בית משפט השלום בתל אביב-יפו הותיר על כנה את הרשעתו של צעיר שהודה בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, לאחר שהכה בשתי מכות אגרוף בפניו של אדם שנשא דגל ישראל בסמוך להפגנה. השופטת ענת יהב גזרה עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות, מאסרים מותנים, קנס של 1,000 שקל, פיצוי של 6,000 שקל למתלונן והתחייבות כספית. בית המשפט דחה את בקשת ההגנה לבטל את ההרשעה, בין היתר משום שלא הוכחה פגיעה קונקרטית חמורה בשיקומו או בעיסוקו של הנאשם, ומשום שנסיבות התקיפה לא נמצאו קלות במידה המצדיקה סיום ההליך ללא הרשעה.
צריכים עו"ד?
ההליך נסב על אירוע מ-25 בפברואר 2023. לפי עובדות כתב האישום שבהן הודה הנאשם, באותו ערב התקיימה הפגנה בתל אביב, ובסמוך לשעה 21:25 צעד המתלונן ברחוב שלום זיסמן ברמת גן, לצד אשתו, כשהוא נושא דגל ישראל באמצעות מוט. בכביש הסמוך נסע הנאשם ברכב עם ארבעה מחבריו. כאשר הבחינו במתלונן ובדגל, החלו מיושבי הרכב לקרוא לעברו כינויי גנאי, ואחד מהם השליך לעברו בקבוק זכוכית שלא פגע בו והתנפץ על הארץ. המתלונן התקרב לרכב, הנאשם והאחרים יצאו לקראתו, ובמהלך העימות הכה הנאשם את המתלונן פעמיים באגרוף בפניו. המתלונן ניסה להתגונן באמצעות מוט הדגל ופגע באמצעותו בידו ובצווארו של הנאשם.
כתוצאה מן התקיפה נגרמו למתלונן נפיחות במצח מימין, המטומה בעפעף ימין ובלחי ימין והמטומה בשפה התחתונה, והוא פנה לקבלת טיפול רפואי במרכז הרפואי איכילוב. הנאשם הודה במסגרת הסכמה שלא כללה הסכמה עונשית. הצדדים הסכימו כי יופנה לשירות המבחן וכי תיבחן גם שאלת ההרשעה. כבר בשלב זה הודיעה המאשימה כי עמדתה היא לעונש של חודשיים מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות, לצד ענישה נלווית.
בטיעוניה לעונש הדגישה המאשימה את החבלות ואת נסיבות האירוע. היא ביקשה לקבוע מתחם ענישה שמתחיל במספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ומגיע עד 12 חודשי מאסר. בהתייחסה להמלצת שירות המבחן לבחון ביטול הרשעה, טענה המאשימה כי מדובר ב"המלצה שאיננה מבוססת", והוסיפה כי לשיטתה היא אינה עולה בקנה אחד עם התנאים שנקבעו בפסיקה, משום שלא הוצגו מסמכים המלמדים על נזק קונקרטי שייגרם לנאשם עקב ההרשעה. בסופו של דבר ביקשה להטיל עליו חודשיים מאסר בעבודות שירות, מאסר מותנה, קנס ופיצוי משמעותי למתלונן.
ההגנה ביקשה מנגד לאמץ את המלצת שירות המבחן ו"לבטל את הרשעת הנאשם בדין". היא הפנתה לכך שהנאשם נעדר עבר פלילי, קיבל אחריות וכי לפי התסקיר הסיכון להישנות עבירות נמוך. עוד טענה כי התיק שנפתח נגד המתלונן נסגר וכי הנאשם לא הגיע להפגנה אלא היה בדרכו להופעה עם חבריו. לאחר הדיון הוגש אישור העסקה המלמד כי הנאשם עובד כמנהל סניף. הנאשם עצמו הביע חרטה, סיפר כי הוא עומד לפני חתונה וכי הוא מבקש להתקדם בחייו ובעבודתו, לרבות לתפקידים ניהוליים ולהרצאה.
בית המשפט בחן תחילה את הבקשה להימנע מהרשעה. הוא הזכיר את הכלל שלפיו מי שנמצא כי ביצע עבירה יורשע, ואילו הימנעות מהרשעה שמורה למקרים חריגים שבהם מתקיימים יחד שני תנאים: סוג העבירה ונסיבותיה מאפשרים זאת בלי לפגוע יתר על המידה באינטרס הציבורי ובשיקולי הענישה, וההרשעה צפויה לגרום לנאשם פגיעה חמורה בשיקומו. השופטת קבעה כי בעניינו של הנאשם לא התקיימו התנאים הללו. במסגרת הערכת נסיבות המעשה קבעה כי "הפגיעה בערכים המוגנים הינה ברף הבינוני". לדבריה, אין מדובר בעבירה קלת ערך בלבד, והאירוע כלל יציאה מרכב ועימות שהסתיים בשתי מכות אגרוף בפניו של המתלונן ובחבלות ממשיות.
באשר לנזק האפשרי מן ההרשעה, בית המשפט ציין כי מלבד אישור העסקה לא הוגשו מסמכים המלמדים שקידומו של הנאשם ייפגע בפועל. גם שירות המבחן ציין כי לא הוצגו לפניו מסמכים המעידים על פגיעה בעיסוק. לכן לא נמצא בסיס לקביעה שההרשעה תגרום לפגיעה קונקרטית חמורה בשיקום. השופטת הוסיפה כי ההרשעה מבטאת את ההיבט הנורמטיבי של האיסור הפלילי וכי נסיבות המקרה אינן מצדיקות חריגה מן הכלל.
בקביעת מתחם העונש התייחסה השופטת לערך המוגן של שלמות הגוף והביטחון האישי, לחבלות שנגרמו ולכך שהתקיפה בוצעה בצוותא עם נוכחות של אחרים סביב הנאשם, אך גם לכך שהמתלונן עצמו השתמש במוט הדגל בניסיון להתגונן ופגע בנאשם. לאחר בחינת פסיקה שהוצגה, קבע בית המשפט מתחם שמתחיל במאסר מותנה לצד שירות לתועלת הציבור ומגיע עד תשעה חודשי מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות, לצד ענישה נלווית.
בתוך המתחם העניק בית המשפט משקל לגילו של הנאשם, 26, לכך שאין לו עבר פלילי, להודאתו ולקבלת האחריות, לחלוף הזמן מאז האירוע ולכך שלא נפתחו נגדו תיקים נוספים. מתסקיר שירות המבחן עלה כי הסיכון להישנות מעורבות אלימה נמוך וכי גם חומרת תוצאות האלימות הצפויה הוערכה כנמוכה. בית המשפט נתן משקל גם לתובנות שהפיק הנאשם ולמאמציו להימנע ממצבי סיכון. עם זאת קבע כי היקף השירות שהומלץ בתסקיר אינו הולם את מהות האירוע, ולכן הגדיל את הרכיב הזה.
ההפניה לשירות המבחן נעשתה כחלק מן ההסכמה הדיונית, אך לא הייתה הסכמה בין הצדדים על העונש. שירות המבחן המליץ על צו שירות לתועלת הציבור ואף בחן בחיוב את סוגיית ההרשעה, בעוד המאשימה התנגדה לכך. בית המשפט הבהיר כי המלצת השירות היא שיקול חשוב אך אינה מחליפה את המבחנים המשפטיים שנדרשים להימנעות מהרשעה. בהקשר זה קבע כי הן טיב המעשה והן היעדר ראיה לפגיעה תעסוקתית ממשית מחייבים להותיר את ההרשעה על כנה.
בסופו של דבר נגזר על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור למשך שנה ובהיקף של 250 שעות. נוסף לכך הוטלו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת אלימות מסוג פשע, שלושה חודשי מאסר על תנאי בתנאי שנוסח בגזר הדין ביחס לעבירת אלימות מסוג פשע ובכלל זאת עבירת איומים, קנס של 1,000 שקל, פיצוי של 6,000 שקל למתלונן והתחייבות של 4,000 שקל להימנע מעבירת אלימות מסוג פשע. בית המשפט הותיר את ההרשעה על כנה, וקבע כי יש למקם את הנאשם בחלקו התחתון של מתחם העונש ההולם. מספר התיק: ת"פ 10595-11-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.