בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון דחה תביעה של אישה לחלוקה לא שוויונית של הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שצברו היא ובן זוגה לשעבר בתקופת חייהם המשותפים. השופטת מיכל ברגר בלום קבעה כי התובעת לא הוכיחה נסיבות מיוחדות המצדיקות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון וסטייה מעקרון החלוקה השווה. בית המשפט נתן תוקף של פסק דין לחלופה בחוות דעת המומחה המבוססת על חלוקת החיסכון הפנסיוני במועד גמילתו, וחייב את התובעת ב-10,000 שקל הוצאות.
צריכים עו"ד?
המחלוקת שנותרה בין בני הזוג לשעבר נגעה רק לאופן חלוקת הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות. מומחה שמונה מטעם בית המשפט ערך חוות דעת ובה שתי חלופות לחלוקה שוויונית. לפי חלופת ההיוון, הבעל היה אמור להעביר לאישה 94,208 שקל נכון למועד התחשיב. לפי החלופה השנייה, המבוססת על החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, האישה הייתה אמורה להעביר לבעל 753 שקל, כאשר יתר הזכויות מתחלקות במועד גמילתן.
הנתבע ביקש לאמץ את החלופה השנייה, שאותה תיאר כברירת המחדל לפי החוק. התובעת ביקשה את חלופת ההיוון וגם דרשה שהחלוקה לא תהיה שווה. בכתב התביעה עתרה ל-70% מן הזכויות עבורה ו-30% לבן הזוג, ובסיכומים צמצמה את הדרישה ל-60% עבורה ו-40% עבורו. הצדדים ויתרו על שמיעת הוכחות ובאפריל 2026 נשמעו סיכומים בעל פה.
התובעת טענה שבמהלך החיים המשותפים חוותה "אלימות כלכלית ומילולית" מצד הנתבע, שהסתיר ממנה מידע רכושי, מנע ממנה רכישות בסיסיות וכעס כאשר ביקשה כסף. היא הפנתה גם לפערי השתכרות שנקבעו בהליך המזונות וטענה שהיא הצד החלש כלכלית. לדבריה, השקיעה לאורך שנות הנישואין בטובת התא המשפחתי ואפשרה לנתבע להתקדם בקריירה, בעוד היא נותרה עם פוטנציאל השתכרות נמוך.
התובעת הוסיפה כי לפי חוות דעת המומחה הנתבע צבר בתקופת הנישואין כ-234 אלף שקל בזכויות סוציאליות, בעוד היא צברה כ-46 אלף שקל בלבד. מאחר שלא היה לטענתה רכוש משמעותי נוסף לחלוקה, היא טענה שחלוקה שווה אינה יוצרת צדק מהותי אלא מנציחה את פערי הכוחות הכלכליים. לשיטתה, אלה נסיבות המצדיקות הפעלת הסמכות החריגה שבסעיף 8(2).
הנתבע הכחיש את טענות האלימות וטען שהתובעת הייתה "שותפה שווה בחיים הכלכליים בבית". לדבריו, חילוקי דעות סביב הוצאות נפתרו בשיחות רגילות, והמשפחה נהנתה מטיסות, תחביבים ופעילויות יקרות. הוא טען שפערי השכר נובעים בעיקר מבחירת התובעת לעבוד בחצי משרה, ושאם הייתה עובדת בהיקף מלא הפערים היו מצטמצמים באופן ניכר.
לפי הנתבע, שכר התובעת עומד על 7,110 שקל בחצי משרה ואילו שכרו שלו 15,841 שקל ב-120% משרה. הוא הוסיף שהפערים בצבירות הפנסיוניות ממילא מתאזנים במסגרת החלוקה השוויונית שהציע המומחה. הנתבע ביקש לזקוף לחובת התובעת את ויתורה על שמיעת ראיות וחקירות נגדיות, וטען שטענותיה לאלימות ולשליטה כלכלית לא נתמכו בראיות חיצוניות.
השופטת ברגר בלום הציגה את עקרון היסוד בחוק יחסי ממון: עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווי הנכסים הנכללים באיזון. סעיף 8(2) מאפשר לבית המשפט לסטות מן החלוקה השווה כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות, לרבות שיקולים של נכסים עתידיים וכושר השתכרות. עם זאת, בפסיקה נקבע שהפעלת הסעיף היא חריג שיש לעשות בו שימוש בזהירות ובמקרים שבהם חוסר האיזון בולט במיוחד.
בית המשפט קבע שנטל ההוכחה לקיומן של נסיבות מיוחדות מוטל על התובעת, והיא לא עמדה בו. הטענות לאלימות כלכלית, התעללות ושליטה נטענו בתצהיר לקוני ולא נתמכו בעדים או בראיות חיצוניות. מאחר שהצדדים ויתרו על חקירות, גרסת הנתבע שהכחישה את הטענות לא נבחנה בחקירה נגדית ולא נסתרה. בנסיבות אלה נקבע שאין תשתית עובדתית שמאפשרת לבסס על הטענות הללו חלוקה לא שוויונית.
גם פערי ההשתכרות לא הצדיקו, לדעת בית המשפט, סטייה מחלוקה שווה. השופטת הכירה בכך שקיים פער כפי שנקבע בהליך המזונות, אך ציינה שחלק ממנו נובע מהיקף המשרה של התובעת. היא קבעה שהפעלת סעיף 8(2) על בסיס פערי הכנסה מתאימה למקרים של אי שוויון חריף במיוחד, ולא די בכל פער בין הכנסות בני זוג לשעבר.
בית המשפט גם לא מצא שהוכחה חלוקה קלאסית בין בן זוג "ביתי" לבן זוג "חיצוני" שבנה קריירה על חשבון האחר. מפסק הדין עולה ששני ההורים היו מעורבים בחיי הילדים ובפעילותם המקצועית כרקדנים, וכי הנתבע היה אב נוכח ומעורב. טענת התובעת שהקריבה את התפתחותה המקצועית לטובת הקריירה שלו לא הוכחה, כפי שלא הוכחו טענות האלימות.
נותרה שאלת שיטת הביצוע של האיזון. השופטת קבעה כי דרך המלך בזכויות שאינן נזילות היא חלוקתן במועד שבו הן מבשילות לתשלום, וכי היוון מחייב אחד מבני הזוג לשלם כבר עכשיו מחצית מכספים שטרם התקבלו על בסיס הערכה עתידית. לפי הפסיקה שנסקרה, חלופת היוון נבחרת בדרך כלל בהסכמה ואין לכפות אותה כאשר אחד הצדדים מתנגד.
בית המשפט הבחין גם בין פערי שכר בהווה לבין מצב שבו אחד מבני הזוג פיתח במהלך הנישואין קריירה שמניבה שכר גבוה בעיקר בעתיד, כך שבן הזוג האחר לא ייהנה עוד מן הפירות לאחר הפרידה. השופטת קבעה שזה אינו המקרה שהוכח בפניה. גם אם התובעת תרמה במשך שנות הנישואין למשפחה ואפשרה לנתבע להתפתח מקצועית, לא הונחה תשתית שמצדיקה לסטות בשל כך מחלוקה שווה של הזכויות שכבר נצברו. לכן הטענה בדבר הקרבה מקצועית ותרומה לקריירה של הנתבע לא יצרה את אותה נסיבה מיוחדת שהחוק והפסיקה מאפשרים להביא בחשבון לצורך העברת חלק נוסף מן הזכויות לתובעת.
מאחר שהנתבע לא הסכים להיוון, בית המשפט אימץ את החלופה השנייה בחוות דעת המומחה ונתן לה תוקף של פסק דין. התביעה לחלוקה ביחס של 60%-40% נדחתה. בהוצאות התחשב בית המשפט מצד אחד בתוצאה ומצד אחר בכך שהתובעת הסכימה לוותר על ניהול הוכחות, וחייב אותה לשלם לנתבע 10,000 שקל. מספר התיק: תלה"מ 78788-03-25.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.