית מניעתית, ראייתית או תכלית של חילוט.
במקביל, בית המשפט הזכיר פסיקה של בית המשפט העליון שלפיה סעיף 32(א) לפקודה אינו כולל סמכות לתפיסת כסף מזומן בגין עבירה של העלמת הכנסות כשהיא עומדת בפני עצמה ואינה עבירת מקור לפי חוק איסור הלבנת הון. השופטת הדגישה כי מי שטוען לזכות בכסף שנתפס אינו נדרש להוכיח את זכאותו מעבר לספק סביר, אלא להציג ראיות שמהן גרסתו בדבר הבעלות או הזכאות להחזיק בכסף מסתברת יותר מן האפשרות שהכסף שייך לאחר או קשור לעבירה.
בהחלת המבחן על המקרה קבעה השופטת כי המבקש צירף הסכם למכירת הרכב, הסכם לרכישת הדירה בכרמיאל, מסמך בדבר ההלוואה שלקח לאחר תפיסת הכסף ודו"ח מכירות של עסק המוסך שבבעלותו. לדבריה, בעדותו הוא הבהיר את מקור הכסף ואת היעד שאליו נועד. בית המשפט הפריד בין שני מישורים: המבקש נדרש להראות שהוא זכאי לכסף, ואילו המדינה נדרשה להראות הצדקה לחילוטו.
ביחס למזומן קבעה השופטת כי המדינה לא הציגה ממצאים בדבר זיקה ישירה בין הכסף התפוס לעבירות שבהן נחשד המבקש. אף שהחיפוש עצמו נקבע כחוקי, צוין כי לא נמצא ברכב דבר מלבד הכספים. בית המשפט התייחס לסתירות בחקירת המבקש, אך קבע כי עדותו בפניו הייתה מהימנה וכי הוא נתן הסברים שהניחו את דעתו. השופטת כתבה כי המבקש "הציג הצדקה חוקית להחזקת הכספים" וכי גרסתו מסתברת יותר מן האפשרות שהכסף שייך לאחר או קשור לעבירה.
בהחלטה נבחנה גם סמכות החילוט לפי סעיף 31 לפקודת סדר הדין הפלילי, שעליו הסתמכה המשטרה כאשר טענה כי מדובר בחפץ האסור בשימוש או בהחזקה. בית המשפט ציין שסעיף זה מטיל על המחזיק נטל להראות "הצדק חוקי" להחזקה, אך יישום המבחן במקרה הזה הוביל למסקנה שהמבקש עמד בנטל ביחס למזומן. מנגד, בית המשפט לא קיבל את ההנחה שעצם קיומם של חשדות להלבנת הון, השמטת הכנסה או הפרת הוראות החוק לצמצום השימוש במזומן מספיק ללא ממצאים הקושרים את הכסף לעבירה. הוא חזר והדגיש שהמשטרה לא הציגה תשתית המלמדת שהכסף התקבל בעבירה או שימש לביצועה, וכי גם החשד הנוגע למקור הכספים לא סתר את ההסברים והמסמכים שהוצגו.
התוצאה הייתה שונה ביחס להמחאות. לפי ההחלטה, נטען שהן בוטלו וקיימת מחלוקת רק לגבי ההמחאה הראשונה, אם נפדתה לטובת אוצר המדינה. בית המשפט קבע כי מאחר שאין מחלוקת שסכום זה אינו שייך למבקש, משום שעסקת הרכב לא השתכללה, אין מקום להשיב לו את סכום ההמחאה גם אם זו נפדתה לטובת אוצר המדינה. לפיכך הושב רק רכיב המזומן, בסך 350 אלף שקל, וביחס להוצאות נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו. מספר התיק: ה"ת 87478-12-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.