בית משפט השלום בראשון לציון גזר שלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על נהג שהורשע, על פי הודאתו, בעבירת איומים לאחר עימות בכביש שבו כיוון לעבר נהג אחר חפץ שחור שנחזה לאקדח והשמיע כלפיו איומים. השופט אבי וסטרמן קבע כי האיום באמצעות חפץ הנחזה לנשק החמיר את האירוע, אף שהביא בחשבון גם את תרומתו של המתלונן להסלמה. לצד עבודות השירות הוטלו על הנאשם שלושה חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט נמנע מהטלת קנס או פיצוי, בשל חלקו של המתלונן באירוע ובשל מצבו הכלכלי של הנאשם.
האירוע התרחש ב-21 במרץ 2024 במהלך נסיעה בכביש. לפי העובדות שבהן הודה הנאשם, הוא צפר למתלונן במהלך הנהיגה. המתלונן הגיב בהוצאת אצבע משולשת וביריקה לכיוון רכבו של הנאשם. בהמשך, כאשר כלי הרכב עמדו זה לצד זה, הוציא הנאשם חפץ שחור שנחזה להיות אקדח והציג אותו כלפי המתלונן. במהלך חילופי הדברים אמר הנאשם, בין היתר, "אתה רוצה? לא מספיק האוטו שלך מפורק?", והמתלונן השיב לו: "על מי אתה בא עם אקדח?". לאחר מכן המשיכו השניים בנסיעה והעימות לא הסתיים.
לפי כתב האישום המתוקן, המתלונן חסם בהמשך את נתיב נסיעתו של הנאשם, יצא מרכבו כשהוא נשען על קב הליכה וניגש לחלון הרכב. הנאשם נטל שוב את החפץ, כיוון אותו לעבר המתלונן ואמר: "זוז, אני לא רוצה להשתמש בזה עליך". בין השניים התפתחו צעקות וקללות, והמתלונן הכה מספר פעמים על רכבו של הנאשם באמצעות קב ההליכה. הנאשם השמיע כלפיו איום נוסף. גם כאשר שני עוברי אורח ניסו להתערב, המשיך הנאשם להחזיק בחפץ ולהשמיע דברים מאיימים. בסיום האירוע חש המתלונן ברע ונשכב על הכביש.
הנאשם הודה בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין לאחר שכבר החלה שמיעת הראיות ונשמעו עדויות המתלונן ועד ראייה. במסגרת הטיעונים לעונש נחלקו הצדדים הן לגבי חומרת האירוע והן לגבי מידת האחריות של כל אחד מהמעורבים. המאשימה טענה כי הנאשם היה מי שהעביר את העימות לפסים מאיימים, אף שהכירה בכך שלמתלונן היה חלק בהתרחשות. לדבריה, "מדובר בעבירת איומים שנעשתה במרחב הציבורי בכביש", וכאשר האיום לווה בחפץ הנחזה לאקדח ובמלל מאיים, הפגיעה חרגה מן היחסים שבין שני הנהגים והשפיעה גם על משתמשי הדרך.
המאשימה ביקשה לקבוע מתחם ענישה שבין שישה חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר. בתוך המתחם היא ביקשה להטיל שמונה חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות, מאסר מותנה, פיצוי של 4,000 שקל, קנס והתחייבות. היא הפנתה גם לשתי הרשעות קודמות של הנאשם, ובהן הרשעה בעבירת איומים, וכן להתרשמות שירות המבחן בדבר קושי של הנאשם לקחת אחריות על חלקו בהסלמה וסיכון להישנות התנהגות אלימה.
ההגנה הציגה תמונה אחרת. הסנגור טען כי "מדובר בעבירה לא מתוכננת שהתפתחה באופן ספונטני בעקבות הויכוח בין השניים". לטענתו, לא היה מגע פיזי בין הצדדים, החפץ שבו החזיק הנאשם היה אמצעי גז פלפל, והמתלונן היה מי שיצר את הקרבה בין השניים, חסם את רכב הנאשם, ירק לעברו ובהמשך הכה על הרכב בקב. ההגנה ביקשה לתת לכך משקל משמעותי בקביעת המתחם וטענה למתחם שבין מאסר מותנה לארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות. עוד ביקשה להסתפק במאסר מותנה ולהימנע מפיצוי.
בית המשפט קבע כי הערך החברתי שנפגע הוא הגנה על שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של אדם. השופט ציין כי לא כל איום זהה בחומרתו, ובמקרה זה יש חשיבות לכך שהנאשם לא הסתפק במילים אלא השתמש בחפץ שנחזה לאקדח והפנה אותו אל המתלונן. מן הצד האחר, נקבע כי אין להתעלם מהתנהלות המתלונן: הוא הגיב לצפירה בתנועה וביריקה, חסם את נתיב הנסיעה, ניגש לרכב הנאשם ובהמשך הכה בו באמצעות קב. תרומה זו לא שללה את אחריות הנאשם לעבירת האיומים, אך הפחיתה ממידת החומרה שיוחסה לנסיבות הכוללות.
השופט דחה גם את טענת ההגנה שלפיה עצם העובדה שתיקים דומים הסתיימו לעיתים בהסדר מותנה מלמדת על אפליה המצדיקה הקלה. נקבע כי לא הונחה תשתית מספקת לקביעה של אכיפה בררנית. לאחר בחינת נסיבות המעשה והפסיקה שהוצגה קבע בית המשפט מתחם ענישה שמתחיל במאסר קצר שניתן לרצות בעבודות שירות ומגיע עד עשרה חודשי מאסר בפועל. בכך לא התקבלה עמדת המאשימה במלואה, אך גם לא עמדת ההגנה שביקשה לאפשר רף תחתון של מאסר מותנה בלבד.
לצורך מיקום הנאשם בתוך המתחם נשקלו הודאתו וחרטתו, אף שההודאה ניתנה לאחר שמיעת חלק מעדי התביעה. בית המשפט נתן משקל ממשי גם לנסיבותיו האישיות, ובהן מצבה הבריאותי של אשתו, מצבו הנפשי, נכותו, השתכרותו והעובדה שמעסיקו תיאר אותו כעובד מסור ואחראי וביקש שלא לפגוע ביכולתו להתפרנס. מנגד נשקלו שתי הרשעות קודמות בעבירות תקיפה ואיומים. השופט ציין שמשקלן מוגבל משום שמדובר בהרשעות מהשנים 2014 ו-2016 שהתיישנו, אך הן אינן חסרות משמעות.
שירות המבחן לא הציג תמונה חיובית במלואה. לפי גזר הדין, השירות העריך שקיים סיכון להישנות עבירות אלימות, על רקע נטייה לתגובות אימפולסיביות וקושי של הנאשם לבחון את תרומתו להסלמה. לכן בית המשפט לא קיבל את בקשת ההגנה לבחון אפשרות של צו שירות לתועלת הציבור בלבד. לאחר שהנאשם נבדק פעם נוספת בידי הממונה על עבודות השירות ונמצא מתאים לכך במגבלות, קבע השופט כי עונש מאסר קצר בדרך זו הוא התוצאה המתאימה.
בבחינת האירוע כולו הדגיש בית המשפט כי תרומת המתלונן אינה הופכת את האיום למותר ואינה שוללת את אחריות הנאשם. היא משמשת נתון בתוך הערכת נסיבות הביצוע. מנגד, גם העובדה שהחפץ לא הוכח כאקדח אמיתי לא הפכה את המעשה לאיום מילולי רגיל, משום שהנאשם כיוון כלפי המתלונן חפץ שנחזה בעיניו לאקדח והמשיך להתנהל באופן שלא תיקן את הרושם הזה. לאחר בחינת נסיבות המעשה והפסיקה שהוצגה, קבע בית המשפט מתחם שנע ממאסר קצר שניתן לרצות בעבודות שירות ועד 10 חודשי מאסר בפועל.
בסופו של דבר נגזרו על הנאשם שלושה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, אם יעבור עבירת אלימות לרבות איומים. בית המשפט קבע במפורש כי לא יטיל ענישה כספית בדמות פיצוי או קנס, וזאת הן בשל תרומתו של המתלונן לאירוע והן בשל מצבו הכלכלי של הנאשם. מספר התיק: ת"פ 65457-07-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.